טניה מזרסקי עיריית כרמיאל
טניה מזרסקי

טניה מזרסקי – הכי ישראלית שיש

שתפו

ממלאת מקום ראש עיריית כרמיאל עלתה לארץ לבדה בגיל 17 ומאז אותו רגע ממשיכה לרדוף אחרי החלום הציוני. ראיון מרתק עם אישה חזקה ומלאת מוטיבציה

מאת אלה ויינטראוב

רבים מהאנשים העושים דברים למען האחר, עושים זאת בשקט ואנו לא תמיד יודעים על כך. יש כאלו שעברו מסע מאתגר וכל יום מחדש עושים למען הקהילה כי מאמינים שיש להם מה לתת – טניה מזרסקי ממלאת מקום ראש העיר כרמיאל, היא אחת מהן.

את טניה הכרתי דרך קולגה ושותפה לעשיה חברתית אילאיל קרן.

קבענו להפגש כדי לשוחח על הדרך בו נוכל לעזור לנשים, לקדם אותן אם כשכירות ואם כעצמאיות.

הגעתי אליה עם קולגה.

לבד בארץ זרה

טניה מזרסקי, בת 42, אם לתמיר בן ה-13, עלתה לארץ לבדה מרוסיה כשהייתה בת 17. היא נולדה וגדלה בעיר בריאנסק שברוסיה, סמוך לגבול עם אוקראינה ובלארוס). ״הבנתי שהרבה דברים אפשר לשנות, אך לא את הלאום שלנו, כיהודיה שספגה התייחסויות אנטישמיות, החלטתי להגיע לארץ״ היא מסבירה.

בילדותה גדלה טניה בבית חילוני לגמרי, ללא זיקה לדת מצד ההורים, אך לדבריה, ״בכל פעם שסבתא שלי רצתה להתפלל למען משהו, ראיתי אותה עוטפת את ראשה במטפחת, נכנסת לפינה של מזווה ומתפללת בסתר. בבית סבתי דיברו יידיש, זו היתה שפת האם, סבתא לימדה אותי כמה מילים וביטויים ביידיש. רציתי לדעת יותר, להכיר את הלאום שלי, היה לי כינוי בבית ׳אידישה הרץ׳ (הלב היהודי). נשבעתי לעצמי שילדי לא יתביישו מלאומם. סיימתי תיכון ומיד עשיתי עלייה״.

כאן בארץ, למדה טניה באוניברסיטה את ההיסטוריה של עם ישראל. ״הרגשתי שזה חסר לי, משום שאני לא נולדתי כאן, אין לי את ההוויה הישראלית, רציתי לדעת יותר, להרגיש שייכת. ברחתי ממדינה שהייתי בה אזרחית טובה, אך לא הרגשתי בה שייכת לעם, וגם כאן בארץ הרגשתי זרה, משום כך עשיתי הכל כדי להכיר ולהשתלב כאן. רק לאחר שידעתי את השפה, התחלתי להרגיש שייכת״.

כנסו לקרוא עוד בפורטל זהר.נט:

התאהבה בכרמיאל

אני מקשיבה מרותקת לסיפור של טניה ומרגישה את האמביציה העצומה שלה להיות ישראלית לא פחות מאלו שנולדו בארץ.

״בגיל עשרים למדתי תולדות האומנות ופילוסופיה, אך גיליתי שאני רוצה להתמקד בעם שלי ובהיסטוריה, עברתי ללמוד באוניברסיטת חיפה חוגי היסטוריה של עם ישראל, היה לי בראש תיזה שרציתי לחקור, והמשכתי גם לתואר שני".

– סיימת ללמוד ומה אח"כ?

"התחתנתי במהלך לימודי ועברתי לכרמיאל, מהרגע הראשון התאהבתי בעיר הזו, אופי שונה לגמרי מהקריות, החלטתי שכאן אגדל את משפחתי.כציונית רציתי לתרום ולעסוק בתחום שלמדתי, פניתי לרינה גרינברג שהייתה אז סגנית ראש העיר, משם הפנו אותי לאלי אלהרר, שאל אם אני רוצה להתנדב והתנדבתי במועדון לעברית מדוברת. כך התחלתי להכיר את תושבי כרמיאל עולים, מתנדבים ועובדים. במקביל עבדתי כמנהלת חשבונות, ומשם במרכז הקליטה בסוכנות היהודית".

– בתוך תהליך העבודה שלך את הפכת להיות אם, איך זה השתלב?"

