זהר.נט חדשות כרמיאל
אז איפה אתם בפסח?
השאלה שנשאלת יותר מהקושיות. כאילו אתה פוגש סתם מישהו ברחוב,מדברים קצת, אתה חייב לשאול אותו: אז איפה עושה את החג? גם אם קוראים לו אחמד…
מארח ותארח…
ניתן להבחין היטב היטב בין מארחים ומתארחים. רק הביטו בפניהם ותבינו. אלה שעצובים עצובים, ששיער לבן קפץ עליהם לפתע, אלה שפרקינסון מוקדם תפס אותם לפתע, אלה ללא ספק המארחים. אבל…אם תשאל אותם כולללם יאמרו לך :" כן, אבל אני אוהב/ת לארח. זה כיף…כולם באים. יש שמח…מלא אוכל …" כשאתה לוחץ טיפה הוא/יא מתוודים…"רק הילדים. כל הילדים שמגיעים זה באמת מטריף…כמה רעש…על הילדים הייתי מוותר/ת"…
לעומתם המתארחים…אלה שמחים וטובי לב…שוברים את הראש איזה שעתיים מה לקנות למארחת…עציץ יפה? חבילת קרמים? קערה יפיפייה? וגם הוטל עליהם להכין סלט לסדר…סלט. זה הכל. אלה המתארחים ישנים עד 17:00 בערב הסדר. מתארגנים…לובשים את מיטב מחלצותיהם, נכנסים אוטו עם 3 הילדים כמו חתן וכלה בנישואים שניים, נוסעים שעה…דופקים בדלת ואז….
איזה סדר אתם עושים ?
ואז…בום. עוד 18 אנשים,שאת רובם אינם מכירים שם בבית של המארחים…וכשאתם נכנסים אתם צועקים ביחד "חג שמממח" במן ניגון מיוחד כזה… והמארחת מחייכת ואומרת כאילו שקפאה שד…"כמה טוב שהגעתם"… מואה,מואה, מואה, מנשקים את כולם…גם אלה שלא מכירים. והנה המארח, שתופס תחת…יושב בראש השולחן,כריות סביבו כמו מלך…הוא הבוס מעכשיו ואילך. כולם נשמעים לו…והוא צועק: מתחילים…
הסדר עצמו…
הנה זה מתחיל… המשפחה של המתארח הופרדה…הבעל עם הגברים, האשה עם הילדים. מ ת ח י ל י ם….
קידוש…אם הסדר לא נופל על ערב שבת המארח-הבוס כבר מתבלבל ולא יודע מה עושים…אמר קידוש שמתאים ליום שישי…
והנה מתחילים ל"רוץ" והנה הויכוחים. ורחץ…מישהו מהאורחים צועק למארחת תביאי לו קערת מים לנטילת ידיים…ככה זה אצלינו… והמארחת עונה : תביא לו אתה קערה…מה אני שפחה?
ממשיכים כשהבוס מטיל כל פעם על מישהו אחר לקרוא קטע…וכאן יש כמה טיפוסים: אלה שסובלים מחרדת קהל..הם לא קוראים ויהי מה. יש את הביישנים…גם הם לא יקראו ויש את האנאלפביתים שמתים לקרוא רק אללה יוסטור, עד שמוציאים מילה אתה מת…משבשים מילים חופשי…ויש את הכי מעצבנים…אלה שמתנדבים לקרוא…כלומר כל הזמן: עכשיו אני…או שפשוט מתחילים לקרוא בלי רשות והבוס-מארח נוזף בהם….
אוקיי…מה נשתנה…אוקיי מי הילד הכי קטן פה? שהוא יתחיל. איזה אשה שילדה לפני שבועיים צועקת : שלי שלי שלי…טוב גברת שהוא יתחיל…ויכוח מי הילד הכי קטן…חצי שעה ויכוח…נמצא הקטן ביותר שבכלל לא רוצה לשיר…עברנו גם את זה…
די דיינו…עוד מקום לאינצידנטים…אצלינו מכים עם בצל על הראש אחד של השני ( אלה הפרסים-כורדים), לאחרים מנהגים אחרים…שרים די דיינו…
עכשיו מתי לכל הרוחות מרימים כוס ראשונה שנייה שלישית וכו'…תמיד יש את ה"רב" התורן שיודע בדיוק…ובסוף הסדר התברר לך ששתית 8 כוסות ואתה מסטול תחת…ולא יודע אם שמתם לב אבל במקום יין שמים היום מיץ ענבים…לילדים נו…גם יותר זול מיין…
מלא מוקשים יש בסדר עצמו אבל יש שניים גדולים במיוחד : הראשון הוא הסעיף שנקרא "שולחן ערוך"…פה מתפתח ויכוח קשה האם לאכול עכשיו? או לתת ספרינט, לגמור את כל ההגדה ורק אז לאכול…ויכוח נוקב…הענין הוא שאם אוכלים עכשיו, הכל מתפרק. האוכל מעייף את האנשים, הילדים יוצאים מריכוז ומתחילים להתרוצץ בבית בקולי קולות…אז ממשיכים הלאה ואז מגיע המוקש השני הגדול…ה א פ י ק ו מ ן….
הבוס,המארח מודיע: אי אפשר להמשיך את הסדר כי חסרה לי חצי מצה,הלא הוא האפיקומן…מי מהילדים מוצא אותו? ואז מתחיל הבלגן…ילדים מתחילים להתרוץ לך …הבית מותקף מכל עבר…כריות עפות באוויר, צלחות נשברות, ספרים מוזזים ונופלים… המארחת מביטה בעיניים כלות במתרחש,עד שילד אחד צורח: מצאתי…ילד אחר מתחיל לבכות כי לא מצא את האפיקומן…ההורים של הילד המוצא מה זה גאים ומאושרים…גאון הילד שלהם…ועכשיו, לאחר תדרוך מדוקדק שקיבל מהוריו בדרך,אומר הדרדק לבוס: רוצה להמשיך את הסדר? תביא משהו ותקבל את האפיקומן…אוקיי..מה אתה רוצה שואל הבוס? טלויזיה לד 185 מ"מ…עונה לו הילד בלי להסס ( התדרוך של ההורים…זוכרים?)…טוב ילד אל תגזים זה עולה המון כסף…" לא כ'פת לי. רוצה סדר? תביא טלויזיה…" טוב תביא האפיקומן נדבר על זה…השאר עצבניים כי כבר רעבים…הגיע האפיקומן לידי הבוס…יאללה ממשיכים…
13 מי יודע…
והנה עוד מוקש…יש 23 איש בסדר ויש רק 13 מי יודע…ככל שהשיר מתקדם, הקצב מתגבר, אחד אלוהינו הופך שרוק הכי כבד פראייר לידו…דפיקות על השולחן,המארחת על סף התקף פסיכוטי אינפנטילי…הנה…אוטוטו זה נגמר…
הנה "חד גדיא"…אף אחד לא זוכר את המנגינה מלבד הדודה ציפי, וזה הרגע שלה…היא תחכה לשקט מוחלט ורק אז תתחיל לשיר…דזבין אבא וכו'…גם כאן הקצב הולך ומתגבר כשמגיעים למלאך המוות זה כבר פסדובלה סוער…
נ ג מ ר !!!! ורק מתחיל….כי עכשיו האוכל…
האנשים רעבים כמו חיות שלא אכלו שבועיים… המארחת שואלת מי רוצה גפילטע? 3 ידיים של אשכנזים מורמות בהיסוס…מי רוצה חריימה? הופ…כולם מרימים את היד… ויש אחד עירקי שמוכן לנסות גפילטע…מי רוצה קניידלאך? וואלה…כולם רוצים…
המנות זורמות, האנשים טורפים וכולם מברכים את כולם ב"איזה אוכל מצוין… כל הכבוד" יעני מפרגנים…בשנייה שיצאו מהבית יאמר הבעל הצבוע לאשתו…תשמעי הסלט שלך היה הכי טעים…איכס כל היתר גועל נפש…זה אוכל זה?
העוזרות,העצלניות והעוזרים…
תמיד, בכל סדר יש את ההיא שהופכת לסגניתה של המארחת. נכון? היא קמה,מתרוצצת, בודקת, מזרימה אוכל, עושה המון רעש…ויש את ההיא שלא תזיז אצבע ובעלה לא נעים לו אז הוא קם לעזור למארחת… הנה הארוחה הסתיימה….כולם מתפזרים בסלון,בחוץ…עייפים מתים…המארחת נרדמת ועיניה מתחננות די…לכו כבר בחייאת…"טוב אני אעזור לך לפנות" אומרת מישהי…"אוי תעזבי…אין צורך…בעלי יעשה זאת… והבעל בכלל עוד מתווכח עם הילד מוצא האפיקומן על הטלויזיה…
נפרדים…
והנה מתחילים לעזוב… לאט עוזבים כולם ורק זוג אחד משום מה עדיין נשאר…לא הולך. מדברים מדברים… עד שהמארח מתחיל לנחור בכוונה, רמז…יאללה תתחפפו….יצאו האורחים…המארחת הקרועה לגזרים משבועיים מסוייטים של נקיונות והכנות מביטה בבית שלה…או מה שנותר ממנו…ואומרת: בחיים, אבל בחיים לא מארחת יותר… אפילו לעזור לי לפנות את הכלים לא עזרו…ובשביל מה? בשביל הקרמים שלה? מביטה לעבר הסלון אבל אין עם מי לדבר…בעלה כבר ישן…עמוק עמוק עמוק…
חג פסח שמייח חברים…שיעבור הכל בשלום ובשקט…תשתדלו לא לריב…
