Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1460998110:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 13556
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_metaseo_metatitle] => Array
        (
            [0] => חדשות זהר הצפון כרמיאל - מיכל הגדולה
        )

    [_metaseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => מיכל דיין, יקירת העיר ואחת הפעילות החברתיות הוותיקות והבולטות בכרמיאל, מגלה מה הסוד שלה לעשייה בלתי נגמרת
        )

    [_metaseo_metaopengraph-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metaopengraph-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-title] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-desc] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_metaseo_metatwitter-image] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw_text_input] => Array
        (
            [0] => גדולה
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => גדולה
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 55
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 3998
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2016/04/20160204_175251.jpg
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => גדולה
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

מיכל הגדולה

שתפו

מיכל דיין, יקירת העיר ואחת הפעילות החברתיות הוותיקות והבולטות בכרמיאל, חוזרת לילדותה בבית ציוני באלג’יריה, מספרת על החינוך לערכים ולנתינה שקיבלה מהוריה ומגלה מה הסוד שלה לעשייה בלתי נגמרת

מאת גיל דובריש

מיכל דיין-סמדר, יקירת העיר, היא אחת הפעילות החברתיות הוותיקות והבולטות בכרמיאל. בכרטיס הביקור שלה אפשר למצוא שלל תפקידים ויוזמות, כגון מנהלת מרכז תרבות גימלאי אשכול, מייסדת ונשיאת לשכת בני ברית כלנית בכרמיאל, מייסדת המועצה לישראל יפה בעיר, חברת עמותת ידיד כפר הילדים, פעילת קליטה ותיקה ועוד.

מיכל נולדה במרוקו, למשפחה ציונית שחלמה לעלות ארצה ומימשה את החלום בעלייה בלתי לגאלית מיד לאחר מלחמת העצמאות. “אבי היה פעיל במסגרת הסוכנות היהודית בקזבלנקה ולאחר קום המדינה קיבל הנחיה מהסוכנות לעזוב מיד ולעלות ארצה, מחשש לגורל המשפחה”, היא מספרת. “ברחנו כולנו יחד דרך אלג’יריה, אבל אבי נתפס ונשלח לכלא. אבל אמי, יחד איתי ושני אחיי הצלחנו לחמוק דרך הים והגענו למרסיי שבצרפת. הייתי ילדה קטנה, אבל ממה שסופר לי, חיכינו זמן רב עד לשחרורו של אבי ולאחר שהצטרף אלינו, עלינו לארץ”.

מיכל גדלה ברמלה של שנות החמישים והשישים, אביה היה מנהל בחברת צינורות הים התיכון וכיהן כחבר במועצת העיר, אמה עבדה כאחות בבית החולים. בבית ינקה את ערכי הנתינה שנחקקו בה לנצח. “היינו בין ראשוני העולים ממרוקו ונוצר מצב שהבית שלנו היה תחנת מעבר לכל אלה שהגיעו אחרינו לארץ” היא נזכרת. “קלטנו משפחות שלמות, שהתגוררו אצלנו לתקופות מעבר עד שסודר להם מקום מגורים. הבית היה כל הזמן בתנועה, אנשים באו והלכו, זה היה בית פתוח במלוא מובן המילה”.

אחרי שסיימה לימודיה, מכיוון שהיה מחסור גדול במורים באזורי הספר, נשלחה מיכל לשרת כמורה-חיילת בחצור הגלילית. כשהייתה בת 25, ירדה דרומה עד לירוחם, שם נבחרה ע”י ראש המועצה דאז, לשמש כמזכירת ארגון אימהות עובדות (לימים נעמ”ת).

לאחר שנישאה, נסעה עם בעלה הרצל, איש קבע, לשליחות מטעם הצבא בקמרון. על התקופה באפריקה היא מספרת בקצרה: “עזרתי בשגרירות בכל הקשור להפעלות תרבות בקרב הקהילה היהודית והישראלית. לאחר שלוש שנים חזרנו ארצה והתגוררנו במספר מקומות, עד שגילינו את כרמיאל”.

– ואיך גיליתם את כרמיאל?

“בשנת 1971, היינו בדרכנו חזרה למרכז הארץ מאחד הטיולים שלנו בצפון, חיפשנו מקום לשבת ולשתות קפה. בצד הדרך ראינו שלט “כרמיאל” ונכנסנו פנימה. זה היה לקראת הערב, הגענו לאזור המרכז המסחרי הישן ובדיוק הבחנו בבית קפה קטן, אבל הבעלים של המקום, הרפזי בדיוק נעל וסגר את המקום. הוא ראה שאנחנו מאוכזבים, אז הוא הזמין אותנו לשתות קפה אצלו בבית. בדרך פגשנו את רעיה שגיא, שהייתה יו”ר ויצו הראשונה בעיר, שמיד הזמינה אותנו לקפה אצלה… בדרך נתקלנו בראש המועצה דאז ברוך ונגר ונחמן טלמור ששוחחו ביניהם. כולם אגב כבר נפטרו לפני זמן רב, יהיה זכרם ברוך. תוך כדי היכרות, הציע לנו ברוך ונגר להגיע לביקור בכרמיאל לאור יום, כדי להתרשם ולהצטרף ליישוב. והשאר זו היסטוריה”.

