Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1457000995:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 585
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 12882
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_metaseo_metatitle] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_wp_old_slug] => Array
        (
            [0] => 12881
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2016/03/אישה-שדה-רוח-.jpg
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

מה זה בא לספר לי?

שתפו

השבוע “התמסטלתי” לגמרי לסדרה שהייתה פעם בטלוויזיה: קטמנדו. זו סידרה על בית חב”ד שהוקם בקטמנדו.  תוך כדי הצפייה, החלטתי לשנות את יעד הטיול הנכסף מהודו לנפאל. למחרת הלכתי עם חברה לטייל ובדיוק כשהתחלתי לספר לה על הסדרה, מופיע מול עיניי בחור דתי לובש טלית בחליפה שחורה ועולה במעלה המדרגות שלפנינו.  אמרתי:  מה, מה זה אומר? והחברה שלי, שהיא שומרת מצוות, פותחת כבר את הפה, ואני אומרת: לא!!! זה בטוח לא אומר שאני צריכה לחזור בתשובה!!! אבל מה זה כן אומר???

הסיפורים של החיים, הם שם כדי לספר לנו משהו שלא ראינו עד עכשיו.  ולכל סיפור יש את המסר שלו, שאם לא נקלוט אותו באירוע מסוים, הוא יחזור על עצמו באירוע קצת יותר משמעותי.

אחת הפעמים הראשונות שהתחלתי לשים לב לפרטים שבדרך הייתה כשבאתי לבקר את אמא שלי בבית אבות. כשיצאתי משם הדלת נסגרה לי על הפנים, אבל אני חשבתי: אני חייבת להגיע מהר אל האוטו, כי או-טוטו יש לי שיעור. איך שהגעתי אל האוטו, רצתי מהר חזרה. הייתי חייבת לשירותים. כאילו שהדלת כבר ידעה את זה ורק ניסתה לעכב אותי לרגע, אבל אני לא הבנתי. אם זה היה קורה היום, הייתי מנסה לחשוב:  מה היה שם, שכך הלחיץ אותי, מה לא עיכלתי? אבל אז עוד לא הבנתי, שיש שם מסר בעבורי.

ברגע שאנחנו נפתחים למסרים שבדרך הם פשוט מובילים אותנו למקומות שהרבה יותר קל לעבור בהם. כמו למשל אירועים בחיינו שחוזרים על עצמם. כילדה סבלתי מסחרחורות. הייתה לי אפילפסיה של הילדות.  בגיל ההתבגרות כשקצת בגרתי והתחזקתי הסחרחורות נעלמו, כשחזרה שוב חולשה לחיי – הם שוב הופיעו וכשהחלטתי להיפרד ממה שהחליש אותי – הם שוב נעלמו.

ואז יום אחד נפלתי על הראש והגעתי לבית חולים לסי.טי ראש. מולי ישב מישהו שבדיוק קיבל התקפה אפילפסית. הבנתי שיש לי שם עוד סיפור לא גמור ואם אני לא רוצה לחזור לאותו המקום, או למקום גרוע יותר, עדיף לי לטפל בסיבה שבכלל הביאה את האפילפסיה לחיי:  הרצון להיות קרובה אל אמא, שהייתה אישה מאוד עסוקה, וכך עם המחלה שלי – לא הייתה לה ברירה והיא הייתה חייבת להיות איתי. זה גם פתר אותי מכמה תפקידים שלא ממש אהבתי: כמו לשטוף כלים… כי הילדה חלשה!! אמא שלי האהובה נפטרה כבר לפני יותר מ-15 שנה, אבל הצורך הזה בלהיות עם אמא, כנראה עדיין שם, אולי לא כבת, אלא כסבתא.

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *