זהר.נט חדשות כרמיאל
סליחות – הדור החדש…
אם פעם, מזמן נהגנו להפגש ולומר סליחה פנים אל פנים, ואחר כך עברנו לסלולארי ולפחות שמענו קול בלייב, הרי היום הסליחות הפכו לוירטואליות. הפייסבוק מלא בבקשות סליחה כלליות, לצאת ידי חובה. אז יאללה בעולם וירטואלי יש סליחות וירטואליות… אבל, האם באמת באמת אנחנו סולחים? או שרק בשל הציווי האלוהי “הליתר בטחון” הזה אנחנו מבקשים סליחה?
בעבר, כשעוד הייתי תמים, קיבלתי בקשות לסליחה ומחלתי. מצטער. לא עוד. כלומר רוב האנשים שלא עשו לי כל רע דווקא הם מבקשים סליחה ולהם אני מוחל על אף שבאמת אין צורך בסליחה הזו. דווקא אלה, הפוגעניים ביותר, הרעים ביותר, כפויי הטובה ביותר, הבוגדים, המתחסדים ובעיקר הצבועים והמתנשאים, אלה, אלה לא יבקשו סליחה מאיש כי סליחה מבחינתם היא הודאה בטעות… אגב, אני מודה כאן, שגם אם היו מבקשים סליחה ממני לא הייתי מוחל, כי מתוך היכרות איתם מיד לאחר יום כיפור ישובו לסורם. מצטער, לא אשתף פעולה עם “הפטנט” הזה של אפגע באנשים כל השנה והנה יש יום כיפור, אבקש סליחה והופ הכל בסדר, אפשר להתחיל מהתחלה.
יש מספר אנשים, שיתהפך העולם ולא אמחל להם. מאחר שיום כיפור נועד לעבירות של בן אדם לחברו ולא בין האדם לבורא, הרי לא יימחל לאותו “שור מועד” שפשוט פוגע באנשים בדרכים שונות ומשונות.
רק לצורך דוגמה: יש בכרמיאל איש שבלי למצמץ גרם לי לאבד את פרנסתי. מדוע? זה לא משנה בכלל… כל עוד לא גנבתי, לא רימיתי, לא עשיתי לו רע, אין שום סיבה בעולם לגרום לאבדן פרנסה של מישהו כך סתם ללא סיבה טובה. לאיש הזה לעולם לא אסלח. אין כפרה על דבר כזה. הרשימה לא ארוכה אבל בהחלט קיימת…
בכלל שמתי לב שרוב מבקשי הסליחה עושים זאת לא מהסיבות הנכונות. הם עושים זאת אך ורק לקראת יום כיפור ומדוע? כי ככה כתוב ולא משום הצורך האמיתי לבקש סליחה.
אם אתה חש שגרמת לעוול או פגעת במישהו סתם כי אתה מן טיפוס כזה, תבקש סליחה מיד, או יום לאחר הפגיעה, אל תמתין ליום כיפור כדי למצוא חן בעיני אלוהים… ממליץ לכולם לקרוא את ספר ישעיהו… כן כן, את כולו…
לא אסלח לכמה מתחסדים שדורשים מאחרים לפעול או לעשות דברים ולעיתים לא פשוטים, אבל להם מותר לעשות ככל העולה על רוחם… אתם אל תטיפו. תנו דוגמה !!!
אם אני אבקש סליחה לקראת יום כיפור? לא בהכרח. אבקש סליחה ועשיתי זאת בזמן אמת ולא אמתין ליום כיפור.
חשבון נפש. כולנו מדברים על חשבון נפש. מה זה בדיוק חשבון נפש? גם אני משתמש במונח הזה אבל לא יודע בדיוק להסביר את זה. בכל מקרה, אם בעקבות חשבון הנפש הזה נהפוך לבני אדם טובים יותר- דיינו.
יום כיפור הפך עם השנים ליום צום (בערך) וזה המבחן הרי. צמת? אתה נקי, אתה מחול, אתה פטור. אז אוכלים ארוחה מפסקת, עושים סיבוב רגלי ופונים לישון בתשע בערב. מתעוררים ב-11-12 בצהריים, קוראים עיתון, ספר, חוזרים לישון והופ עבר הצום. ישששש. אני צדיק.
טוב… שיהיה לכולם יום כיפור נח, נעים ואיך כולם מאחלים? שיהיה צום קל? והרי נאמר שיש לענות את נפשותינו… אז למה קל? חתימה טובה לכולם… מבחינתי יום כיפור מתמצה בתפילה אחת: “ונתנה תוקף”….
שמאל כלכלי!
החלטתי שלא להתעסק יותר עם התחום המדיני-בטחוני. הרי הכל מתואם מראש בין “כל המנהיגים”… לא מאמין יותר לאיש מהם. לא מימין ולא משמאל. לכולם קיים אינטרס אחד משותף: השרדות פוליטית ודבקות בחיים הטובים (שהם חושבים שהם טובים). ראו למשל כשהם מחליטים להעלות לעצמם שכר… אפס מתנגדים. איזה איחוד מופלא יש באותו רגע… הפסקתי להאמין לרוב הפוליטיקאים. דיעותיהם בענין המדיני-בטחוני לא מעניינות אותי עוד. רק דבר אחד מענין אותי אצלם: יושרם וצניעותם. זהו. דרישה מינימלית לא?
אני מנסה לחפש דוגמה טובה לכאלה ודי מתקשה… למשל משה פייגלין מהימין – נדמה לי שהוא ישר ללא קשר לדיעותיו. משמאל זהבה גלאון- ישרה לדעתי למרות דיעותיה. שיווו בחיי שמתקשה למצוא.
מהיום ואילך כל מה שמענין אותי הוא התחום הכלכלי-חברתי ורק זה. וכאן בלי שום ספק אני נמצא בצד השמאלי של המפה הכלכלית ויודעים מה? רוב הישראלים שייכים לשמאל הכלכלי. אין לי ספק בענין הזה. רובינו בעד שוויון, מחיקת פערים, רווחה כלכלית, יכולת להתקיים בכבוד, יכולת לרכוש קורת גג, יכולת להחזיק במכונית שהיום היא צורך ולא מותרות, כולנו רוצים מחירים פחותים בהרבה בכל תחומי הצרכנות. הרי כל הימין הכלכלי – כולו בעד שוק חופשי… חופשי? למי? לאותם גוזלים מושחתים. הימין הכלכלי הוא הוא האשם הבלעדי במצבינו היום. הוא הוא זה שמכביד את ידו עלינו. הוא זה שגוזר עלינו גזירות בלתי ניתנות לעמידה בהן. הוא משלח עלינו את הבנקים,את בתי המשפט,את ההוצל”פ… הימין הכלכלי הוא האסון הגדול ביותר שלנו והגיע הזמן לעשות את ההפרדה הזו. יש ימין כלכלי שסוגד לאלוהי הממון והבורסה. הוא זה שהפך את מעמד הביניים למעמד עני.
לא תאמינו כמה אנשי ימין ואפילו קיצוני מבחינה מדינית-פוליטית, הם בעצם שייכים לשמאל הכי קיצוני מהבחינה הכלכלית-חברתית. לא פעם שפשפתי את עיניי כששמעתי אנשי ימין קיצוני הופכים בשנייה אחת לשמאל קיצוני בנושאי כלכלה וחברה.
לטעמי, הגיעה העת להניח לענין המדיני-בטחוני. שם אין לנו השפעה כלשהיא ולהחליט, במודע. מתוך הבנה, שבלי חוסן כלכלי לא יהיה גם בטחון צבאי ואנו רואים זאת כל הזמן. אותם עשרות אם לא מאות חיילים עניים, חלקם רעבים ממש שלחמו בעזה והיו מוכנים למסור את נפשם עבור המדינה, לא יצאו כל כך מהר למלחמה הבאה. אם זו הכרת התודה של הצבא… הם לא ימהרו. עם מיואש, מדוכא כלכלית, שלא ממש חי חיים נורמליים, לא יוצאים למלחמה. מי שלא מבין זאת אזכיר לו את נפוליאון מגדולי המצביאים בהיסטוריה שאמר ובצדק רב: “הצבא צועד על קיבתו”…..וכשהצבא הוא צבא מעמד הביניים בעיקר וקיבתו (וכיסו) ריקים…..העתיד לא נראה טוב.
אז מהיום אני שמאל כלכלי ואפילו קיצוני. בנושא המדיני תעשו מה בראש שלכם אבל אתם תדאגו לרווחת העם הזה. מגיע לו כבר. לא עוד ולו עני אחד בארץ! לא עוד נרדפים ע”י הרשויות. לא עוד גזל של המוסדות וכל השאר. הרי כולם גוזרים עלינו קופונים שמנים מאוד.