בשנת 1972 הגיעו מיכל והרצל עם שלושת ילדיהם הקטנים לכרמיאל והשתקעו באחד מבתי הפטיו. במשך שנים רבות ניהלו חנות לנעליים בשם עמי ותמי, שזכתה להצלחה מסחררת. מה שהיה מיוחד בחנות ההיא, היה הפיכתה למוקד עזרה לנזקקים. “אז לא היו עמותות וארגונים שעזרו למעוטי יכולת, עם הזמן אנשים החלו לפנות אלינו לבקשת עזרה. החנות שימשה כמחסן בגדים לנזקקים, העיקר משפחות עם ילדים. נשים לפני חתונה פנו לקבל עזרה בגיוס כספים לאירוע… רבים הגיע כדי לקבל סיוע, ייעוץ, מילה טובה ולפעמים גם נעליים שתרמנו למי שנזקק. למעשה, שם החלה הפעילות הקהילתית שלי”.

באמצע שנות השמונים הצטרפו מיכל ובעלה לארגון רוטרי. היינו מראשוני הארגון בכרמיאל” היא אומרת. “מאחר שבזמנו היתה הפרדה בארגון בין גברים ונשים, החלטתי להקים את האופן הפנימי של רוטרי שהיה מיועד לנשים בלבד, כדי לתת ביטוי לפעילות הנשית בכרמיאל. בשלב מאוחר יותר בוטלה ההפרדה המגדרית. שם ברוטרי נפקחו עיני לכל הנושא החברתי-קהילתי”.

בשנת 1985 קיבלו בני הזוג הצעה מהסוכנות היהודית לצאת לשליחות עם כל המשפחה בטולוז, צרפת. הם סגרו את החנות ויצאו למסע של שלוש שנים קסומות. מיכל הפכה כמעט בן לילה לפעילה מרכזית בקהילה מהקומית. “הבית שלנו שימש כבית פתוח בפניכל חברי הקהילה, כמו כן אירחנו חברי כנסת, אנשי רוח ואומנים מישראל. היינו מעורים מאוד בנעשה בקהילה. כולם שמעו עלינו, היו גם לא מעט כרמיאלים שטסו לצרפת ובדרך קפצו לטולוז כי ידעו שאצלנו ימצאו אוכל חם ומקום לינה”.

בצרפת התוודעה דיין-סמדר לארגון בני ברית, הארגון החברתי היהודי הגדול בעולם: “יום אחד הוזמנתי ע”י לשכת בני ברית בטולוז כדי לספר על יום העצמאות והחיים בארץ והופתעתי לגלות על קיומו של הארגון. מה שמשך אותי לבני ברית, היה סדר העדיפויות – קודם דואגים לקהילה הקרובה, ואחר-כך לשאר, בבחינת עניי עירך קודמים”.

כשחזרה מיכל לכרמיאל, כעבור שלוש שנים, היא ייסדה את לשכת בני ברית כלנית וגייסה את ותיקי העיר ומייסדיה לארגון. “אחרי שבניתי יסוד איתן של מתנדבים התחלנו בפעילות למען הקהילה” היא אומרת. “יזמתי פרוייקט בר מצווה לילדי כפר הילדים ובכרמיאל, חלוקת מלגות לסטודטנים מכרמיאל, מפעל סיוע למשפחות במצוקה בחגים, טיפול בפניות דחופות משירותי הרווחה, הקמת ארגון צהל”ה שפעל במשך כמה שנים ואשר כלל בעלי עסקים שנרתמו למען הקהילה, קיום ערבי התרמה למען מטרות חשובות, ועוד. כמובן שכל זה נעשה בזכות התנדבות של אנשים טובים ונפלאים שהצטרפו עם הזמן. במקביל הצטרפתי לעמותת חברי כפר הילדים ובמסגרת הזו אימצתי לפרק זמן מסויים 5 ילדים שעלו מצרפת, כולם אחים שנשלחו לבד ארצה לאחר התפרקות התא המשפחתי שלהם. כיום כולם נשואים עם משפחות וילדים, עד יום הם בקשר איתי, אנחנו נשארנו משפחה לכל דבר”.
עם הזמן נבחרה מיכל לשמש כיו”ר מחוז הצפון של ארגון בני ברית, כיועצת נשיא בני ברית ישראל ובשלב מסויים אף סגנית ארגון בני ברית ישראל.

פחות או יותר באותה תקופה פנה אל מיכל, ראש העיר והציע לה לדבריה, להקים בכרמיאל סניף של המועצה לישראל יפה, שחולש על כל אזור הצפון. מטרת הגוף היא ללמד את ערכי איכות הסביבה ולהגביר את המודעות בקרב הציבור הרחב. “כשיסדתי את הארגון בכרמיאל, כבר צברתי נסיון רב בעבודה מול מתנדבים. מי שהחל את דרכו במועצה לישראל יפה, ממשיך עד היום בהתנדבות בארגונים שונים”.

בשנות התשעים, כמו שאפשר להבין, היתה מיכל עסוקה מאוד בניהול כל הארגונים השונים. אבל זה לא היה מספיק. כשקיבלה קריאה להתייצב לעזרה בקליטת עולים מאתיופיה, היא התייצבה מיד. “סייעתי בפתיחת ביתנים מלאים בתרומות של בגדים, צעצועים, ממתקים וחילקנו אותם לעולים החדשים. משם זה התגלגל לליווי ממושך של עולים מאתיופיה, בענייני דיור, עבודה, חינוך, כל מה שניתן להעלות על הדעת”, היא אומרת.

לפני כ-15 שנים הוקם מועדון גימלאים חדש בכרמיאל. גם הפעם מיכל הייתה הכתובת לפניות: “הוצע לי לנהל את המקום ונעניתי בחיוב. מאוד התאים לי לבנות משהו מחדש. מועדון אשכול הפך לדעתי להיות מודל ארצי. המקום פועל 6 ימים בשבוע, ומספק תכנים ופעילויות עשירות לגימלאים”.

– יש לכך ביקוש?

“במועדון רשומים 1850 איש, שהם כמעט רבע ממספר הגימלאים בכרמיאל, אבל יש מי שאינם רשומים ומשתתפים בפעילויות. הביקוש כל-כך גדול שהמקום לא יכול להכיל את כולם, לכן אנחנו מבצעים פעילויות גם באודיטוריום העירייה ואשכול פיס כרמים. צריך להבין שהמודל של הגימלאי היום, איננו דומה בדבר לפנסיונרים של פעם. הגימלאי היום צעיר ברוחו! תוחלת החיים הארוכה ואיכות החיים יוצרת מצב שבו יש לאנשים זמן פנוי רב ולאורך שנים ויש להם דרישות אחרות ממה שבעבר. ברמה הממסדית קיימת הבנה שיש לתת מענה הולם לנושא, עם תקציבים מתאימים ושהנושא דורש התייחסות מיוחדת. יש לציין את עזרתו הנדיבה של ראש העיר עדי אלדר, שתמיד מוכן להקשיב ולעזור. הוא מבין את הצרכים שלנו ובא לקראתנו – וזה לא דבר מובן וברור מאליו. היום המועדון פועל במסגרת עמותת בראט – שירות מקיף לזקן. מגיעים אלינו סטודנטים מאונירסיטת חיפה כדי ללמוד את המודל שלנו במתן פתרונות לזמן הפנוי של בני הגיל השלישי. יש אצלנו קבוצות חברתיות, השלמת השכלה, מחשבים, לימוד שפות, פעילות ספורט, הצגות, מופעים, הרצאות, מועדון זמר, טיולים, נופשים ועוד. המקום משמש כבית חם ומקסים לאנשים רבים”.

– אני מוכרח לשאול שאלה לסיום, עם כל מה שסיפרת עכשיו, היה לך אי-פעם זמן לעצמך?

“שאלה טובה. אני חושבת שעשיתי למען עצמי בכך שילדיי רכשו ממני והרצל את ערך הנתינה, בדיוק כפי שקיבלתי מהוריי. יש אצלם בית חם ופתוח וזה לא ברור מאליו. בתי הגדולה מאמצת בחור בודד, הבת השניה מאמצת חיילים וילדים מכפר הילדים. זה החינוך שהם קיבלו בבית. אז איפה אני? אני רואה את הילדים ועל זה אומרת דיינו. בנוסף, כשאתה עושה דברים שאתה אוהב, אתה מוכן לתת לעצמך מעל ומעבר. כשאתה נותן אתה גם מקבל. אם אתה נהנה מעצם העשייה, הנתינה חוזרת למעשה אליך”.

כתבה מעניינת:

תרומה לבסיסי צה"ל, מפעילויות משטרת כרמיאל בקהילה. צילום דוברות משטרת ישראל

כבוד: משטרת כרמיאל שנייה בארץ בפעילות קהילתית

שתפומאת גיל דובריש כבוד! תחנת משטרת כרמיאל זכתה במקום השני לשנת 2024 במעורבות קהילתית, מבין …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *