Array
(
    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 1
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 7178
        )

    [slide_template] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => הנאה מהדברים הכי פשוטים בחיים
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => הנאה מהדברים הכי פשוטים בחיים
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 82
        )

    [post_views_count] => Array
        (
            [0] => 474
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 685
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2015/03/12.jpg
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => הנאה מהדברים הכי פשוטים בחיים
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => הנאה מהדברים הכי פשוטים בחיים
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)
הנאה מהדברים הכי פשוטים בחיים
הנאה מהדברים הכי פשוטים בחיים

הנאה מהדברים הכי פשוטים בחיים

18/03/15 Uncategorized 685 צפיות

שתפו

אני כך מביטה בJoy שלי ומאוד מקווה שיהיו בי את כוחות הנפש שיש בו. בחודשים האחרונים הוא הזדקן מאוד, החושים שלו קהו, הרגליים כואבות, הנשימה נעשית לו לא פעם כבדה, אבל רואים שיש בו עוד שמחת חיים. הוא כבר ויתר על המלחמות השטותיות על מי חזק יותר עם הכלבים שבסביבה, אבל עדיין נהנה לרחרח ולשחק עם הכלבות שהוא פוגש.  קשה לו לרוץ ולקפוץ, אבל בעבור חתיכת נקניק טעימה, הוא יעשה זאת ויהנה גם מהנקניק וגם מעצם ההצלחה.

עם הזיקנה מגיעים לו גם כל מיני צ’ופרים, שפעם כשהוא עוד היה חזק הוא בכלל לא רצה:  ההנאה מהאוכל, המסג’ים, יציאות מסודרות וארוכות יותר, הרבה יותר תשומת לב, וזה שהוא כבר לא צריך לעשות, רק להיות, מי שהוא, כך איך שהוא.

הוא מזכיר לי קצת את אמא שלי בשנת חייה האחרונה. היא כבר בקושי דיברה וכשהיא כבר דיברה היה מאוד קשה להבין אותה. היא יכלה להגיד:  “תביאי לי את הדלת”. אם מישהו שלא מכיר אותה היה שומע אותה היה חושב שהיא משוגעת, שהיא כבר לא יודעת מה היא מדברת. היא ידעה.  היא רק כבר לא יכלה להיזכר במילה המתאימה והשתמשה במילים מאותה הקבוצה. היא התכוונה: “תביאי לי את המפתח” שפותח וסוגר כמו שהדלת נפתחת ונסגרת. הייתי צריכה להתאמץ קצת כדי להבין אותה, לשאול, להקשיב, להביט לה לתוך העיניים.

יום אחד, טל ישב איתה וכשאני הגעתי היא ישבה עם הגב אלי. חיבקתי אותה מאחור וטל אמר, “אמא, תראי, היא מזהה אותך, גם בלי לראות אותך!” וכן, גם היא קיבלה את “הנקניק” שלה, את הסיגריה, עליה היא ויתרה למען איכות חייו של אבא שלי והיא אפילו לא היתה צריכה לקפוץ בעבורה. אני זוכרת את האור שנכנס לעיניה, כששאלתי אותה: אמא, את רוצה סיגריה?  אנשים אמרו לי:  את משוגעת? את רוצה להרוג אותה?

היום הם שואלים אותי את אותה השאלה, רק הפוכה:  את לא רוצה להרדים את JOY ?  לא, כל זמן שיש בו עוד שמחת חיים, מהדברים הכי קטנים, כל זמן שיש לו את הברק הזה בעיניים, את החיוך שבלב, אני לא אשחק אותה אלוהים.  אני מקבלת באהבה כל רגע של ביחד ונהנית מהמעט שעוד ניתן לו:  הנאה מאוכל טעים, ממסג’ים נעימים ואת היכולת לקבל ולתת.

תודה לJoy שהוא עוד כאן, איתי!

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

זהר הצפון פרסום בע"מ טל:04-9587111 04-9905344 04-9981444 רחוב הגליל 2 ת.ד 473 כרמיאל 21614
© כל הזכויות שמורות 2024