Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1447847710:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 11490
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => רכבת
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => בזוית חדה / שירלי גורן
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 68
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 426
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2015/11/תל-אביב-תחנת-רכבת-מרכז.jpg
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => בזוית חדה / שירלי גורן
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => רכבת
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

מעללי הרב-קו ורכבת ישראל

שתפו

כמדי שבוע נסעתי לי ביום שני שעבר ברכבת ישראל תל אביבה, ליום לימודים מטעם מקום עבודתי, במסגרת קורס בן שנה בו אני לומדת. קניתי לי כרטיס הלוך ושוב מחיפה – תחנת חוף כרמל לבית החולים וולפסון בחולון באמצעות כרטיס הרב קו החדשני והמהולל. כרטיס שלא הייתי מתוודעת אליו לולא נסיעותיי השבועיות לעיר האורות תל אביב. אלא שלא צפיתי את שיקרה לי כעבור מספר שעות בגין כרטיס זה וחוקיו הנוקשים והמוזרים.

בסיום יום הלימודים הזדמן לי להצטרף לטרמפ ברכבה של המרצה שלי מבית החולים בחולון היישר לתל אביב לתחנת ארלוזורוב, הידועה גם בשמה סבידור- מרכז. כמובן שבמיידי קפצתי על הטרמפ ודילגתי אל מושבי הרכב של המרצה כדי לגמוע חלק מהמרחק בדרכי חזרה שלא ברכבת העמוסה.

בהגיעי לתחנת רכבת מרכז בתל אביב המשכתי רגלית עם חברותיי לטרמפ לעמדות המעבר אל הרציפים כדי לתפוס את הרכבת הקרובה לחוף כרמל בחיפה. הוצאתי את כרטיס הרב קו וזה הראה מצב שגוי – אין אפשרות לעבור. מעבר להשפלה מול חברותיי שמא לא שילמתי באמת כרטיס הלוך וחזור החל טרטור בלתי ייאמן. שחררתי את חברותיי לדרכן כי הבנתי שאין סיבה שתעבורנה איתי את הויה דולורוזה שציפתה לי.

שבתי על פעמיי בחזרה אל עמדת הקופאית, זו בדקה את כרטיס הרב קו ואכן אימתה את העובדה כי שילמתי על כרטיס הלוך ושוב לחיפה. ביקשתי אם כן שתאפשר לי לעבור לרציפים כדי שאספיק לתפוס את הרכבת הקרובה. תשובתה של הקופאית היתה כי אינה יכולה לעשות דבר וכי הכרטיס תקוע. הכרטיס מתוכנת למסלול הנסיעה לחולון ולא מסוגל לקרוא רק מקטע של הנסיעה באותו יום בו נרכש. הוסיפה כי עליי לשוחח עם מנהל התחנה בכבודו ובעצמו. “והיכן יושב המנהל המבוקש?“, שאלתי בזהירות יתרה תוך שהשעון מתקתק  והרכבת עומדת לצאת צפונה. “ברציף מספר 3”, ענתה לי. שבתי שוב על פעמיי לכיוון רציף מספר 3 אלא שאז היכתה בי השאלה – הכיצד אעבור לרציף שכן זו היתה בעצם הבעיה מלכתחילה…

שבתי שוב אל הקופאית ונאלצתי לעמוד מחדש בתור המסועף. ענתה לי “תיגשי למכונות ליד המעברים ותוציאי כרטיס מעבר חינם באמצעות כרטיס הרב קו”. לא האמנתי שאני בעיצומה של סאגה זו מנסה סה”כ להצדיק את תשלום הכרטיס חזרה לחיפה.

שבתי אל המעברים והצלחתי להוציא את כרטיס המעבר החד פעמי אלא שאז החל מרדף נוסף ומעניין אף יותר – המרדף אחרי מנהל תחנת סבידור!

לכי תמצאי את החדרון הקטן בו יושב מר מנהל התחנה שאמור לגאול אותי מיסוריי ולהנפיק לי כרטיס נסיעה בעבור כספי ושלוותי.

לאחר סיבובים לאורך הרציף, לרוחבו ואלכסונו גיליתי גומחה קטנה ממול לשירותים (לא ידעתי כלל שיש שירותים על הרציף. יפה יפה!), ומעל הגומחה גרם מדרגות נסתר במעלהו 2 דלתות – האחת דלת לחדר מנוחה לפקחי הרכבת ובדלת השנייה אינטרקום. לאחר חקירת שב”כ דרך האינטרקום הורשיתי להיכנס אל חדר המנהל. דווקא בחור נחמד למדי, אדיב ואף חייכן. הסביר לי בנועם טרם פרץ של כעס וחרון יוצא מאפי  ומאוזניי, כי באמת כרטיס הרב קו לא מתוכנת למצבים כאילו. הנסיעה בחזרה תישמר לי אך אוכל לעשות בה שימוש רק ביום אחר.

שבתי על פעמיי שוב אל קומת התחנה בחזרה אל הקופאית בתחינה שתמכור לי כרטיס חדש ידני (לא באמצעות הרב קו), כדי שסוף סוף אוכל לממש זכאותי וכי הגאולה תגיע. פינטזתי על הרגע בו אצנח על אחד ממושבי הרכבת ולא יהיה איכפת לי מקור המזגנים, מהשיחות בניידים ומהדוחק. אלא שברגע בו הגעתי אל האשנב סגרה היא אותו למול עיניי באמירה נוקבת כי כרגע סגרה הקופה וכי עליה לספור שטרות. לא עזרו תחינותיי אלא שאז הגיע מלאך בדמות עובד רכבת שהפנה אותי למכונה סמוכה וסייע לי לרכוש כרטיס ידני, תוך שהוא מבטיח לי אישית כי הנסיעה בחזרה ששילמתי מבעוד מועד תישמר לי. ימים יגידו…..

מה שאומר שאין קיצורי דרך וכי כדאי לדבוק בדרך בה התחלת…. רכבת ישראל- שפתך אינה השפה העברית. שפתך ושפת הרב קו שלך זרה לי ולא ברורה בעליל.

חשבתי לעצמי – את מתחילה את יומך ואינך יודעת בעצם איזה טוויסט יחכה לך בפינה ואיך יסתיים המסע. כעבור מספר ימים שמענו כולנו בחדשות על 6 פיגועי האימה הבלתי נתפסים בבירת צרפת – פריז הרומנטית והיפהפיה עקובת הדם.

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *