זהר.נט חדשות כרמיאל
זה מתחיל באימייל. ביום זה וזה,שעה כך וכך, יבקר בכרמיאל שר הבינוי והשיכון, יואב גלנט. אז מראש אני יודע שאין שום סיכוי שהביקור יתחיל בשעה היעודה כי פוליטיקאים, ברובם, מאחרים כרוניים. זוכר ביקור של אהוד ברק כשביקר בכרמיאל בעת ששימש כראש הממשלה. שעה וחצי המתנו לו. היינו הולכים אלא שאתה תקוע שם כי השב”כ בדק אותך ואתה לא יוצא. ביבי נחשב גם הוא למאחר כרוני קשה…
אז יואב גלנט, יחסית, הגיע סביר, רק חצי שעה איחור. נפגשנו בסמוך לבית הספר רקפת, בקצה גבעת רם. שם הכרתי גם את נציגת הדוברות של השר, ניצן שמה. ילדה חמודה אבל טיפה חסרת בטחון… זה בסדר עד, עד שמתחילים להציב תנאים. אמרתי לה שאני מתכוון לראיין את השר. אומרת לי: מה אתה הולך לשאול אותו? לא ידעתי אם לצחוק או להתעצבן. ”לא נותן לך שאלות. זה לא עובד ככה”. והמשכתי הלאה. עשו גלנט ואלדר סיור ג’יפ בשכונת הר כרמי הנבנית. תכננו לערוך סיור, אבל התעכבו שם בסיור והנה החושך כבר כאן, אז קיצרו את הסיור ובאו למרכז לדיור מוגם בגבעת רם, הדליקו נרות שם עם עולים מחבר העמים. אנחנו עם הציוד, שלמרבה השמחה הולך ונעשה קטן יותר, קל יותר ואיכותי יותר. כשאתה מגיע למקום צפוף מתחיל ה”קרב” עם צלמי הסטילס שנתקעים לך מול העדשה וראבק אתה מצלם וידאו, כך שכל הפרעה הופכת לבעייתית. פעם הכנסתי בעיטה בישבן לצלם סטילס שבאופן קבוע הפריע לשדה הראייה שלי.
המיקרופון צמוד אלי כל הזמן, מחכה להזדמנות לתפוס את השר ולשאול אותו כמה שאלות. הופ תפסתי אותו… נדמה לי. ניצן, זוכרים? עוזרת הדוברת? היא החליטה שאת השאלה, כן השאלה, אשאל בלשכה אצל ראש העיר. אז מגיעים ללשכה… ”יש לך אפשרות לשאול שאלה אחת…” אומרת לי ניצן… טוב,לא טרחתי לענות לה והנה, סוף סוף ניצב מולו, תומר אתי ויאללה שאלות… לא אוהב לעשות חיים קלים לשרים, אז שאלתי כמה שאלות שנוגעות לכרמיאל ולגליל. גלנט השיב בסבלנות ולא ניסה להתחמק. כמה שאלות שאלתי? אההה כמה שרציתי…
הסתיים הראיון והנה שוב החמודה הזו ניגשת אלי ואומרת לי בזו הלשון: “תעביר לי את הכתבה לפני שאתה מעלה אותה, אבדוק ונראה אם צריך תיקונים…” אז כבר העלתה לי את הסעיף. הלו, לא מוסר שום כתבה… איש לא בודק את הכתבות שלנו, אפילו לא מי שמשלם את שכרינו. אני מסביר לה שהטלויזיה הקהילתית היא בעצם כמו ערוץ 1. העיתונאים וכל העובדים, מקבלים את שכרם מהממשלה,אבל הם עצמאים לגמרי.כאן הסתיים הויכוח. הכתבה כמובן הועלתה כפי שרצינו בדיוק.
זה באמת היה קל… להיות עיתונאי במלחמה של ערוץ 2, סיפור אחר… בהזדמנות.
מתווה הגז, העוני, למה
ממשיכים לבחור בביבי…
לא בא לי כל כך לעסוק בכל השיט הזה אבל אי אפשר להתעלם מהנושאים הללו. הכל נאמר על מתווה הגז ואתם יודעים מה? לא לוקח צד הפעם. אותי מעניינת השורה התחתונה: האם אנחנו, אזרחי ישראל נרוויח משהו מהאוצר הזה,ששייך לנו? האם החיים כאן יהיו מעט קלים יותר? זו השאלה שעל כולנו לשאול. והתשובה לכך היא לא! רבתי. לכאורה היינו אמורים כבר לשלם פחות בהרבה על החשמל והמים. בהרבה. זה לא קרה ולצערי זה גם לא יקרה… מי שירוויח מזה ביג טיים יהיה אדון תשובה האומלל. המסכן. גם ביל קלינטון ירוויח מזה כי הוא חלק מנובל אנרג’י. ירוויחו מזה כל אלה שכל כך מתלהבים מהמתווה. אין לי ספק בכך שביום מן הימים, כולם יהיו חלק ממצבת כח האדם של האדונים הללו.
איך זה מתקשר לעוני? אוהו. ניתן היה לחסל את העוני בארץ ויש עוני מר סמוטריץ’, ועוד איך יש… אילו מתווה הגז היה נערך אחרת כשהחשיבה היא על האזרחים ולא על הטייקונים. הרי זה מטורף מה שמתרחש כאן בארץ. מליארדרים נוטלים מאיתנו בעצם הלוואות ענק, משקיעים בכל מיני פרויקטים, נקלעים לחובות והבנקים פשוט מוחקים,מוחקים!!! להם חובות אדירים. לאזרח מן השורה שיש לו חוב של נאמר 50,000 ש”ח, לא ימחקו גרוש. יוציאו לו את הנשמה, יתבעו אותו,ישפילו אותו, יתעללו בו ולא ימחקו לו גרוש. ואיך, איך, אנחנו, האזרחים נותנים לזה לקרות?
לכאן נכנסת ההסתה הפרועה, המטורפת שהממשלה מקפידה לעשות. אלה נגד אלה. כולם שונאים את כולם. לא ייאמן. ימין נגד שמאל, שמאל נגד ימין, דתיים חרדים נגד דתיים חרדים אחרים, דתיים חובשי כיפה סרוגה נגד חרדים, נגד חילונים והפוך והשנאה הגדולה מכולן ולטעמי אין ויכוח על כך, השנאה הבינעדתית. מזרחים שונאים שנאת מוות את האשכנזים והפוך. המזרחים בתוך עצמם, המרוקנים שונאים טריפולטנים ואלה את העירקים ואלה את הפרסים וכולם את התימנים. זה מוביל אותי לסיבה מדוע איננו עושים משהו, ביחד, נגד אלה שפוגעים בנו כל כך. הממשלה והכנסת. זו בדיוק הסיבה. אנחנו לא מאוחדים בשום נושא. זו גם הסיבה שביבי ימשיך להבחר. לא, לא משום שאוהבים אותו או רוחשים לו כבוד, אלא רק כדי לעשות למחנה שמנגד דווקא. איך אומרים? “על אפכם ועל חמתכם” וזה אנשות ואנשים הענין. אתם לא רוצים את ביבי? אז אנחנו כן. דווקא ושתמותו. אבל הוא קורע אתכם, צועקים להם. לא אכפת להם. יסבלו ויעשו דווקא. כי ככה זה עובד בארץ. השמחה לאיד היא השמחה הכייפית ביותר.
כמובן שכולנו מפסידים מזה, אבל למי אכפת… למי באמת אכפת…
אם לא נדע להתגבר על השנאות שלנו, נמשיך לאכול קש לעוד הרבה הרבה שנים וזה כבר ענין של ילדינו ונכדינו… הלוואי שנדע להתלכד בנושאים “הקטנים” של החיים כמו: יוקר המחיה, דיור, חינוך,שכר וכאלה, אתם יודעים, לא חשובים…
מילה טובה…
לא פעם אמרתי והתכוונתי שאני פשוט מאוהב בחבר’ה הצעירים שלנו ובעיקר אלה שנוטלים יוזמה ומנסים את כוחם בעסקים, כאן, בכרמיאל. אחד כזה הוא ייטב יוסף. צעיר נהדר, אמן בנשמתו, מנגן בכמה כלים ולא מכבר פתח עסק לקעקועים. לי יש קעקוע אחד קטן, אני רוצה עוד אחד, קטן. אין ספק שאתן רק לייטב “להכאיב” לי טיפונת כי אני סומך עליו מכל הבחינות ובראשן הענין הבריאותי. יודע שהכלים מחוטאים כדבעי. ייטב איננו עובד עם תבניות מוכנות. לא. הוא מקעקע ככה מהראש וזה יוצא אוטנטי, יפה ומיוחד. אינני מרבה לעשות זאת אבל הפעם אני ממליץ בחום על הבחור הצעיר והמבטיח הזה…
