Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1473842445:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 15559
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw_text_input] => Array
        (
            [0] => פיל
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => פיל
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 78
        )

    [_yoast_wpseo_content_score] => Array
        (
            [0] => 30
        )

    [_yoast_wpseo_primary_category] => Array
        (
            [0] => 286
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 2708
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2016/09/how-fast-can-an-elephant-run_4a36d683-3805-4826-a9ce-e1f561dac754.jpg
        )

    [rank_math_primary_category] => Array
        (
            [0] => 286
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => פיל
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

פיל בקשית

שתפו

החבר שלי טס הקיץ לגרמניה. הוא נסע עם עוד שני חברים לרכב על אופניים בהרי האלפים. שבוע שלם של רכיבה בנוף קסום, בינות לעצי אשוח ומרבדים ירוקים של שדות. את הבוקר הם פתחו בוודאי בארוחה דשנה של דגנים, ירקות ופרות. ולאחר רכיבה חווייתית הם סיימו עם ליטר של בירה לא מסוננת מתוצרת מקומית. בערב אני מניח שהם נכנסו לאיזה חנות Sale ופינקו את עצמם בציוד רכיבה: בקסדה חדישה ונוצצת, בטייץ ובנעלי רכיבה תואמות.

אני גם מניח שהם חוו משהו עמוק ועילאי שם בפסגות הגבוהים של ההרים, עת נשקפה משם הזריחה וברקע, פעיות הכבשים מן העמק וציוץ הציפורים המשלימים את אווירת החגיגה המוזיקלית הזו באופן מיוחד. את כל הנוף הזה הם ודאי ראו ממרפסת העץ בצימר שהם שכרו להם. זאת ועוד, שני צבאים חלפו ליד המרפסת כשהם אכלו, אני מניח, את דייסת הקוואקר ויוגורט העיזים הבווארי.

אז אם תשאלו למה אני מניח ומניח ומניח? אז ככה: כשהחבר שלי חזר מגרמניה הוא רק סיפר לי על הטיול שלו באלפים. זהו! את כל המשך הסיפור אני המצאתי בעצמי. פשוט לא רציתי לשאול. כי זה סתם מיותר! ואתם יודעים למה? כי יש חוויות בחיים שלא ניתן לתארם במילים.

וזה מזכיר לי בדיוק אירוע שקרה לי דקה קודם לכן: כשהיא המורה המחוננת לספרות אחזה את הספר שלי בשתי ידיה. פניה בהו כמי שכפאה שד. דקות היא ישבה, מיששה את הספר ושתקה. שאלתי אותה: 'נו מה?' ואז היא סיננה מבין שפתיה: 'אני לא יודעת מה לומר לך, יש לי כל כך הרבה מילים, זה כמו 'להכניס פיל לתוך קשית'. איזה משפט! אז זהו, יש מצבים בחיים בהם המילים מיותרות. כל ניסיון נוסף לתאר כמוהו כפגיעה בחוויה. את החוויה צריך לנסות.

כמה פעמים בחיים הייתם חסרי מילים לנוכח סיטואציה כזו או אחרת. אהבה? רכיבה בתחושה….? גאווה בילדים שלכם שהביאו לכם בשורה משמחת? הרי לפחות פעם אחת בחייכם הייתם ודאי במצב של השתוקקות לספר למישהו והמילים, אוי כמה שהן קטנטנות לנוכח האירוע. על כן קומו אתם ותחוו בעצמכם. רוצו, רכבו, שחו, סעו לאלפים או רכשו ספר טוב. כי אין כמו ההתנסות האישית. כל השאר בזבוז זמן בדיוק כמו להכניס פיל לתוך קשית.

שבת שלום, שלכם, רון

כתבה מעניינת:

שתיין צילום אילוסטרציה: Pixabay

קמצן, מתלהב או חבר אמת: איזה סוג של שתיין אתה?

שתפוכמו חבר אמת, אלכוהול תמיד נמצא שם: כשעצוב, כששמח, במסיבה הכי שווה ובאירוע המרגש ביותר. …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *