זהר.נט חדשות כרמיאל
הרבה תחנות עברה סוזי קונינסקי בחייה, בעבר בעלת אימפריה בתחום האירובי והיום עורכת דין מצליחה ורעייתו של ראש העיר. ומדוע היא חושבת שהיא בכלל מטפלת במהות שלה? ראיון
מאת אלה ויינטראוב
את סוזי קונינסקי אני מכירה שנים רבות. כצעירה שרצתה להתעמל סוזי היתה שם דבר בתחום האירובי והאימפריה שלה היתה מספר 1 בכרמיאל. בכל פעם שהלכתי לשיעור שלה הייתי חוזרת ״מפורקת״ אבל בהיי מטורף, ולי היה תמיד נדמה שעבור סוזי האימון היה קל כמו שלי היה קל לאכול…
שנים רבות עברו מאז שפגשתי אותה בפעם הקודמת. סוזי, היום בת 52, למדה בשנים האחרונות משפטים ועושה חיל כעורכת דין מצליחה.
״כל מה שרציתי התגשם״
היא נשואה לראש העיר כרמיאל, משה קונינסקי, אם לארבעה ילדים בוגרים. ״אני כאן במסע הזה כדי לעשות, לעשות המון. המהות שלי היא מטפלת, אם כמאמנת שהייתי תמיד במקום בשביל המתאמנות שלי והסטודנטיות ואם כעורכת דין. אותי לימדו ללכת שבי אחרי הלב, אבל בול פגיעה למטרה, אני לא מסתכלת לצדדים אלא ממוקדת, ואם אני חוזרת אחורה בזמן אני רואה שכל מה שחלמתי ורציתי – התגשם" היא אומרת וממשיכה: "כל מה שרציתי, כל הפתקים ששמתי מתחת לכרית, הכל התגשם".
סוזי קונינסקי נולדה בשנת 1967 בכרמיאל, מראשוני העיר. אביה היה אברהם הר אבן, קצין בכיר במשטרה. ״הוא האליל, המחנך והוא זה שסלל לנו את הדרך, לימד אותנו להיות אנשים קצת יותר טובים, כל ערב לפני שהלכנו לישון היינו צריכים לספר מה עשינו טוב למען היקום, החברה והאנשים" היא אומרת. אני מקשיבה לאינטונציה, לרעד הקל שבקולה המבשר התרגשות ענקית כשהיא מדברת על אביה.
"היינו צריכים לקרוא עיתון כל יום, ככה היינו מעודכנים, אימי עבדה במפעלים שונים, ואני למדתי ביסודי בבית ספר הדקל ובתיכון אורט הורביץ.
לכל אורך ילדותי אני זוכרת את הריקוד. רקדתי ורקדתי ושוב רקדתי בלהקת הג'ז יחד עם יגאל מרלי. הופענו בכל הארץ ובחו"ל״.
– איך הגעת לאירובי, למדת את זה?
"לא, הייתי טובה בזה והתחלתי ללמד, תוך כדי תנועה התחלתי ללמוד בווינגייט, ואז תואר ראשון בלשון, מוזיקה ומחול בסמינר הקיבוצים".
שתקה שניותיים והמשיכה: "הבאתי את האירובי התחרותי לכרמיאל, הכשרתי מאות מורים, מדריכים וכוריאוגרפים מוכרים יותר ופחות – אני יכולה לחייך לעולם כי עשיתי את הכי טוב שאני יכולה למען התלמידים שלי, שירז אזיקרי, סוניה וודובוזוב ומרגריטה הן משלי, יצאו תחת כנפיי. הייתי ועד היום אני רכזת תחום באקדמיה. הספורט הוא חלק ממני״.
– אז איך משם הגעת למשפטים?
"כוח האינרציה. כשהבנתי שלכל דבר יש את הזמן שלו הבנתי שזה הזמן לשנות כיוון אך לא את המהות, הבנתי שהגיל עושה את שלו ועלי להמשיך, כמה שנים לפני שעזבתי התחלתי ללמוד מחדש משפטים, תואר ראשון ושני, ידעתי שלשם אני הולכת, הפעם אעזור לאלו שזקוקים לי מבחינה משפטית".
– למה משפטים?
"זה כל כך ברור, אבא שלי עסק כל החיים בעולם החוק, כבת של שוטר שהאמין בטוב הבנתי שזה טבעי שאמשיך לשם את המסלול שלי, כאחת שהמהות שלה הוא טיפול, השילוב עושה בדיוק מה שאני עושה עכשיו".
– איך את קמה בבוקר?
״בכל בוקר אני מתעוררת עם אתגר חדש, בדרייב, באמביציה לעוד יום שבו אוכל לעזור ללקוחות שלי. אוהבת את העבודה שלי, הבחירה היתה מדוייקת לי וכשאני רואה שהלקוחות שלי מרוצים אני יודעת שעשיתי את שלי״.
"אבל", מוסיפה סוזי באינטונציה חדה וחד משמעית: "הכל אצלי חייב להיות בדרך הישרה, בלי מניפולציות ובלי כוונות זדון, אפשר להצליח גם כשהכל נקי וישנה שקיפות מלאה ביני לבינם".
– עולם המשפט הוא עולם מאוד ליניארי, ברובו זכרי למרות שהיום הוא פחות. איך את פועלת בו – בדרך המקובלת או שאת מביאה את עצמך, את המהות והנשיות שבך?
"שאלה מצויינת. רק את האני שלי, אחרת לא הייתי יכולה להתנהל כפי שמאמינה בו״.
היכנסו כדי להתעדכן בכל מה שקורה:
משתדלת לא להתערב
את משה הכירה סוזי כשהיתה בת 21 וקצת. זה היה אחרי שנפרדה מבן זוגה עימו הייתה במשך 7 שנים, מגיל 14.
– איך הכרת את משה?
"קצת אחרי גיל 21 בשידוך, ענת כהן הזמינה אותי אליה להרצליה, כדי להכיר אותו, לאחר שלושה חודשים עברנו לגור ביחד. משה הוא בן יחיד והבית הראשון שלנו היה בכוכב יאיר, ליד משפחתו. כשהוא רצה עוד ילדים עשינו הסכם – לעבור לכרמיאל כדי להתגורר ליד ההורים שלי, וכך היה. המשפחה שלי היא חלק בלתי נפרד ממני, הם הכל בשבילי, הכל מתגמד ליד זה״.
שתקה לרגע והמשיכה: "את יודעת? אני אדם שלא משנה דברים, אני חיה באותו הבית מאז שהגענו לכרמיאל, אותם הכלים, מתלבשת באותו הסגנון, עם אותם החברים, חשובים לי הפשטות והמוכר, אני אדם מאוד פרטי. הבית מבחינתי הוא מחוץ לרדאר, לא משנה מה אני עושה ובאיזה תפקיד אני מכהנת".
– אז איך את מתמודדת עם כל מה שקורה מאז שמשה נבחר?
"משתדלת לא להתערב, לפעמים קשה לי לקרוא מה שכותבים עליו, אני מאמינה בו ויודעת שהעיר הזו חשובה לו. אני לא מעורבת ובעיקר מתמקדת בעבודה שלי, בעשיה ובתרומה למען הקהילה".
ראיתי את הכאב בעיניה אבל גם את הניצוץ שבהן. ״עוד כשהייתי נערה התנדבתי בכפר הילדים, עד היום אני מתנדבת שם ומתרגשת כל פעם שאני מגיעה לשם, כפי שהתרגשתי שהייתי בת 14. אני יודעת שלתת בית למען הילדים האלו זה יותר חשוב מכל דבר אחר בשבילם, זה לא רק לתת מהנשמה אלא להביא את העולם הגדול לשם, שאנשים יתרמו וימנפו את הכפר. אני מאמינה שלעשות למען הקהילה נכון בשביל כולנו, כל אחד מהמקום שלו יכול לעשות מעשה אחד טוב, ככה אני פועלת".
אני יודעת גם שהיא ומשה פעם בשבוע הולכים לגני הילדים ומקריאים סיפור.
– אילו טיפים וכלים שעזרו לך בחיים את ממליצה לאנשים?
״- חלומות נועדו להתגשם, אחרי שחלמתם תכתבו, בנקודות תמרקרו כל שלב שאתם עוברים, צעד אחרי צעד. כשאתם רוצים להגיע למקום כלשהו, תדעו שצריך לעבוד ולהתאמץ.
– עקביות היא חשובה מאוד, להתעלם מרעשי הרקע, לחייך לעולם וכל השאר יגיע.
– לאהוב, להכיל, לחבק, לפרגן, ליצור סביבה טובה יותר.
– לא להתעסק ברפש, להתמקד במטרה ולקבוע יעדים.
– מי שעוסק בעולם הוירטואלי, כדאי מדי פעם להרים את הראש ולחוות את העולם האמיתי – ולגלות שהוא הרבה יותר יפה, ורוד וזוהר.
– לומר כל בוקר תודה, לחייך לשמש, העולם מדהים והמסע הוא קצר.
– לקום בבוקר ולרוץ, ספורט מעלה את הסרטונין והאנדרופינים״.
