Array
(
    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 1
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 6757
        )

    [slide_template] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => לצייר
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => ללמוד לצייר - ללמוד לראות
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 81
        )

    [post_views_count] => Array
        (
            [0] => 893
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 1114
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2015/01/9782.jpg
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => ללמוד לצייר - ללמוד לראות
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => לצייר
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)
ללמוד לצייר - ללמוד לראות
ללמוד לצייר - ללמוד לראות

ללמוד לצייר – ללמוד לראות

שתפו

לפני שנים, בעת שביקרתי את טל בקיבוץ, החלטתי לוותר על המשקפיים שלי, כי הן בלאו הכי לא עזרו לי לראות.  עשרות פעמים הלכתי כבר מחדר האוכל לביתו ואף פעם לא הצלחתי ללכת לשם לבד – תמיד התבלבלתי.  זה מאוד תיסכל והבנתי שיש עוד משהו שאני לא רואה שם.  נכון, המשקפיים עזרו לי לראות טוב יותר שלטים, לזהות מהר יותר אנשים, אבל כשראיתי דרך המשקפיים סמכתי רק על כוח הראיה והוא מסתבר, לא הכוח הכי חזק שבי.

בהתחלה זה היה מאוד מביך.  אנשים חשבו שהפכתי ל”סנובית” ,שכבר לא נעים לי לאמר שלום.  החברים הפחות משמעותיים התרחקו ממני.  אחרים שאלו אותי:  מה קרה?  למה לא ברכתי אותם בשלום, כמו שתמיד הייתי רגילה?  ואז כשהבנתי שיש “בעיה”  התחלתי לראות באמצעות הסיטואציה, הדרך בה האדם נע, זיהוי צליל הקול שלו, הבגדים שהוא לובש… ולאט לאט ראיתי יותר ויותר רחוק.  ה”בעיה” היחידה שנותרה היא שבקלות יכולתי לפספס את הירידה בתחנה הרצויה, אבל גם לזה נמצא פתרון.  התחלתי לדבר עם אנשים, לבקש מהנהג שיודיע לי מתי אני צריכה לרדת…  סיגלתי לי עיניים שרואות לא רק באמצעות העיניים.

לאחר שלושה חודשים כשחזרתי לקיבוץ בלי משקפיים, החלטתי שהפעם אני מוצאת את הדרך לבד. התחלתי לעשות לי כל מיני סימני דרך.  וזה עבד!  והדבר הכי מדהים שקרה לי: אף  פעם לא יכולתי לזהות תמונות של תלת מימד ולפתע גיליתי שאת כל התמונות בספר התלת מימד אני מצליחה לזהות!

היום אני נעה לי בחופשיות רבה בלי משקפיים ואני לא בטוחה שהראיה הפיזית שלי השתפרה, אבל הראיה תרתי-משמע הולכת ומשתפרת .

עם הזמן התחלתי להשתוקק לצייר.  זה היה נשמע לי כל-כך מוזר, כי אז עוד חשבתי, שיש לי “שתי ידיים שמאליות”, ומה פתאום להתחיל לצייר,בגילי…  עשיתי זאת בצעדים קטנטנים.  כל פעם נגיעה קטנה ונסיגה ומהר מאוד גיליתי שאני נהנית לצייר, למרות שהציורים שלי הם רק משחקי צבע, אבל משחקי צבע שאני אוהבת ואז מה שקרה התחלתי פתאום לראות.  לשים לב.  לשים לב לצל של העצים על המדרכות, ל”ציור” שהצל הזה  עושה, לאיך שהוא מביע את המהות של אותו העץ.

ללמוד לצייר זה ללמוד לראות.  החלטתי לחזור וללמוד לצייר והפעם לוותר על השוואה ולהנות מהחוויה.

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *