Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1535810012:21
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 21
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 18115
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2017/08/15825995_10211797383792641_189875966622334901_n.jpg
        )

    [_yoast_wpseo_content_score] => Array
        (
            [0] => 30
        )

    [_yoast_wpseo_primary_category] => Array
        (
            [0] => 1388
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 303
        )

    [essb_pc_facebook] => Array
        (
            [0] => 3
        )

    [rank_math_primary_category] => Array
        (
            [0] => 1388
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

עונג ליל שבת

14/08/17 Uncategorized 303 צפיות

שתפו

שישי בערב, אולי אפילו כבר קצת לילה. אני מטיילת עם דורה הכלבה שלי ברחבי השכונה.
"אחת-שתיים-שלוש-ארבע, אחת-שתיים-שלוש-ארבע, אחת-שתיים-שלוש-ארבע", אני סופרת בקול פנימי וחרישי. משכנעת את עצמי שגם הליכה מתונה שורפת בטח כמה קלוריות.

אנחנו עוברות על פני שורת בתים. קולות של כסאות זזים וכלי אוכל שמתפנים מהשולחנות נשמעים ברקע. באחת המרפסות יושבת חבורה עליזה במיוחד ששרה קריוקי. אני מציצה לכיוונם ורואה דרך הזכוכית של המרפסת צללית של אנשים סביב שולחן. משתעשעת עם עצמי במחשבה על מורת רוחם של השכנים.

מתקדמת עוד כמה צעדים, נעמדת מחוסר ברירה בזמן שהכלבה מרחרחת את אחד השיחים.
"כל הכבוד מתוקה!" נשמע מחלון אחר קול בוגר של אשה. "עכשיו תראי לאח שלך איך את עוזרת יפה". אחרי מספר רגעים אני שומעת שוב את האשה "זהו חמודים, צריך כבר ללכת לישון". אני מדמיינת את הסבתא שמרעיפה פינוקים על נכדיה שמתארחים אצלה ולא שמה לב שאני מחייכת עם עצמי, אולי גם חשה צביטה של קנאה קלה.

דורה הכלבה ממשיכה לנבור בתוך השיח ורכב גדול מאט מספר מטרים מאיתנו, עוצר סמוך למדרכה. בחור צעיר עם ג'ינס מחמיא ונעלי ספורט צבעוניות יוצא מהכניסה של הבניין הסמוך ונכנס פנימה תוך כדי שהוא משוחח בטלפון הנייד שלו. נהג צעיר, שלמרות שהוא יושב ברכב יש לי תחושה שלבוש גם הוא במיטב האופנה אוסף אותו והם נוסעים משם.
שתי נערות צעירות חולפות על פניי. אחת מהן מתרחקת בחשש מדורה. "אל תפחדי, היא לא עושה כלום" אני אומרת לה תוך כדי שמקרבת את הרצועה לעברי.

ממשיכים בטיול. השכונה שקטה, השמיים שחורים ורגועים, אוויר קייצי נעים נושב. באופק נראה כבר הבניין שלי. "אחת-שתיים-שלוש-ארבע, אחת-שתיים-שלוש-ארבע, אחת-שתיים-שלוש-ארבע" אני מנסה להמשיך לספור אבל במקום קצב פנימי נוקשה אני מוצפת במחשבה נעימה על רגעי החיים השפויים והמקסימים שחזקים יותר מכל דרמה, אפילו במציאות המטורפת שאנו חיים בה.

******
אמיר פרישר גוטמן ז"ל, לוסי דובינצ'יק ושלומית מלכה – שיבדלו לחיים ארוכים ובריאים. נדמה שמשהו לא טוב עובר על הסלבס שלנו. האמת שעוד הרבה דברים לא טובים קורים אצל אנשים נוספים אחרים אלמוניים. אבל קצת יותר קשה לעכל כשזה קורה למישהו שכולנו מכירים. אבק הכוכבים לא אמור לתת להם שכבה נוספת של הגנה?…
מתחשק לי לכתוב על זה משהו אבל ככל שאני מתרכזת בדבר אני מבינה שבזה בדיוק עוסק הטור הזה שלי.

רגעי השפיות של החיים-

לא מכירה עוד משהו שהוא גם כל כך שברירי וגם כל כך חזק.

 

 

 

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

זהר הצפון פרסום בע"מ טל:04-9587111 04-9905344 04-9981444 רחוב הגליל 2 ת.ד 473 כרמיאל 21614
© כל הזכויות שמורות 2024