זהר.נט חדשות כרמיאל
ערביי ישראל – הלנו או לצרינו?
את השאלה הזו שאל העיתונאי חיים שיין מישראל היום, זאת בעקבות שורה של התבטאויות של ח”כים ערבים, שהשוו את מעשי דאעש לצה”ל במלחמת עופרת יצוקה. זו השוואה נבזית מרושעת, שאין בינה לבין המציאות דבר וחצי דבר. זו שאלה חשובה ומתבקשת. כאזרח תושב הגליל וכמי שמכיר את החברה הערבית, התשובה מאוד ברורה וחד משמעית, בכל עימות בנינו לבין האויבים שמקיפים אותנו, החברה הערבית ככלל תומכת בצד הערבי. ניהלתי אין ספור שיחות עם ידידים ערבים אינטלקטואלים, הם תמיד תמכו בצד הערבי. אפילו במלחמת לבנון השניה, כאשר כל העולם התייצב לצד ישראל, ערביי ישראל הרגישו גאווה על מה שעולל לנו החיזבאללה.
בעיני הם לא בוגדים ולא גייס חמישי. במאבק בנינו לבין עמי האזור, ליבם ונפשם נתונים לצד הערבי. זו עובדה כואבת מאכזבת אבל עובדה, עם העובדה הזו צריכה החברה הישראלית להתמודד. אנחנו לא נשנה את ערביי ישראל, שישים ושש שנים של חיים משותפים הוכיחו זאת. השאלה האם לא נכון יהיה לחזור להחלטת האו”ם מ-1948, לחלוקה הארץ לשני עמים, בצד אחד ריכוזים גדולים יהודים בצד אחד ריכוזי אוכלוסין ערבים. זאת שאלה כבדת משקל וראויה לדיון ציבורי.
ועוד על העניין הזה, בסוף השבוע התראיין עמוס עוז בעיתון ידיעות, הוא אמר שאם לא נחלק את הארץ, בסופו של תהליך תהיה פה מדינה ערבית. אני מסכים עם כל מילה, ישראל צריכה לנקוט יוזמה ולקחת סיכונים, כדי להגיע לשלום או סוג של הסכם עם הצד השני. צריך לתת את המושכות בידי השרה ציפי לבני, היא מנהלת משא ומתן כבר שנים עם הפלסטינאים, היא מכירה את הצד השני ויודעת מה הם המוקשים. אני לא מנקה את אבו מאזן, הוא בחר שלא להחליט כאשר קיבל הצעות מרחיקות לכת מאולמרט, הוא הכשיל הסכם אפשרי עם ברק בקמפ דויד. ישראל מצידה צריכה להפסיק את הבנייה בהתנחלות, ישראל צריכה להכשיל רכישות בתים בסילוואן על ידי יהודים, זו פרובוקציה מעוררת מהומות, אנחנו גם צריכים להיות מאוד זהירים בכל הקשור להר הבית.
סגירת מפעל הטקסטיל בערד
בערד סגרו מפעל מגבות, 200 עובדים הלכו הביתה. זה כואב, אדם ללא עבודה הוא אדם שמאבד את כבודו העצמי. יש שבאים בטענות אל הממשלה ודורשים שהממשלה תעזור למפעלים הללו. אלה הבלים שמקומם לא יקירם במדינה מתקדמת. התעשייה הזו שנתנה פרנסה לאלפי עובדים בשנות החמישים והשישים, עבר זמנה, לא ניתן להתחרות בהודו או בסין, שם משלמים שכר של 50 דולר לחודש. כל ניסיון כזה, זה כוסות רוח למת. הזרמת כסף לתעשייה כזו, פירושה לשפוך כסף טוב אחר כסף רע. צריך לתת לתעשייה הזו למות מיתת נשיקה. לעובדים צריך לחפש מקומות עבודה חליפיים ולהשקיע בהכשרת העובדים לעבודה שונות ודרושות.
ברצלונה – סופו של עידן
קבוצת הכדורגל של ברצלונה הייתה קבוצה ששיחקה כדורגל נהדר עם קלאסה, כדורגל יפה לעיין, שחקנים קטני קומה ורבי עורמה. צ’אבי, איניסטה, מסי ושאר שחקנים, נתנו לנו את הכדורגל הטוב ביותר שנתנה קבוצה אי פעם על פני הגלובוס. בכל מקום בעולם בו ביקרתי, דיברו אנשים בהתלהבות על הקבוצה, מנהג המונית המצוי ועד לאיש העסקים הטיפוסי. אבל בעונות האחרונות דומה כי יש עייפות החומר, ברסה משחקת עדיין נהדר, אבל זה כבר לא זה, הגיבורים עייפים, הברק נעלם, מסי כבר לא מכריע משחקים לבדו ובמו רגליו. ככה חולפת לה תהילת עולם. היום ריאל מדריד ובאיירן מינכן הן קבוצות טובות יותר. אבל צריך להודות למסי וחבריו על עשור של כדורגל נפלא.
ושתהיה לכם שבת שלום
