Array
(
    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 1
        )

    [slide_template] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [post_views_count] => Array
        (
            [0] => 2307
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => מבושל דיו
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => מבושל דיו נושא השיחה היה: ההליכה בבוקר. הוא תיאר את אימון הבוקר שלו באופן ציורי, מושלם. הוא דיבר על הקימה המוקדמת, האוויר הקריר בעת הזאת, הזריחה שברקע.
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 82
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 355
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => מבושל דיו נושא השיחה היה: ההליכה בבוקר. הוא תיאר את אימון הבוקר שלו באופן ציורי, מושלם. הוא דיבר על הקימה המוקדמת, האוויר הקריר בעת הזאת, הזריחה שברקע.
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => מבושל דיו
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)
נושא השיחה היה: ההליכה בבוקר. הוא תיאר את אימון הבוקר שלו באופן ציורי, מושלם. הוא דיבר על הקימה המוקדמת, האוויר הקריר בעת הזאת, הזריחה שברקע.

מבושל דיו

שתפו

 

 

סיפור אמיתי… הוא נכנס אלי עם ניצוץ בעיניים. הוא התחיל לדבר בלהט, בלי הפסקה, בשטף התלהבות שלא הבנתי מניין זה בא לו.

נושא השיחה היה: ההליכה בבוקר. הוא תיאר את אימון הבוקר שלו באופן ציורי, מושלם. הוא דיבר על הקימה המוקדמת, האוויר הקריר בעת הזאת, הזריחה שברקע. הוא המשיך עם הריחות: למי שמכיר את “שביל התבלינים” העוטף את שכונות רבין ומכוש, אז כן, זה המסלול שלו. הוא לא הפסיק לתאר את ריחות צמחי הזעתר, פריחת המרווה, הכלניות והרקפות הפזורות בשדה המוריק בשולי השביל, וכמובן את שפני הסלע שכמעט ומתרוצצים לו בין הרגליים.

הוא תיאר לי את הזיעה הניגרת ממצחו, רק מהתיאור הזה התחלתי אני להזיע. החולצה הסופגת את זיעתו, ציוץ הציפורים שברקע, הדופק המתגבר והגוף המתעורר. הוא תיאר לי בדיוק את השעה, הזמן המיוחד, הבוקר הרגוע, דומם משהו, “השקט שלפני הסערה”, עת משכימים אט כולם אל שחר של יום חדש. “אני והטבע…”, שח לי חברי, “תענוג!” פה מישהו ממתין בתחנת האוטובוס, שם מישהו מניע את רכבו, משאית זבל חולפת, ואני הולך בנעלי הספורט שלי בדופק מוגבר. “איזו תרפיה, חושב לי על יום העבודה שממתין לי, מתכנן לי את סדר היום, לקוחות, פגישות, הזמנות… זה הרגע המושלם”.

הוא היה כל כך נלהב שהסיפור שלו עצמו נתן לו כוח עצום בפגישה המיוחדת הזאת שלנו, הוא הרים פי שניים ממה שרגיל בדרך כלל, עשה יותר חזרות ויותר סטים. הוא לבש גופיה ארוכה ומכנס ארוך, כולו היה ספוג זיעה, אמרתי לו שיגיע להבא עם מכנס וחולצה קצרים, יהיה לך פחות חם הסברתי. הוא המשיך והפליג בשבחי הטבע: “בוקר… רק בבוקר… אני מת על הבוקר”. כל כך שמחתי. החמאתי לו במילים חמות. רבות אני מדבר בשבחי הטבע, ההתמזגות עם הטבע, היציאה אל הרוח, הגשם, השמש. הרי אנחנו יצורים אורגניים, באנו מן הטבע ואליו אנו חייבים להיות מחוברים. הייתי גאה בחבר הזה שלי. גאה בו מאוד. שמחתי, שאלתי אותו: “וכמה זמן אתה כבר הולך בבקרים?”. והוא ענה לי: “… אתחיל ממחר בבוקר…. “. אז, שנינו נתקפנו בפרץ אדיר של צחוק. תם לו עוד אימון במצב רוח מדהים. רגע לפני שהלך, אמרתי לו: “אתה מבושל דיו. בקרוב גם אתה תתחיל לצעוד בבקרים”.

 

שלכם רון

 

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *