זהר.נט חדשות כרמיאל
משחק של נבחרת ישראל באלבניה, הוזמנו כמה חברים לראות את המשחק אצל חבר בסלון. החבר ק׳ קנה מכל טוב שולחן עמוס אבל כישראלים אמיתיים בלי פיצה החוויה לא מושלמת. הזמנו שתי פיצות ענקיות וחיכינו בקוצר רוח למשחק. הטריבונה בסלון של ק׳ מלאה באוכל ובאנשים בכל הגילאים וכולם פרשנים גאוני כדורגל. לא מספיק זה אז י׳ מצרפת מפציץ הודעות בווצאפ שרק בשביל לענות על חצי מהן צריך להעסיק מזכירה. י׳ אוהד שרוף של בית״ר ירושלים אז בשבילו כל שחקן שלא מבית״ר הוא לא מבין למה איננו בהרכב, מבחינתו הוא לא מבין למה שמוליק קוזוקין הודח מההרכב…
השחקנים עולים לחימום, א׳ כבר חם אחרי 4 משולשים של פיצה. אם נבחרת ישראל תשחק באותה נחישות שא׳ התנפל על הפיצה, אנחנו מביסים גם את ברזיל.
כיאה לאוהדים ישראלים שמאמינים שהנבחרת שלנו טובה א׳ זורק לאוויר, ״היום אנחנו מקבלים 3״ (א הוא אוהד הפועל חיפה אז מן הסתם הוא לא מבין בניצחונות). כל הנוכחים בחדר מסכימים איתו. עוד לא התחיל המשחק וכבר ״אלישע לוי אפס, לא מבין בכדורגל, למה הוא לא פותח עם תומר חמד״ הם שואלים ואני מסביר להם שהנבחרת משחקת בסגנון של מעבר מהיר להתקפה עם שחקנים מהירים ובן סהר יותר מתאים למשחק כזה. ההערה שלי מתבטלת בבוז. אלישע לוי מעז. מזמן לא היה לנו מאמן שגורם לנבחרת להיות מלאת שמחת חיים, רואים את זה על המגרש. הוא לא מרכיב הרכבים לפי מה שהתקשורת מכתיבה לו וגם לא לפי שמות. מי שבכושר טוב בזמן הנתון של המשחק, הוא זה שפותח. הוא הצליח להפתיע את כולם כולל את האלבנים וזה הכי חשוב. מישהו חשב על אייבינדר לפני המשחק? חוץ מי׳ מצרפת…
והנה זהבי עם הכדור, הכדור בורח, כולם בחדר צועקים ״איזה אפס, תוריד אותו כבר לספסל״. שתי דקות אחרי זה פנדל על זהבי, כולם בחדר בדיעה מגובשת: ״זהבי הזה ענק״.
עברו לקלל את טל בן חיים, שוב ווצאפ מצרפת, י׳ על הקו. ״שיעיף את בן חיים, מאמן אפס, איפה שכטר? איפה ורד? איפה אודי אשש?״.
1-0 לישראל, אלבניה ב-10 שחקנים. עכשיו הדעה ביציע כבר לא שנקבל 3 אלא איזה אפסים אנחנו שמול עשרה שחקנים רק 1-0. א׳ עובר לפיצוחים, גמר על הפיסטוקים והבוטנים, לא השאיר לנו כלום. לפחות יש שתייה. המון. א׳ לא יצליח לבד מול כל השתייה.
מחצית. בווצאפ מצרפת יש 45 הודעות, מסכן לא ענינו לו חמש דקות. הילדים של ק׳ ושל ה׳ מנתחים את המשחק בפרשנות לא רעה. מסכנים לא הספיקו לפיצה. גשם יורד באלבניה וכמובן החבורה ״האופטימית״ ישר אומרת זהו הלך עלינו, אנחנו לא טובים בגשם. בום! פנדל לישראל, זהבי מחמיץ, שוב הוא אפס. אלבניה ב-9 שחקנים. בקצב הזה האלבנים יסיימו במערך 1,2,1 לא כוחות, ישראל תוקפת, כל אחד לבד מחפש גול משלו (כמו א׳ עם הפיצה), בעיטה לשער פוגע באייבינדר ונכנס. 2-0. הווצאפ משתולל, חגיגות כאלו בפריז לא נראו מאז נפילת הבסטיליה. פוחד להיכנס לווצאפ. נכנע. י׳: ״איזה גול של אייבינדר״. לך תשכנע אותו שהכדור פגע בו במקרה ונכנס, אבל מה איכפת לי, שיהנה קצת בפריז, אחרי הפיגוע שספגו שנה שעברה מגיע לו קצת לשמוח…
הלחץ הישראלי נמשך, גול של עטר מבישול של זהבי (שוב ״זהבי ענק״ כאן בטריבונה), ישראל מנצחת 3-0 מכובד וכל מנבאי הרעות לפני המשחק אומרים שזו לא חוכמה כי שיחקנו מול 9 שחקנים. כי ככה אנחנו הישראלים, לא נדע בחיים ליהנות מהרגע. אם ניצחנו זה לא כי היינו טובים, זה כי שיחקנו נגד תשעה שחקנים ואם הפסדנו, זה היה צפוי ואנחנו הכי גרועים בעולם. ישראל עדיין במאבק עם ניצחונות גדולים במקומות קשים, גם אלבניה וגם מקדוניה לא מקומות קלים לנצח – ותוסיפו את הפספוס נגד איטליה, כי באמת היה פספוס, אז ימי אלישע הם ימים שמחים בינתיים, כנגד הציפיות. מבחן התוצאה מדבר בלי גנרלים קשוחים כמאמנים, עם מאמן שהגיע מלמטה ועולה לשחק לפי מה שנראה לו ולא לפי מה שמכתיבים לו. חייב להוסיף נקודה – כעוזרו של אלישע מתפקד אחד מהמאמנים הטובים ביותר שמתפתחים בארץ, עמיר תורג׳מן, מהכרות טובה שיש לי איתו, הידע שלו עצום ואין לי שום ספק שיש לו חלק גדול בהצלחה.
במהלך המשחק אלישע לוי היה מאמן אפס 5 פעמים ומאמן גדול 6 פעמים, זהבי היה אפס 6 פעמים וגדול 7 פעמים. ההרכב של אלישע היה גרוע 4 פעמים וגאוני 5 פעמים.
ואם נסכם את המשחק ונביא מסקנות המסקנה הראשונה היא שבמשחק הבא חייבים להזמין 3 פיצות, א׳ בטוח יסכים איתי.
נ.ב:
– ק׳ ואשתו ז׳ תודה על האירוח המקסים וסליחה על הבלאגן שהשארנו.
– בשבוע שדונלד טרמפ נבחר לנשיא ארה״ב ונבחרת ישראל מנצחת משחק חשוב בחוץ. בר רפאלי, הנה אני כאן! הכל יכול להיות…
– אבא… אני כל כך מתגעגע…
