Array
(
    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 1
        )

    [slide_template] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => כוחות
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => כוחות הריפוי שבנו
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 85
        )

    [post_views_count] => Array
        (
            [0] => 1542
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 361
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => כוחות הריפוי שבנו
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => כוחות
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

כוחות הריפוי שבנו

שתפו

השבוע, joy – הכלב שלי, הזכיר לי את כוחות הריפוי שבנו, כוחה של האהבה וחברתה השמחה.

לפני כמה חודשים, נוצר לJoy גידול קטן ליד הבטן. הגידול הלך וגדל ובלילות הוא סבל מנשימה מאוד לא שקטה.  הייתי מודאגת. הבנתי שהשנים שלי עם Joy הולכים ומתקצרים, מצאתי את עצמי יותר ויותר מלטפת אותו, מחבקת אותו. הוא מאוד נהנה מטיפולי הרייקי שעשיתי לו, אבל הגידול, הלך וגדל ומצבו הפיזי הלך והתדרדר.

את תהליך הריפוי שלי התחלתי ממקום מאוד קשה. לאחר התקף לב שלו לא הייתי מודעת כלל, שני גידולים סרטניים שאותם שרפו או הוציאו, חולשה אינסופית הן ברמה הפיזית והן ברמה הרגשית, רגישה כבר כמעט לכל סוג של אנטיביוטיקה, עד שאמרתי: לא עוד! החלטתי לא לקחת יותר תרופות.  הגופנפש היה עוד מאוד חלש ופיתח כל מיני מחלות, ביניהן את בלוטת התריס. למרות שלא רציתי לקחת תרופות, לקחתי את ההורמון בימים שהרגשתי שאני צריכה אותו והפסקתי לקחת אותו בימים שלא הרגשתי בו צורך. הרופאה אמרה לי: את משגעת את הגוף שלך! או שאת לוקחת את הכדור, או שאת לא לוקחת אותו.  החלטתי לא לקחת עוד את הכדור. למזלי, באותה התקופה, התאהבתי, האהבה שפרחה בי, שיחררה אותי מהבעיות שלי עם בלוטת התריס והוכיחה לי שהדרך בה אני הולכת – נכונה לי . בטחתי בעצמי, שאני עושה את מה שמתאים לי. המודעות לבריאות  גרמה לי ליצור לעצמי סביבה אוהבת ותומכת.  ויתרתי על  הרצון להיות הצודקת והנלחמת , מצאתי יותר ויותר את השלום הפנימי שבי.  ויתרתי גם על הבשר, שאף פעם לא אהבתי, הקפדתי לאכול יותר בריא, דאגתי לפעילות גופנית מתונה והגופנפש הלך והתחזק.

כשגיליתי את הגידול של Joy החלטתי שמה שלא נכון לי – אני לא עושה לכלב שלי. קיבלתי את העובדה שהכלב שלי הולך ומזדקן ויום אחד נצטרך להיפרד. החלטתי לתת לטבע שבו לעשות את שלו. בסוכות רן הגיע והיה איתנו שבוע ימים. הוא מאוד אוהב להשתולל עם Joy.  וכשראה את מצבו הוא החליט לאמן אותו. קנה לו נקניק שהוא אוהב ואילץ אותו לקפוץ ולרוץ בעבור האהבה שלו – הנקניק.  כשרן חזר לביתו – המשכתי את דרכו.  אתמול רציתי לעשות לJoy רייקי. חיפשתי את הגידול. הוא נעלם לחלוטין! גם הנשימה שלו חזרה להיות שלווה ורגועה.

מדהים איך תחושת האהבה מרפה – מרפאה, אותנו, את הכלבים שאיתנו.

מאיה קצמן

דוא”ל [email protected]

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *