זהר.נט חדשות כרמיאל
יש לי חבר ‘חולה’ מכוניות. הוא רכש לעצמו לא מכבר וולבו חדישה. מדי פעם הוא מאיץ בה מ-0-100 קמ”ש בחמש שניות. תוך כדי נהיגה הוא ממשש את המושבים שלה, את ההגה ואת המתגים סביבו ולוקח שאיפה עמוקה מריח הפלסטיקה החדיש שלה. לחבר יש אהבה, ‘מחלה’ למכוניות.
וירדנה שמדי פעם ‘מבריזה’ מהאימונים אצלי, כי היא חברה בחוגי הסיור של החברה להגנת הטבע. היא כמעט בת 70. והיא חובבת טיולים מושבעת. אבל לא סתם, אלא טיולים למיטיבי לכת בלבד! גם היא מאושרת ויש לה ‘מחלה’ לטיולים: צעידה בשבילי הארץ המתובלים בריחות עצי הזית ועיזי הבר.
וזהו מק‘ארתור, חברי שמעבר לים. הוא משכים בכל בוקר עם חיוך ענקי על פניו, בחבל הארץ היפיפה והשקט באיי שטלנד שבסקוטלנד. הוא חי את חייו המלאים באושר עצום. את ימיו הוא מעביר ‘במחלה’ של ייצור עצמי של בירת האולד-בורג. הוא עוסק בזה שבעים שנים. הוא גר לו בבקתת עץ צנועה בעמק ירקרק, בין עדרי כבשים, אגמי מים וצמחייה טרופית הכוללים עצי פאונה ענקיים ונדירים. באופן קבוע ומדי יום ביומו, בשעה אחת בצהריים בדיוק(!), עוצר מק’ארתור את מלאכת הכנת הבירה שלו ופורש הוא למנוחת הצהריים. הכנת הבירה כוללת: השריית הלתת, בישול הנוזל, הוספת צמח הכשות ובחירת הטעם. לאחר קירור הנוזל הסמיך, הוספת השמרים, יציקת הבירה אל מכלי התסיסה, הוא מאחסן את הבירה שלו ומוזג אותה אל הבקבוקים והכל באהבה אדירה. בתו היפה אחראית על פיקוק הבקבוקים והדבקת התוויות. עבודה סיזיפית לכל הדעות. בכל צהריים הוא אוכל את מנת ההאגיס, תבשיל של כבש ממולא, שאשתו, אהבת חייו מגישה לו. כמו כן, למק’ארתור יש סירת עץ קטנה אתה הוא מביא אל אי מגוריו מצרכים ומן האי הוא משיט את בקבוקי הבירה שלו אל העיר הגדולה, אל הברים והמסעדות.
משך שבעים שנות עמל הקים לו מק’ארתור עסק משגשג ששמו הולך לפניו: יש שמגיעים תיירים אל האי על מנת לבקר אצלו במבשלת הבירה ויש המזמינים אצלו ארגזי משקה בכמויות גדולות. לאיש שלנו רעיה תומכת ועוזרת, ילדה אחת יפה ובעצם מבחינתו, יש לו את הכל: בקתה, סירה, אישה וילדה. סיאסטה יומית, עסק, חזון. מק’ארתור היום בן 100 שנים. הוא ממשיך לבשל את הבירה שלו. הוא אף שותה ממנה. מדי יום הוא מרים כוסית ל’חיים’ כי יש לו כמו לירדנה ולבעל הוולבו, אהבה לחיים.
אז הנה לכם דרכה של בריאות. צרו לכם חזון פנימי, פשר ואהבה לחיים.
שבת שלום, רון
