Array
(
    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 1
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 6744
        )

    [photographr] => Array
        (
            [0] => תמונות באדיבות ד"ר פלורנס לוקסמבורג אייזנברג
        )

    [_photographr] => Array
        (
            [0] => field_526e88dd85757
        )

    [journalist] => Array
        (
            [0] => מערכת זהר.נט
        )

    [_journalist] => Array
        (
            [0] => field_526e890585758
        )

    [youtube] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_youtube] => Array
        (
            [0] => field_5309e571a1762
        )

    [youtube2] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_youtube2] => Array
        (
            [0] => field_5371dcbebf175
        )

    [catcolor] => Array
        (
            [0] => #000
        )

    [_catcolor] => Array
        (
            [0] => field_5301f6811eafe
        )

    [catimage] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_catimage] => Array
        (
            [0] => field_53034084449ad
        )

    [slide_template] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => באושוויץ
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => ד”ר פלורנס לוקסמבורג אייזנברג (54) מכרמיאל, מרצה במכללה האקדמית צפת, עשתה דוקטורט על מצבם של אתרי הזכרון לשואה באירופה ובין השאר נאלצה לישון לילה באושוויץ
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 81
        )

    [post_views_count] => Array
        (
            [0] => 873
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 1994
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2015/01/9765.jpg
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => ד”ר פלורנס לוקסמבורג אייזנברג (54) מכרמיאל, מרצה במכללה האקדמית צפת, עשתה דוקטורט על מצבם של אתרי הזכרון לשואה באירופה ובין השאר נאלצה לישון לילה באושוויץ
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => באושוויץ
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)
לישון לילה באושוויץ
לישון לילה באושוויץ

לישון לילה באושוויץ

שתפו

ד”ר פלורנס לוקסמבורג אייזנברג (54) מכרמיאל, מרצה במכללה האקדמית צפת, עשתה את הדוקטורט שלה על מצבם של אתרי הזכרון לשואה באירופה. במסגרת המחקר נאלצה ללון לילה אחד בתוך מחנה ההשמדה הנורא, מול תאי הגזים והצריפים שבהם לנו האסירים. כתבה מיוחדת לרגל יום השואה הבינלאומי שחל היום

 

“אתרי הזיכרון לשואה באירופה יתפסו את מקומם של הניצולים ההולכים לעולמם בהנצחת זכר השואה, לכן החשיבות לשימורם הולכת וגוברת. על ישראל ומדינות אירופה בהם גרמניה להשקיע יותר בשימור אתרי הזיכרון מתוך מחויבות היסטורית והומנית להנצחת השואה ומאבק בהכחשתה”. זוהי המסקנה והתובענה העיקרית העולים מעבודת הדוקטורט של ד”ר פלורנס לוקסמבורג אייזנברג, תושבת כרמיאל ומרצה לאנגלית במכללה האקדמית צפת. לרגל יום השואה הבינלאומי שחל השבוע, נפגשנו עימה לראיון מיוחד.

נרות שבת באוושויץ

בשנים 2011 עד 2013 ניהלה ד”ר פלורנס לוקסמבורג אייזנברג את מחקרה לדוקטורט: הגנה על אמת ומאבק בהכחשה – האתגר לנהל ולשמר את אתרי הנצחה לשואה לשמירת אותנטיות ולהנצחת הזיכרון. עבודת הדוקטורט נעשתה במהלך לימודיה באוניברסיטת מערב טימישוארה ברומניה, במחלקה לניהול.

פלורנס, שביקרה לצורך המחקר חמש פעמים ברומניה, וכן באוקראינה, גרמניה, פולין וצ’כיה, מספרת כי בחרה בנושא הייחודי מתוך תחושה של שליחות אישית. “התבלטתי רבות בין מספר נושאים לצורך הדוקטורט, אבל היה לי ברור שזה היה קשור לנושא השואה. הרגשתי צורך לתרום לנושא שימור זכרון השואה. רציתי להתרכז בהווה, לבדוק מה קורה כיום במחנות ההשמדה. היה עליי לנסוע למקומות עצמם. החלטתי לעשות את המחקר מנקודת המבט של האנשים שעובדים שם, שמנהלים את האתרים האלה. אלה מומחים להיסטוריה, שמונו ע”י הממשלות המקומיות, חלקם צעירים יחסית, כולם דוקטורנטים בתחומם, אגב – אף אחד מהם לא יהודי. הם עובדים יום ולילה בשטח ויש להם סיוטים וחלומות רעים. קיימתי בסך הכל 68  ראיונות אישיים”.

בפברואר 2011, זימן לה הגורל חוויה מכוננת – לילה במחנה השמדה אושוויץ: “טסתי מברלין לקרקוב ביחד עם אן, חברתי הטובה, מורה לאנגלית שעזרה לי מאוד במחקר. הייתה לי פגישה עם מנהל מחלקת השימור במקום ונאמר לי שנוכל ללון בבית ההארחה המקומי. הייתי בטוחה שמדובר באכסניה כלשהי בעיירה הסמוכה. משדה התעופה בקרקוב נסענו היישר לאושוויץ, עם המזוודות, קיבלה אותנו אחת העובדות וליוותה אותנו לבניין דו-קומתי ששימש בעבר את החיילים הנאצים. היא נתנה לנו מפתחות ואמרה שנוכל לישון בדירה בקומה השניה. רק אז קלטתי שנישן באושוויץ”.

– איך הרגשת באותו רגע?

“אמרתי ‘או מיי גוד’…”

בדירה היו שלושה חדרים שמהם נשקפו נופי המחנה. חלק מהחלונות פנו לכיוון תאי הגזים והקרמטוריום, חלקם לצריפי האסירים. ד”ר אייזנברג מספרת: “שתינו החלטנו לישון ביחד באותו חדר, בחרנו בסוף בחדר שמחלונו רואים ממול את הווילה של רודולף הס והעצים מסתירים את תאי הגזים. בווילה הזו אגב, כמו גם בשרידי מחנות השמדה אחרים, יש אזרחים שמתגוררים בבתים”.

– מה עשיתם בערב?

“זה היה יום שישי בערב, אחרי הראיון לא היה מה לאכול אז אן הציעה שנחלוק במרק באריזה להכנה מהירה שהביאה איתה. היה שקט מוחלט וחשוך. נאמר לנו שלא לצאת מהדירה בערב, בגלל שיש שומרים שמפטרלים באתר ועלולים לחשוב שאנחנו מנסים לפרוץ למקום. כששקעה השמש, הוצאתי את נרות השבת והדלקתי אותם בגפרורים שהבאתי מהארץ, בירכתי על השבת. זה היה מחזה סוריאליסטי”.

– איך עבר הלילה?

“זה היה לילה מוזר מאוד, אבל למען האמת אני ישנתי היטב. אן, חברתי למסע לעומת זאת, לא הצליחה להירדם בכלל ונשארה ערה עד הבוקר”.

הנוף מחלון הדירה באושוויץ. שלג וגדרות תייל
הנוף מחלון הדירה באושוויץ. שלג וגדרות תייל

האירוע המכונן של המאה ה-20

השואה היא אירוע היסטורי ייחודי שהתרחש באירופה המשפיע וממשיך להשפיע על חייהם של בני אדם רבים ברחבי העולם. זוועות אלה שהתרחשו במהלך מלחמת העולם השנייה, הביאו למותם של למעלה מ- 11 מיליון בני אדם באופן בלתי הפיך ושינו את המפה הגיאוגרפית, פוליטית ודמוגרפית של העולם כולו. השואה הייתה רצח שיטתי של העם היהודי באירופה שתוזמן, תוכנן ויושם ע”י המשטר הנאצי בראשותו של אדולף היטלר ומשתפי הפעולה שלו באירופה. במהלכה הושמדו באמצעות המכונה הנאצית המשומנת היטב כ- 6 מיליון יהודים בעינויים, רעב והשמדה פיזית המונית. האירוע הטרגי בהיסטוריה  קרע משפחות, כפרים וקהילות והותיר חלל ריק באירופה בכלל וברחבי פולין בפרט, שם קהילות יהודיות שבעבר שגשגו כלכלית ותרבותית, נמחקו לחלוטין. אין ספק, כי השואה היא האירוע המכונן של המאה ה- 20 ובתולדות האנושות בכלל.

כולם מדברים על החשיבות הרבה שבהנצחת השואה, בייחוד כאשר בעוד מספר שנים כבר לא יישאר מי שיספר אודותיה. דור השואה הוא דור ההולך ונעלם. ניצולי שואה הם העדים הראשונים והאחרונים שחוו  בגופם את האירועים הקשים של המלחמה ולזוועות שהתרחשו על אדמת אירופה. מבחינת האנושות המבקשת להנציח את השואה –  הזמן הולך ואוזל.

מדרכו של עולם, קיים חשש ממשי שאף ניצול לא יישאר כדי להעיד על מה שהתרחש על אדמת אירופה המדממת ועימו העובדה הכואבת, שפרק משמעותי בתולדות העולם יעלם בין דפיהם המצהיבים של ספרי היסטוריה. היום קיימת מגמה של שימור האירועים שהתרחשו. קיימת חרדה לאובדנן של העדויות וארגונים שונים ממהרים לאסוף עדויות רבות מניצולים ככל האפשר, כדי להכניסם למאגרי מידע לדורים הבאים.

ההנצחה – תחרות “עסקית”

לדברי ד”ר אייזנברג, מוזיאוני שואה המציגים את הזוועות צצים ברחבי עולם וביניהם מתפתחת תחרות להנצחה נושא השואה, ההופך בחלק מהמוסדות האלה “לעניין עסקי” בתחרות על המימון, המאבק להישרדות כלכלית והצורך למשוך מבקרים. כתוצאה מכך קיימת נטייה לסטות מהמשימה והמיקוד בהעברת המסרים המקוריים והחשובים להנצחה, מול העיסוק בתחרות על המבקרים. עיוותים ותפיסות מוטעות מופצות באינטרנט והרצון לעשות כסף מהנושא הולך וגובר. במקרים מסוימים, כל זה הופך את השואה למיזם עסקי רווחי על חשבונה, ומאבד את הכוונה המקורית של זיכרון השואה.

על אדמת אירופה, נותרו אתרים רבים של זוועות השואה המשתרעים בשלווה בין כרי דשא ליערות עד. הם הפכו חלק מהנוף האירופי, פינות נסתרות ובלתי מוכרות במדינות שחייו תחת הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה. מחנות ההשמדה הידועים הפכו לוחות זיכרון. לצורך מחקר זה  הם “בתי קברות ללא אבנים”, המנוהלים על ידי אנשים מסורים, שפועלים כדי להגן על האמת מול פרצופם  של מכחישי שואה, מול אלה  שמקווים לעוות את האירועים האמיתיים שהתרחשו. רבים מהאתרים מלווים במוזיאוני הנצחה, אך חלקם לא.

חוקרי שואה רבים מסתפקים במחקרם בחומר היסטורי הזמין בספרים, כתבי עת, מחקרים קודמים ורשת אינטרנט. הם מעולם לא בקרו באתרי ההשמדה בעצמם.

מחקר זה ממחיש את החשיבות של קירבה לעדויות המקוריות על ידי מסע למקומות האלה בפועל. לכן, המחקר של ד”ר פלורנס אייזנברג מתמקד בחקירת האתגרים לניהול ושימור אתרי הנצחת שואה, כאמצעי לצמצם את הפער בין מה שידוע לנו למה שנותר

לחשוף. המחקר נערך פיזית על האדמה בה התרחשו האירועים בפועל, כפי שהם באים לידי ביטוי דרך עיניהם של מנהלי המוזיאונים הממוקמים באתרי הזיכרון. הוא בוחן את קשיי ניהול והאתגרים עימם הם מתמודדים על בסיס יומי, וכמו כן, את המטרות בנוגע למודעות של הציבור לשואה במדינות אלה.

לדברי ד”ר אייזנברג, “מחקר זה הוא חקירה אמיתית לאתגרים הניצבים בניהול ושימור אתרי הנצחת שואה במקומות המקוריים שלהם, בדיוק היכן שהזוועות התרחשו ובאותה תקופת זמן. הוא מנסה לבחון את השאלה מה חובה עלינו לעשות ברגע שהניצולים ייעלמו והאמצעים העומדים בידנו כדי  לצמצם את הפער בין העבר לעתיד. המחקר  תומך במסקנה ששימור האתרים היא הדרך לתעד את העדויות האותנטיות ובכך לשמר את זיכרון השואה כחלק חשוב במאבק נגד מכחישי זוועה”.

ביקור בבית קברות יהודי בפולין
ביקור בבית קברות יהודי בפולין

אין קשר בין אתרי ההנצחה לבין ישראל

במסגרת מחקרה יצאה ד”ר פלורנס אייזנברג יחד עם חברתה ועמיתתה למחקר ד”ר אן הנסן, אף היא מרצה במכללה,  ל- 13 אתרי הנצחת השואה באירופה, כדי לחקור את המצב הנוכחי ב-4 מדינות ו-9 ערים באירופה. במהלך מחקרה ראיינה ד”ר אייזנברג 65  מנהלים שעובדים במחנות ומוסדות. עבודתה כללה גם כמה מוסדות מחקר וחינוך בפולין, גרמניה, אוקראינה וצ’כיה. כמו כן, חקרה את ניהול זיכרון השואה, כיצד הוא מנוהל היום הארץ ובחו”ל, מהם האתגרים העומדים בפני ראשי מוזיאון בניהול ותחזוקה של האתר לנוכח קשיים כלכליים, הכחשת השואה ואנטישמיות, ומהם ההבדלים באתגרים לראשי מוזיאון באתרים הקיימים כגון אושוויץ ואלה שהושמדו לחלוטין כמו סוביבור.

נבדקו אתרי ההנצחה בפולין, גרמניה, צ’כיה ואוקראינה.

מחקרה התמקד במנהלי האתרים. מנהלים לא יהודים, כבני 28-35 אשר מתוקף תפקידם שוהים במחנות ההשמדה יום ולילה. עובדים בתקציב זעום ובתנאים קשים. אנשים הסובלים מטראומות אישיות קשות עקב עבודתם בתנאים אלה. הסיוע שהם מקבלים זעום והם מתמודדים עם בעיות תחזוקתיות יום יומיות.

הפולנים מודעים היום יותר מכל, כי עם השמדתם של היהודים אבדו למדינה כ-1000 שנות תרבות בתרבות הפולנית. הנושא נידון במערכת החינוך הפולנית.

אין מספיק קשר בין מחנות ההשמדה לבין ישראל.

אין קשר ראוי בין מדינות אחרות באירופה לבין ישראל בעניין מחנות ההשמדה.

בתי הקברות היהודים בכפרים לא מטופלים והם נעלמים. במחקרה מצאה דוגמא חיובית אחת של ראש עיירת טרנוסקה בפולין שגייס תורמים והחליט לשקם בית כנסת מקומי.

מתמונת המצב עולה עוד, כי מרבית המחנות אינם מתוחזקים כפי שראוי שאתרי הנצחה היסטוריים חשובים יתוחזקו. מנהלי המחנות לא זוכים לשיתוף פעולה שוטף מישראל. מבחינה נפשית הם מרגישים כי “הופקרו לנפשם…”. כמעט ולא נותרו ניצולים ממחנות ההשמדה מה שמעמיד את זיכרון השואה בסכנה. מתברר, כי גרמניה מסייעת חלקית בתחזוקת האתרים אבל האחריות המרכזית נופלת רק על הממשלה הפולנית. גרמניה מסייעת בעיקר לתחזוקת האתרים או המחנות הנמצאים בתחומה.

לדבריה, המנהל הקודם של מחנה ההשמדה סוביבור הטיב לתאר את המצב: “פולין היא בית הקברות האירופי הבינלאומי של השואה. מדוע נפקד מקומן של מדינות אירופה בתמיכה באחזקת המחנות?”

הניצולים האחרונים

ד”ר אייזנברג מציינת במחקרה, כי מעט מאוד ניצולי שואה נותרו בישראל ובעולם, וניצולים בודדים נותרו מקרב מחנות ההשמדה.

מהנתונים המעודכנים של ניצולי המחנות שנותרו בחיים לסוף 2013 עולה כי 2 ניצולים בלבד נותרו ממחנה סוביבור. בבלזץ לא נותר אף ניצול. במחנה בלזץ קיים ויכוח גדול באשר למספרי הקורבנות שנרצחו במקום, כי הנאצים השמידו את כל העדויות ממחנה זה. בכוונתה של ד”ר אייזנברג לחקור ולהגיע למספר הנכון של הקורבנות. ניצול אחד בעולם נותר ממחנה טרבלינקה החי היום בתל אביב.

כאשר שרידים אלה ילכו לעולמם (מדובר בעניין של שנים בודדות) יאבד כליל הזיכרון האנושי של השואה.  מרגע זה עולה חשיבותם של אתרי ההנצחה  במחנות ההשמדה, אשר יהפכו לעדות היחידה הממשית למה שבאמת התרחש בשואת מלחמת העולם השנייה.  מכאן עולה גם הצורך בתמיכה כספית בינלאומית לשימורם הפיזי של האתרים, אחזקתם במצב תקין לפני שיהרסו כתוצאה מפגעי הזמן, מזג האוויר, והשכחה.

מראיונות ותחקירים שקיימה עולה כי הפולנים רוצים מאוד לשמר ולתחזק את אתרי ההנצחה במחנות ההשמדה, היסטורית ומתוך כבוד ליהודים שהושמדו בשואה, אך אין להם תקציבים.

שטחו של מחנה ההשמדה טרבלינקה כ-20 הקטר (200 דונם). באתר פזורים קברי אחים שלא אותרו, מוקדי השמדה ומתקנים הפזורים תחת כיפת השמיים ולא זוכים להנצחה ראויה.

הטענה בפולין היא: שפולין הפכה לבית קברות בינלאומי של נרצחי השואה בני לאומים שונים במלחמת העולם באירופה. מנהל מוזיאון יהודי גליציה: “גרמניה עזבה אותנו עם חורבן אפר ודם, והיום אנחנו צריכים להתמודד לבד עם הנצחת הזוועות שנעשו במלחמה”.

ד”ר אייזנברג הוזמנה לפולין כדי לסייע ולייעץ למשרד החינוך והתרבות הפולנית כיצד להתמודד עם הנצחת אתרי ההשמדה. בעיקר מחנה השמדה ‘חלמנו’ הפחות מתוחזק מכול המחנות והפחות מבוקר במסעם של תלמידי ישראל לפולין. לאחרונה סיימה ד”ר לוצ’ה בת 75 את תפקידה כמנהלת ‘חלמנו’. כהיסטוריונית וארכיאולוגית שעשתה ככול יכולתה כדי לשמר ותחזק את האתר ואף ערכה מחקרים. אך בתקציבים המועטים שהיו לה לא הצליחה לתחזק את המחנה כראוי. לאחרונה ביולי 2013 הוחלפה הנהלה חדשה לאתר ההשמדה באחריות העיר פוזנן.

מספר היהודים שניספו: למעלה מ-6 מיליון

מסקנות העיקריות של המחקר הן:

יש לחקור לעומק את מצבם הפיזי של אתרי ההנצחה שחלקם נמצאים במצב פיזי גרוע בהעדר תקציבים;

את מקומם של ניצולי השואה חייבת לתפוס מערכת החינוך בארץ ובעולם, בעיקר בארץ;

ישראל חייבת לקחת חלק חשוב יותר ולהיות מעורבת ישירות בטיפול באתרי ההנצחה;

יש לקדם מחקר מקיף על קברי האחים ואתרים לא ידועים המפוזרים ללא שם וללא מיקום מדויק באירופה, בעיקר בתחום אתרי ההשמדה, כדי לחשוף אותם ובו זמנית לקדם את המודעות לשואה;

מערכת החינוך בישראל חייבת להנחיל את מורשת השואה כבר מגיל צעיר בכל בתי הספר, כאשר שיאם של הלימודים חייב להתמקד במסעות המסובסדים ע”י ממשלת ישראל למחנות ההשמדה בפולין. ישראל חייבת ליזום פרויקטים משותפים לבני נוער יהודים ולא יהודים מרחבי העולם,  כדי להתמודד עם בעיות הגזענות, דעות קדומות והפלייה;

יש להחמיר בעונשים הנגזרים על זילות  בזיכרון השואה בקרב אנשים ובני נוער בארץ ובעולם;

חייב להיות שיתוף פעולה בינלאומי הכולל את מוסדות האו”ם, כדי לעזור לפולין להתמודד עם תחזוקת אתרי ההנצחה ושימורם כעדות לדורות הבאים כמחנות ההשמדה ההיסטוריים.

ד”ר פלורנס אייזנברג מגלה, כי הסוד השמור ביותר בקרב מנהלי אתרי ההנצחה באירופה הוא – שבשואה נרצחו יותר מששה מיליוני יהודים, אבל אף אחד לא רוצה לדבר על זה. היא מסתמכת על קביעה זו במחקריה וראיונות שקיימה עם ניצולים, מנהלי אתרי השמדה הטוענים, כי קברי אחים גדולים שלא אותרו ולא נחשפו נמצאים בשטחי המחנות.

כששואלים את ד”ר אייזנברג מדוע היא ערכה את מחקרה למרות שאיננה זוכה לתמיכה, תשובתה היא: “אנחנו חייבים זאת לעצמנו ולדורות הבאים אחרת זיכרון השואה יאבד. הזיכרון הוא לא רק לזכור את המתים אלא זיכרון החיים. אנחנו חייבים לזכור שפעם חיו שם בני אדם כמונו, בקהילות שלמות, בערים ובכפרים – אנחנו חייבים לזכור שהיו שם חיים”.

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *