מעפיפוני התבערה והפצמ״רים בעזה להרצאה בכרמיאל

תפסנו לשיחה קצרה את הכתב הצבאי ניר דבורי שיגיע ביום רביעי הקרוב להרצות בכרמיאל – וזה לא היה קל

מאת גיל דובריש

את הכתב הצבאי של חברת החדשות, ניר דבורי, תפסנו בעיצומה של מערכה לא פשוטה בדרום. טילים, פצמ״רים, עפיפוני תבערה, אזעקות צבע אדום ומתיחות בלתי פוסקת, הם מנת חלקם של תושבי הדרום בשבועות האחרונים – וגם של דבורי עצמו. ״אני בדרך לשריפה באחד היישובים כאן בדרום״ זרק לנו באחד הניסיונות לתפוס אותו לשיחה לקראת בואו לכרמיאל ביום רביעי הקרוב – להרצאה בבית ההסתדרות. למחרת, ניסיון נוסף, ״אני בישיבה״ אמר. ״תנסו עוד שעה״. אחרי שעה, הקו תפוס. רק בניסיון החמישי או השישי תפסנו אותו לכמה דקות.

״אני מדלג בין הזירות״ הוא מסביר. ״לפני כמה שבועות היה חם בצפון, יש גם זירות פעילות ביהודה ושומרון ובתקופה האחרונה אני נמצא כאן בדרום, ליד עזה״.

– מהי לדעתך הזירה המשמעותית ביותר שמאיימת על ישראל?

״הצפון הוא ללא ספק הזירה המשמעותית ביותר. זה לא אומר שתפרוץ שם מלחמה בקרוב, צריך לעשות את ההבחנה הנכונה״.

– על זה תדבר בהרצאתך בכרמיאל?

״הדבר הראשון שאנסה לעשות בהרצאה הוא סדר בדברים. זו תקופה מורכבת, שבה מדברים איתנו על איומים ודי מפחידים אותנו, אבל זו גם תקופה של הזדמנויות. אדבר על האירנים, הסורים, רמת הגולן, חיזבאללה, חמאס ומנהרותיו. דבר שני, אנשים שואלים אותי תוך כדי, המון המון שאלות על מאחורי הקלעים, מה זה אומר להיות כתב צבאי במדינה המשוגעת הזו, זה כולל את הדילוג הזה בין הזירות, הרבה אחריות והרבה דילמות. ישנם סיפורים רבים שאשמח לשתף בהם את ציבור המשתתפים״.

ניר דבורי נשוי ואב לשלושה ילדים. על השאלה איך הוא מצליח לשלב את חיי המשפחה עם התפקיד התובעני, הוא מספר: ״יש תקופות מתוחות ולחוצות ויש תקופות רגועות יותר. אני מנסה לשלב את הזמן שאני מעניק למשפחה, תוך כדי העבודה. אתמול למשל, אני בבלגן עם הכבאים והשריפות בדרום, ׳אוכל׳ עשן בלי סוף והבן שלי מתקשר ומספר שלא הלך לו במבחן במתמטיקה. אז אני עוצר הכל ומקדיש לו חמש דקות. האישה והילדים מגלים הבנה רבה ויודעים מה הדרישות של התפקיד. אגב, למזלם, הם רואים אותי בעבודה, אשתי למשל רואה שאני לא משקר, אני באמת עובד…״ הוא מוסיף בהומור.

דבורי אגב, לא זר לחיים תחת טילים ואיומים. כבן קיבוץ איילון בצפון, הוא גדל כילד תחת איומים בלתי פוסקים. ״הילדות שלי היא מקלטים, קטיושות ומחבלים. כשמישהו בשדרות בא אלי ואומר לי ׳אתה לא יודע מה זה לחיות ככה׳ אני מספר לו שגדלתי תחת הפגזות. אגב, זו לא הסיבה שהפכתי לכתב צבאי, ההגעה שלי לתפקיד הזה הייתה הרבה יותר ארטילאית ממה שנדמה״.

– עם כל המתיחות הזו בדרום, נראה אותך בכרמיאל ביום רביעי הקרוב?

״אני מאמין שכן, יהיה בסדר…״