"הדרך שלי להתחבר לישראליות היתה דרך הבן שלי, דרכו למדתי את ספרות הילדים כמו מעשה בחמישה בלונים, למדתי ועדיין לומדת את השיח הישראלי, את החיים החברתיים של הבן שלי, דרכו אני חווה ילדות ישראלית שלא היתה לי. הילד שלי מעורב, אני מספרת לו על העשיה שלי, אני עובדת הרבה אך הזמן שלי עם הבן שלי הוא נטו בשבילו".

– איזה חינוך את נותנת לבנך?

״חינוך סובייטי הוא קר, לוקחים את הילדים ומיישרים אותם לקו אחד מבלי להקשיב ולהתייחס לכל ילד, אני החלטתי שהילד שלי יחונך אחרת, המון הקשבה ואמפתיה, אני התחלתי לכתוב על זה ספר, נותנת טיפים וכלים לתקשורת טובה יותר עם הילדים שלנו".

טניה מזרסקי
טניה מזרסקי מבקרת בגן ילדים

סייעה לניצולי שואה

אני מקשיבה לה ושומעת בעיקר את האהבה שלה והרצון שלה לפתח את תחום החינוך בכרמיאל, מתחת לשרוולה ישנם פרוייקטים רבים וטובים שהם כרגע בתהליך של פיתוח, כמו הדרכה הורית ושילוב ילדים עולים עם ישראלים.

– נחזור אחורה, מה קרה לאחר הסוכנות היהודית?

״שלוש שנים עבדתי בסקטור העסקי הפרטי, ב-2012 התחלתי כפקידה בקופ"ח לאומית וכשיצא מכרז לתפקיד מנהלת אזור כבר הייתי מוכנה לזה והתקבלתי. במקביל תרגמתי מרוסית לעברית ספרים של ניצולי שואה וזה שינה את חיי. למדתי מהם את הכוח להלחם לחיים, להתמודד עם קשיים ולא לוותר, כמנהלת קופ"ח פגשתי המון אנשים ובינהם אלו שתרגמתי את הסיפורים שלהם״.

אני שומעת במילותיה את יראת הכבוד לאנשים אלו כשהיא ממשיכה. ״רציתי לתת להם יותר, להקל עליהם את החיים לאחר שעברו כל כך הרבה״ היא אומרת. ״לא רק אליהם אלא לאנשים מבוגרים הגרים בכרמיאל והם לבד ואין מי שילווה אותם בבדיקות השגרתיות שלהם, בזמנו לא היה שירות כזה במנהל הרווחה, התחלתי לחפש חברים שלי שיוכלו לעזור להם, עזרתי להם בקבלת התרופות, אבל בכל הקשור בבדיקות רפואיות זו היתה בעיה. בהמשך, פתחתי קבוצה בפייסבוק שבה עזרנו למשפחות ניצולי שואה, גם בבתיהם. הצטרפו אנשים נוספים, הפעילות היתה ענפה ונפלאה. לאחר זמן מה התפרסמה הודעה שהקבוצה הזו מפוברקת ויש המנצלים את האנשים, אין לי מושג מי עשה זאת אך זה פגע מאוד בפעילות חשובה זו, עד היום אני פוגשת אנשים שמודים לי על הפעילות שעשינו אז״.

כשמזרסקי הצטרפה לפוליטיקה

טניה מזרסקי הצטרפה לפוליטיקה לפני למעלה מעשור. ״אחרי שנים של התנדבות בעירייה עם אוכלוסיה מבוגרת של עולים חדשים וכעובדת בסוכנות היהודית, קיבלתי הצעה להצטרף לרינה גרינברג שהתמודדה על ראשות העיר ב-2008״ היא מספרת. ״הייתי גם ברשימה שלה, שם למדתי לראשונה מהי פוליטיקה. הכרתי המון אנשים, שמחתי לעזור וזה נתן לי כוון שהתאים לי. לאחר הבחירות עברתי כמה דברים בחיי שלימדו אותי מה הוא כוח רצון. כוח רצון לעשות ולשנות, כוח רצון ללמוד ולהתפתח, כוח רצון לטפל גם אם זה נראה חסר סיכוי״.

״כשהייתי מנהלת קופ"ח לאומית פגשתי את משה קונינסקי, הוא הציע לי להשתלב ברשימה שלו. עד אז גם חשבתי שפעילות חברתית מובילה לפוליטיקה, כי דווקא שם מתקבלות ההחלטות. אז כבר עבדתי יחד עם ח"כ יואל רזבוזוב, הכרתי אישית את יאיר לפיד והתייעצתי איתו, שאלתי אותו מה כדאי לי לעשות, המלצתו היתה להצטרף לרשימה וכך עשיתי.

התחלתי ללמוד במדרשה לפוליטיקה בת"א, אירגנתי חוגי בית ושאלתי את התושבים מה הם מחפשים בעיר, מה חשוב להם, עשיתי סקר אישי כדי לדעת מה חשוב לתושב, סיפרתי להם שאולי אכנס לאחת הרשימות אך בעיקר עניין אותי מה הקהילה חושבת על כך״.

עד היום טניה רואה בעצמה מחוברת לקהילה, שואלת שאלות המכוונות את העשיה שלה, הקהילה מעורבת וכל מי שפונה אליה יודע שימצא אוזן קשבת ויש מי שיעזור להם.
– איך היום אתם פועלים בעירייה, מה שונה ממה שהיה עד היום?

״קיבלנו עירייה עם חובות גדולים והמטרה היא למזער הוצאות ולהגדיל הכנסות ע"י פעילות היוצרת הכנסה. דבר ראשון שעשינו הוא טיפול במחלקות, כל מחלקה עורכת תוכנית עבודה מקצועית, צרכים וחזון, ועפ״י זה אנו בונים את התקציב ולא להיפך – זה השינוי החדש. פעם בשבוע, בימי רביעי בבוקר ראש העיר, שני סגניו וראשי מנהלים עושים סיור בעיר, נכנסים למקומות שצריך לטפל בהם, ואנו מנסים לטפל בכל הבעיות שחלקן עדיין אין לנו יכולת לשנות, עושים הכל כדי לאכוף את הדברים כדי לשנותם״.

לא דתיה, מאמינה

טניה ממשיכה: ״כל אחד מאיתנו לוקח אחריות בתחומים שונים, אני לקחתי את תחום החינוך הפורמלי והבלתי פורמלי, הדבר הראשון שעשיתי זה חיבור בין גורמים בתחום החינוך שלא היו בקשר בגלל פוליטיקה והיום פועלים יחד. אני מעורבת ומחברת בין כולם. האחריות השניה היא הקליטה, קליטת עולים חדשים ותושבים חדשים, נותנת להם כלים לקליטה טובה יותר, לנוער עולה חיברתי בפרוייקט שנקרא ׳מחוברים׳ כדי לשלבם עם הנוער המקומי ולהקלט טוב יותר ומהר יותר בעיר. דבר נוסף חשוב לי הוא קידום נשים ופעילות מניעת אלימות, חשוב לי מאוד לקדם את הנשים בכל הסקטורים״.

הפעילות רחבה, וכאחת שנושא זה בוער בה הייתי שמחה לשמוע על פעילות ענפה זו.

״ספריה – אני רוצה שהיא תהפוך למרכז תרבותי וחברתי, למשל תערוכה על השואה בשלוש שפות. היה שיתוף פעולה נהדר, ובערב הפתיחה הגיעו מעל מאה אנשים, התערוכה היתה פתוחה לכולם״.

״שיפוץ המוזיאון הגבורה היהודית – כן יש אחד כזה בכרמיאל וחשוב שיהיה פעיל, ולנו התושבים יהיה מגוון רחב של פעילויות תרבותיות״.

יש עוד פרוייקטים רבים ברשימתה של טניה, אני רואה אישה רבת פעלים ומוטיבציה לעשות ולשנות.

טניה מוסיפה: "חייבת לציין ששיתופי הפעולה בין כולנו נהדר, אין מלחמה אלא דיון ופעילות משותפת, חייבת לציין שזה עוזר מאוד לקידום העיר ולמען התושבים".

– מה מחזיק אותך בעשיה כל יום, מה מעורר את הדרייב שלך?

״בתוך כל התהליכים, תמיד היתה שם האמונה בבורא, תמיד שאלתי שאלות וקיבלתי תשובות נכונות באותו הרגע. בנקודה מסויימת בחיי התחלתי להאמין באלוהים, איני דתיה ושומרת שבת אך כן מאמינה במסורת ובמורשת היהודית והרוחנית. אני נמצאת באופן תמידי בהודיה, מודה על כל מה שיש לי בחיי״.
יש עוד הרבה לומר ולספר על פועלה של טניה אך ידי קצרה מלהכיל בכתבה זו את הכל, אני מאמינה שלאט לאט אנו כתושבים נכיר וניהנה מפעילותה ועשייתה.
ימים יגידו.

 

כתבה מעניינת:

רוני קריבוי אחרי חזרתו מהשבי ביחד עם ההורים. צילום: רשתות חברתיות לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים

10 ימים לשובו של רוני מהשבי: "נולדתי מחדש, יש לי שני ימי הולדת"

שתפושבוע וחצי חלף מאז השחרור המרגש של רוני קריבוי מכרמיאל, שהיה חטוף במשך 51 ימים …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *