Array
(
    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 1
        )

    [slide_template] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [post_views_count] => Array
        (
            [0] => 2193
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => על פרשת דרכים
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => על פרשת דרכים - רון שפירא, מדור בריאות וכושר בפורטל זהר הצפון כרמיאל
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 85
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 478
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => על פרשת דרכים - רון שפירא, מדור בריאות וכושר בפורטל זהר הצפון כרמיאל
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => על פרשת דרכים
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)
זאת לא הפעם הראשונה שהיא מבקשת את המילה שלי. ‘המילה’ עוזרת לה אל מול כול האיומים היומיומיים הניצבים בפניה. יש לה חולשה לתפוחי אדמה. היא “חולה” על תפוחי אדמה, שלא נדבר על אורז, אתו היא נשברת, זה קורה לה בעיקר בסופי השבוע, בארוחת יום השישי, שם ניצבת לה חלת השבת על השולחן, לגבי החלה אני תמיד גורס: “רק לקידוש!”.

על פרשת דרכים

שתפו

“ … תן לי מנטרה..” היא דרשה ממני. “תן לי משפט, מילה , משהו, מן ‘קרש הצלה’ למצב שאני לא אפול”.

זאת לא הפעם הראשונה שהיא מבקשת את המילה שלי. ‘המילה’ עוזרת לה אל מול כול האיומים היומיומיים הניצבים בפניה. יש לה חולשה לתפוחי אדמה. היא “חולה” על תפוחי אדמה, שלא נדבר על אורז, אתו היא נשברת, זה קורה לה בעיקר בסופי השבוע, בארוחת יום השישי, שם ניצבת לה חלת השבת על השולחן, לגבי החלה אני תמיד גורס: “רק לקידוש!”.על פרשת דרכים – רון שפירא

אבל, היא שוב בשלה:”.. תן לי מנטרה! משהו לשנן בעת מצוקה”. אז ישבנו. וסיפרתי לה על הרב המבוגר ותלמידו הצעיר: יום אחד הלכו השניים יחדיו ביער, הרב המבוגר ותלמידו הצעיר. לפתע הם שמעו קול בכי. על גדות הנער רכנה אישה יפיפייה ובכתה בכי מרורים. ניגשו אליה השניים, הרב ותלמידו ושאלו אותה לפשר מצבה, וכיצד הם יכולים לעזור לה?

סיפרה להם האישה היפה על אמה החולה והגוססת השוכנת מעבר לנהר, אליה היא חשה, אך הנהר השוצף מונע ממנה לעבור לצדו השני ולבקר את אמה. על אף איסור הדת, והילכת ‘שמירת הנגיעה’, הציע הרב המבוגר לאישה לשאתה על גבו אל צדו השני של הנהר. וכך היה, האישה קיפצה על גבו של הרב, פישקה רגליה לתנוחת ‘שק קמח’ ושלושתם חצו את הנהר, כשתלמידו של הרב הולך מאחוריהם.
כשהגיעו אל הצד השני, הוריד הרב את האישה והם נפרדו לשלום. הרב ותלמידו המשיכו בדרכם, כששאלת ‘מרחק הנגיעה’ והאיסור החמור של קירבה בין גבר לאישה, איננה נותנת מנוחה לתלמיד הצעיר. לפני הגעתם ליעד, פנה הצעיר לרבו ושאל: “הרי מכיר אתה את ההלכה ובכול זאת נשאת את האישה על כתפיך?”. ענה לא הרב:” אני אמנם חציתי אתה את הנהר. אבל מה יהיה אתך, שעדיין נושא אתה אותה על כתפיך?”.

כך הסברתי לה, למתאמנת שלי. אנחנו כבר באמצע הדרך! העינוגים של פעם, ההרגלים הישנים, הפחמימות, הם כולם בבחינת עבר. אז די! אנחנו במקום אחר. במקום בריא. מחקי את זיכרונות העבר וצרי לעצמך הצלחות חדשות.

שבת שלום, רון

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *