Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1466692186:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 14402
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_metaseo_metatitle] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw_text_input] => Array
        (
            [0] => לכרמיאל
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => לכרמיאל
        )

    [_yoast_wpseo_title] => Array
        (
            [0] => מטוקיו לכרמיאל
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => מיכל ונעמי הכרמיאליות, הן תאומות בנות 20 ממוצא יפני המשרתות כיום בצה”ל. ראיון מיוחד וכפול על הקליטה בארץ ועל ההתאקלמות בחברה הישראלית
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 69
        )

    [_yoast_wpseo_content_score] => Array
        (
            [0] => 30
        )

    [_yoast_wpseo_primary_category] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 2708
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2016/06/ZOHRe020.jpg
        )

    [rank_math_primary_category] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [rank_math_title] => Array
        (
            [0] => מטוקיו לכרמיאל
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => מיכל ונעמי הכרמיאליות, הן תאומות בנות 20 ממוצא יפני המשרתות כיום בצה”ל. ראיון מיוחד וכפול על הקליטה בארץ ועל ההתאקלמות בחברה הישראלית
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => לכרמיאל
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

מטוקיו לכרמיאל

שתפו

מיכל ונעמי הכרמיאליות, הן תאומות בנות 20 ממוצא יפני המשרתות כיום בצה”ל. ראיון מיוחד וכפול על הקליטה בארץ, על ההתאקלמות בחברה הישראלית, ההתמודדות עם התגובות למראה המיוחד שלהן ועל המשפחה שנשארה בטוקיו

מאת גיל דובריש

מיכל ונעמי, תאומות בנות 20 מכרמיאל, משרתות ביחידות נפרדות בצה”ל. הן אומנם לא זוג התאומות היחיד שמשרת בצבא, אבל, לא מדובר במשפחה ישראלית רגילה. השתיים נולדו ביפן, לאב יפני ואם ישראלית…

אימן של השתיים, יצאה בצעירותה לטיול ביפן והתאהבה באי. היא נשארה להתגורר בטוקיו, למדה את השפה ומצאה שם מקום עבודה. לאחר 6 שנים הכירה גבר מקומי, עימו הייתה בקשר. כאשר נודע לה שאימה חולה, החליטה לשוב ארצה כדי לבקרה, ואז התקשר אליה אהובה היפני והציע לה נישואין. היא הסכימה, חזרה ליפן ונישאה לו, לשניים נולד זוג תאומות חמודות.

 

אל תקראו להן סיניות

“אמא סיפרה לנו שהתכנון המוקדם, היה לגדל אותנו ביפן, ביחד עם המשפחה של אבא” מספרות נעמי ומיכל. “בבית דיברנו יפנית וקצת אנגלית. כשהגענו לגיל שנתיים, אמא הגיעה לתובנה שהיא לא מעוניינת שנהיה יפניות, והגיעה למסקנה שעלינו להתגורר בארץ. היא הציעה לאבא לעבור לישראל והוא הסכים לנסות. השתקענו בהתחלה בערד, אבל אחרי 6 שנים ההורים התגרשו ועברנו עם אמא לרמת גן. שם התגוררנו עוד 4 שנים ואחרי מות הוריה, אמא שרצתה שינוי דרסטי בחייה, החליטה לעבור לצפון ובחרה להתגורר בכרמיאל”.

הבנות למדו כאן בביה”ס ניצנים ובהמשך באורט הורוביץ עד שנסגר וסיימו את לימודיהן באורט פסגות. אולי מפני שהגיעו בגיל צעיר מאוד (שנתיים) ארצה, מספרות נעמי ומיכל כי לא הרגישו חריגות בחברה. נעמי: “אני לא הרגשתי כל כך שונה, למרות שכל הזמן אמרו לי שהמראה שלי קצת שונה בגלל העיניים. הכי מעצבן היה שנהגו להקניט אותי ולקרוא לי סינית ואסיאתית, היו מקרים רבים שבהם ילדים העליבו וצחקו עליי במטרה לפגוע. במקרים כאלה הרגשתי את השוני ביני לאחרים, אבל בבית הכל התנהל כרגיל, היינו בית ישראלי לכל דבר, אומנם דיברנו יפנית פה ושם אבל בעיקר עברית”.

אחרי שסיימו את לימודיהן, לפני כשנה וחצי התגייסו שתי התאומות לצה”ל, מתוך כוונה לתרום למען המדינה שקלטה אותן ואולי גם להוכיח לכולם שהן שוות בין שווים.

האחיות בילדותן. הטשטוש - עקב שירותה ביחידה מסווגת של אחת התאומות. צילום מתוך האלבום המשפחתי
האחיות בילדותן. הטשטוש – עקב שירותה ביחידה מסווגת של אחת התאומות. צילום מתוך האלבום המשפחתי

לדברי מיכל, כאשר התגייסה לא הייתה בטוחה באיזה תפקיד תרצה לשרת, אבל היה ברור לה שהיא מעוניינת בשירות משמעותי. “כשבדקתי את המינילה קפצה לי לעין המילה ‘חובשת’, רשמתי את התפקיד כעדיפות ראשונה ואני מודה לאל שקיבלתי את מה שרציתי. אני בתפקיד מציל חיים, אין יותר טוב מזה. אומנם לא התנדבתי במד”א ולא היה לי רקע ברפואה, אבל גם אין לי שום בעיה לראות דם, אני לא מפחדת מדברים כאלה”.

– את מסופקת מתפקידך כחובשת?

“אחרי שהתגייסתי, התלבטתי אם להיות לוחמת או חובשת, אבל אני לא יכולה להחזיר את הגלגל לאחור. כיום אני מרוצה מאוד מהתפקיד הזה ואני מרגישה שלמה עם עצמי. הוצבתי במרפאה באזור הצפון, עדיין לא נתקלתי באירועים מיוחדים.

– המראה החיצוני שלך מעורר עניין גם בצבא?

“כן, יש כאלה ששואלים למראה שלי, אבל תמיד שאלו אז אני רגילה להסביר שאני יפנית. זו לא אשמתם שהם סקרנים, למעשה אני מעדיפה שישאלו אותי במקום שיקטלגו אותי כסינית, אני מסבירה לכל אחד שמעוניין בכך, מה ההבדל בין יפנים וסינים”.
נעמי: “אני התגייסתי חודשיים לפני אחותי, בנובמבר 2014, רציתי לשרת בתפקיד מאוד משמעותי. לפני הגיוס, קראתי על סוגי לוחמה שונים ועל הדרכת כושר קרבי. ראיתי סרטים רבים בטלוויזיה על הצבא, ומכיוון שאני מאוד אוהבת פעילות וספורט, הבנתי שאני מייעדת את השירות שלי לכיוון הזה. בהחלט דמיינתי את עצמי חמושה במקלע, נכנסת למבצעים מסוכנים. במיון הראשוני ציינתי שאני רוצה להיות לוחמת, וכשקיבלתי את רשימת האפשרויות התלהבתי מקרקל. בסופו של דבר, אחרי כחודשיים שובצתי ללוחמה אלקטרונית (ל”א)”.

– איך הרגשת כשלא שובצת בקרקל?

“התבאסתי מאוד, אבל אחרי זה אמרתי לעצמי שאני יכולה להילחם בצבא. החלטתי לזרום עם ההחלטה ולנסות, כי לא ידעתי שום דבר על לוחמה אלקטרונית. הגעתי לבקו”ם, עברתי טירונות 03 במשך שלושה חודשים אינטנסיביים ואחרי זה קורס להכרת המערכת במשך שמונה חודשים. לא חשבתי שהעולם הזה היה קיים בכלל. אני שמחה עם הבחירה שלי, כי למדתי הרבה על עצמי ואני נחשבת ללוחמת לכל דבר ואף נושאת נשק. מצד שני עדיין הייתי רוצה לרוץ עם נשק בג’בלאות… ל”א הוא תחום מתקדם, זו החזית החדשה של הלוחמה המודרנית. אני נחשפת לחומרים שאסור לי לספר. מה שאני יכולה לספר זה רק של”א אחראית על שיבוש מערכות התקשורת והשליטה בבקרה של האוייב”.

“ביפן לא ממש מתמקדים בנעשה בישראל, זה רחוק מאוד מבחינתם. אני לא חושבת שיש אזכור של ישראל בחדשות, מלבד מקרים מיוחדים כמובן. מה שיפה הוא שהמשפחה שלנו הפכה למין סוג של שגרירת ישראל בטוקיו, הם מספרים דברים חיוביים על הארץ. אגב, הם פשוט ‘מתים’ על חלווה ודברים מתוקים, אנחנו נוהגים לשלוח אליהם חבילות מהארץ”

 

הקשר היפני

הקשר בין התאומות לבין האב שנמצא ביפן, נותק כבר לפני שנים רבות. הקשר עם הוריו, סבא וסבתא, דווקא קיים ומתבסס על שיחות טלפון. השתיים אף ביקרו מספר פעמים בטוקיו ביחד עם אימן והתארחו אצל סבא וסבתא, הפעם האחרונה הייתה לפני כשלוש שנים.

– אתן מתגעגעות ליפן, הייתן עוברות לחיות שם במקום בארץ?

מיכל: “אני אישית, מרגישה שאני מתגעגעת ליפן בעיקר בגלל המשפחה, אחרי הצבא אני רוצה לצאת לטיול שם. אני לא מעוניינת לגור ביפן, אבל אשמח להישאר שם תקופה מסויימת. ממשלת יפן לא מאפשרת לאחוז באזרחות כפולה, וכרגע לא רלוונטי מבחינתי לוותר על האזרחות הישראלית שלי”.

נעמי: “אני בוודאות לא אוותר על האזרחות הישראלית. ארצה לבקר שם ביפן למשך כמה חודשים. אני בטוחה שכל אחת מאיתנו תעשה את הטיול הזה, בנפרד”.

– איך הגיבה המשפחה בטוקיו כשהתגייסתם לצה”ל? זה לא הדאיג אותם?

נעמי: “המשפחה מעודכנת, שלחנו אליהם תמונות שלנו במדים. סבא וסבתא מודאגים, כי הם חושבים שנורא קשה וחם בארץ, אבל מאוד גאים בי, דיברנו על כך שיש לי נשק, הם נדהמו לשמוע שאני לוחמת”.

– סבא וסבתא מודעים להבדלים בין המציאות בארץ לבין מה שמשודר במהדורות החדשות ברחבי העולם?

נעמי: “בהחלט מודעים להבדלים, בעיקר מפני שהם היו כאן בארץ בעצמם, הם ביקרו אותנו כשהיינו קטנות יותר ולמדנו בבית ספר יסודי. הם מבינים שקיים פער בין מה שמוצג על ישראל בתקשורת לבין מה שקורה באמת”.

– באיזה אור מוצגת ישראל בתקשורת היפנית?

מיכל: “ביפן לא ממש מתמקדים בנעשה בישראל, זה רחוק מאוד מבחינתם. אני לא חושבת שיש אזכור של ישראל בחדשות, מלבד מקרים מיוחדים כמובן. מה שיפה הוא שהמשפחה שלנו הפכה למין סוג של שגרירת ישראל בטוקיו, הם מספרים דברים חיוביים על הארץ. אגב, הם פשוט ‘מתים’ על חלווה ודברים מתוקים, אנחנו נוהגים לשלוח אליהם חבילות מהארץ”.

– ואתן, מה אתן אוהבות לאכול, חוץ מסושי כמובן?

“אנחנו אוהבות לאכול הכל, אוכל ישראלי, כמו חומוס, שניצל, הכל. לגבי סושי, אנחנו נוהגות להכין בבית וגם לצאת לאכול במסעדות. מה דעתנו על הרמה של הסושי בארץ? יש מקומות שמפתיעים לטובה…”

מספרות אחת לשניה את כל הסודות

בחיי היום-יום מיכל ונעמי הן החברות הכי טובות של עצמן. הן מספרות אחת לשניה הכל, קונות בגדים ביחד, מבלות יחדיו ויש להן לא מעט חברים משותפים. “אין סוד שאנחנו לא יודעות האחת על השניה”, מספרת מיכל. “אנחנו מתייעצות בכל דבר, כמו למשל לקראת הגיוס. אבל לכל אחת מאיתנו יש אופי ואישיות שונים, בסופו של דבר כל אחת מאיתנו מחליטה על דעת עצמה ועובדה שבצה”ל כל אחת מאיתנו פנתה לכיוון אחר לגמרי”.

– אתן רואות את שתיכן ממשיכות להתגורר בכרמיאל גם בעוד 5-10 שנים מהיום, למשל?

נעמי: “אני לא אשכח שבפעם הראשונה שהגענו לכאן, אמא שלי עשתה לנו סיבוב ואמרה – הנה, זו כרמיאל. ואז היא הביאה אותנו לבניין שבו מצאה דירה. התחלתי לבכות, הייתי בטוחה שלא אסתדר כאן בחיים ואין מצב שאגור פה. צריך לזכור שהגענו מעיר גדולה כמו רמת גן והמעבר היה קשה. עם השנים התחלתי לאהוב את העיר, היא קצת קטנה מדי אבל מתפתחת, יש יותר מקומות בילוי ומסעדות בשנים האחרונות. בכל זאת, אני לא רואה פה מצב שאקים בית ומשפחה כאן”.

כתבה מעניינת:

תרומה לבסיסי צה"ל, מפעילויות משטרת כרמיאל בקהילה. צילום דוברות משטרת ישראל

כבוד: משטרת כרמיאל שנייה בארץ בפעילות קהילתית

שתפומאת גיל דובריש כבוד! תחנת משטרת כרמיאל זכתה במקום השני לשנת 2024 במעורבות קהילתית, מבין …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *