זהר.נט חדשות כרמיאל
בגיל 31, עו״ד בן מעוז, יליד כרמיאל, בנם של רחלי מבנק לאומי ויוסי ממוסך מעוז, עושה חייל כעורך דין פלילי בת״א. בין השאר נטל חלק בייצוג שירי סובול שהואשמה ברצח אחותה התאומה, חברים בארגון לה פמיליה ומאבטח שתקף ח״כ. בראיון מיוחד לזהר הצפון הוא מספר מדוע אינו חושש מהחיכוך הבלתי פוסק עם עולם הפשע
מאת גיל דובריש
מה גורם לאדם להתחכך בעולם הפשע ולייצג אנשים החשודים ברצח ובמעשים פליליים אחרים? אם תשאלו את בן מעוז (31), יליד כרמיאל, שעושה בחמש השנים האחרוונת חיל כעורך-דין פלילי בת״א ומבלה את רוב ימיו בבתי מעצר, בתי כלא ובתי משפט באזור המרכז, התשובה די ברורה…
הילדות של מעוז עברה עליו כאן, ברחוב הדס. הוריו מוכרים היטב בכרמיאל – אימו היא רחלי מעוז, בנקאית ותיקה בבנק לאומי בכרמיאל ואביו הוא יוסי מעוז, איש קבע לשעבר שהקים וניהל את מוסך מעוז בכרמיאל. לבן יש אחות צעירה ממנו, המתגוררת בכרמיאל ולומדת הוראה.
״כרמיאל של שנות התשעים הייתה בלי כל הטכנולוגיה של היום״ משחזר בן בשיחה איתנו. ״הייתה לנו ילדות של פארקים וגינות ומשחקים בחוץ עם החברים. אם ההורים אומרים לך לחזור הביתה בשבע, אז אתה חוזר בשבע. מרכז העניינים היה האזור שגדלתי בו, השכונה המערבית שהייתה אטרקטיבית ועשירה במשפחות צעירות ונוער. עיקר הפעילות של הנוער התמקד בפעילות חוץ ובהופעות בפארק אופירה. אני זוכר את המקומות בעיר, הייתה תחושה שהשקיעו בנוער. הייתה לי ילדות טובה, הרבה מהתכונות שלי כיום הן תוצאה של החינוך שקיבלתי בכרמיאל. היום אני גר בהרצליה ושמתי לב שאנשים שגדלים בפריפריה רוכשים בילדותם תכונות וערכים שאין באופן טבעי למי שגדל במרכז. למשל: היכולת ליהנות מהדברים הפשוטים בחיים והחשיבות המקודשת של המשפחה״.
– חלמת להיות עורך דין?
״זה דווקא לא היה החלום שלי, אבל כל מי שמסביבי אמר לי שזה מה שאני צריך לעשות בחיים. תמיד אמרו לי ׳מה אתה, סניגור שלו?׳ אז היום אני סניגור שלו… מסתבר שזה היה הייעוד שלי בחיים, אבל לא שיערתי שזה מה שאעשה. את הכיוון הראשוני קיבלתי בצבא כששירתתי כקצין קבע בבילוש של המשטרה הצבאית. נחשפתי להליך הפלילי, החל מהתנהלות חקירה, העמדה לדין וניהול משפטים בצבא. משם זה התחיל לחלחל״.
אחרי שנת קבע אחת, בגיל 22, התשחרר בן מהצבא ועבר להתגורר בארצות הברית עם בת זוגו, שרון, שתהפוך לימים לאשתו. ״כשחזרנו לארץ במסגרת ההתאקלמות המחודשת, שקלתי מה לעשות וגם אז לא היה לי ברור מה הכיוון שלי. כשהתחלתי להתעניין יותר ויותר לעומק, הבנתי שאני רוצה ללמוד עריכת דין ודי מהר היה לי ברור שהתחום היחיד שאעסק בו הוא פלילי. למה? זה סיקרן אותי מאוד, יש בזה ערך. אני עוסק כל יום בחיי אדם. אני לא יכול לנהל דיונים על כסף או נדל״ן, המלחמות על חיי אדם הן אלה שמכניסות בי את המוטיבציה למקצוע. לא אשקר כשאומר שיש בכך אתגר אישי רב מאוד. אתה מנהל מלחמת מוחות מול מערכות שלמות של משטרה ופרקליטות – ואתה עומד לבד מול אותן מערכות משוכללות עם כל הטכנולוגיה שלהן. אני מחפש את המקום הזה שבו אני מצליח להשיג את הסיפוק האינטלקטואלי שלי, בלי קשר לתיק שאני מייצג, חמור או קל כאחד״.
עו״ד מעוז מנהל משרד עצמאי בת״א, שריד מעוז ושות׳, ביחד עם שותפתו יפעת שריד. בין התיקים שייצג המשרד אפשר לציין תביעה נגד מאבטח שתקף חבר כנסת, משפט שהגיע למהדורות החדשות בטלוויזיה. ״ייצגנו מאבטח במשרד הביטחון שהואשם בתקיפת חבר כנסת מהרשימה המשותפת. חבר הכנסת ביצע פרובוקציה ולכן המאבטח נאלץ להגיב כפי שניתן היה לצפות באותן נסיבות. זה היה תיק רגיש מאוד שהתנהל בתקופה בטחונית רגישה. לאחר השמעת הטיעונים, בית המשפט החליט שלא להרשיע את הנאשם, זה היה ניצחון אישי חשוב. בזכות אותו גזר דין, היום אותו מאבטח ממשיך לעבוד במשרד הביטחון״.
תיק מפורסם נוסף שבו נטל חלק משרדו של בן מעוז, היה יצוגה של שירי סובול, אשר הואשמה ברצח אחותה התאומה. הפרקליטות הורידה את עבירת הרצח והתיק עומד בפני טיעונים לעונש. מעוז מספר כי ״לאורך כל הדרך היינו חלק מהייצוג של שירי״.
כמו כן ייצג המשרד חשודים בהליכי המאסר בפרשת לה פמיליה, ארגון האוהדים של בית״ר ירושלים. ״לא כל התיקים מגיעים לתקשורת, תיקים של סחר בסמים, סוכנים סמויים, פרשיות של שוד וחטיפה, יש הרבה מאוד דברים שלא עולים לכותרות״ הוא מסביר.
– אנחנו שומעים מדי פעם על סגירת חשבונות בין עבריינים לעורכי הדין שייצגו אותם. כל החיכוך הזה עם עולם הפשע, לא מפחיד באיזשהו מקום?
״זה לא מפחיד אותי. היחסים ככלל בין סניגור ללקוח, הם יחסים מאוד מורכבים. הסניגור תמיד צריך לדעת לשים את הגבול באותה מערכת יחסים, כי אם נוהגים בחוסר זהירות, הוא עשוי למצוא את עצמו בסיטואציות על גבול העבירה הפלילית. אין בי שום חשש לעסוק במקצוע הזה. מאחורי כל ׳הדמויות המפלצתיות׳ במרכאות, מסתבר שלעיתים רבות עומדים אנשים בשר ודם, כמוני וכמוך. בשיחות אישיות בינינו, אני יכול להתרשם מדברים ברמה כזו שאנשים אחרים לא נחשפים אליהם. אני פוגש אנשים שמואשמים בעבירות חמורות ומצליח להתנהל מולם בלי חשש״.
– מערכות היחסים שלך עם הלקוחות עשויות לצאת מהגבול של עו״ד-לקוח?
״אם מציבים למערכת היחסים ביני ללקוח כללים ברורים, אז הדבר אפשרי. אם התפתחה בינינו מערכת יחסים טובה, אני יכול ללכת לחתונה, אבל לא כחבר קרוב. אני לא רואה שום מניעה בכך. בסופו של דבר כל אחד מכיר אנשים שאתה מתחבר אליהם רגשית, בלי קשר לעבודה. יכול להיות שאנשים פשעו, חטאו ומעדו אבל אני מאמין בהזדמנות שניה ואני מאמין שאדם ששילם את חובו לחברה, עליה לתת לנאשם לחזור לעצמו ולאפשר לו לתרום לחברה בלי שיסתובב עם אות קין על המצח״.
– מוסרית, איפה עובר הגבול במערכת יחסים כזו?
״אני מסתכל על כל תיק שיש לי ברמה המקצועית בלבד. נכון להיום, לא נתקלתי בתיק שמעלה בפני שאלות מסוג זה״.
– האם תייצג אסיר בטחוני שמואשם בפיגוע טרור?
״שאלה קשה. בעיני אסיר שמואשם בביצוע אירוע בטחוני, הוא לא בהכרח חמור יותר מאב אשר מואשם בפגיעה מינית בילדה שלו. לאבא שפוגע בבתו אין אפילו מניע אידיאולוגי. כשאני יושב בבית ורואה בחדשות מקרה של אב שתקף מינית את בתו, אני מזדעזע כמו כל אדם אחר, אבל ברגע שתיק כזה נכנס למשרד, אני בוחן את האירוע מנקודת מבט מקצועית בלבד. אני לא שואל את עצמי ולו לרגע אחד, האם אדם עשה את המעשה כן או לא, אני לא מטריד את עצמי בשאלה הזו ואפילו מעדיף שהלקוח לא יספר אם עשה זאת. המשחק הוא משחק של ראיות ולא משחק של אמת. לא הצדק ולא המוסר הם שמעסיקים אותי. סניגור שישאל את השאלות האלה ישתק את עצמו. אני שואל רק האם יש ראיות בתיק או לא וכך צריכים להסתכל על זה. אנחנו לא יכולים לחרוץ גורלות על סמך תחושות. לא בכדי המחוקק ביקש שההליך הפלילי יתנהל כך שהרשעה תתבצע רק אם יש ראיות מבחוץ״.
– קורה שאתה בוחן את התנהלותם של עורכי דין בפרשות אחרות, כמו למשל במשפט רומן זדורוב שהואשם ברצח תאיר זאדה ואומר לעצמך, ׳וואלה, הייתי עושה את זה אחרת?׳
״אני לא רואה זאת כך. מקומם אותי מאוד שאנשים מבחוץ במיוחד שלא עוסקים במקצוע, מותחים ביקורת. אני קורא פוסטים של כתבים ומבקרים על ההתנהלות של בית משפט או סניגורים בלי לדעת מה מתנהל בתיק. כשאני עוקב אחרי תיק בכלי התקשורת, אני מבין שאין לי את כל העובדות לאשורן, רק מי שנמצא שם באמת יודע מה קורה שם, רק עורך הדין יודע באמת מה יש בתיק. אני לא מדבר על השלב שבו מתפרסמת הכרעת הדין אלא במהלך המשפט. קבלת מידע בתקשורת לא מאפשרת להעלות ביקורת על ההתנהלות של ההגנה בתיק או קביעות בית המשפט. לכן גם אני לא יכול להעביר בתיק זדורוב כל ביקורת״.
– יש לך ילד בן שנתיים, תעודד אותו להיות עורך דין פלילי כשיגדל?
״לא… למה? כי המקצוע הזה משאיר הרבה מאוד משקעים שמלווים אותך גם אחרי שאתה חוזר הביתה. כשאתה מתעסק בדברים ונחשף למקרים קשים, גם אם אתה מספר לעצמך שאתה חסין, משהו מצליח לחלחל לנשמה וזה הופך אותך לאדם שמסתכל על החיים בצורה קצת צינית. כל דבר שהוא לא ברומו של עולם או לא קשור לחיי אדם. הופך למשהו חסר ערך. אני לא רוצה שהבן שלי יאבד משהו בנשמה או בחושים. אני רוצה שישמור על האופטימיות שלו ולא יחשף לכל הרע שבעולם״.
– מה צריך אדם כדי לעסוק במשפטים בתחום הפלילי?
״אני חושב שאי אפשר להגיע למקצוע הזה בטעות, צריכה להיות בחירה מושכלת ומודעת מתוך אמונה אמיתית, שגם למי שחטא ומי שפשע מגיע יצוג מקצועי ואחראי. אני הרבה יותר מוסרי מאנשים אחרים. לא מוסרי לחרוץ גורל של אנשים ממקום לא אחראי. יש להרשיע אדם רק אחרי שאשמתו הוכחה מעבר לכל ספק סביר ולהמעיט ככל הניתן במספרם של אותם אנשים שיושבים במאסר על לא עוול בכפם. בנימה אישית, אני בטוח ששירי סובול תשב בכלא, לתחושתי על לא עוול בכפה והמטרה שלנו היא למזער את אותם המקרים״.
– מה דעתך על עונש מוות?
״לא, בשום פנים ואופן. הסיבה הראשונה – כל עוד השופטים הם בני אדם לנצח יהיו טעויות שיפוט. הסיבה השניה היא שמחקרים הוכיחו שאין הרתעה אמיתית בענישה כזו. בטקסס גם אחרי כניסת עונש המוות לתוקף, רמת הפשיעה לא ירדה. אני לא חושב שעונש כזה יתריע אנשים לעבור עבירות ולנו כבני אדם אין סמכות ליטול חיים״.
– מה עם כרמיאל, מאז שאתה בתל אביב, שכחת אותנו?
״בהחלט לא. אני מגיע לכרמיאל פעם בחודש בערך כדי לבקר את המשפחה והחברים. המשפחה מאוד תומכת ומחזיקה ממני, לא פעם אמא שלי אומרת ׳בתור ילד שמרתי עליך שתתרחק מהפשע וכשגדלת בחרת לעסוק בפשע׳… אז כן, היא מתגאה מאוד ותומכת, אני לא יודע אם היא הייתה בוחרת עבורי את עריכת הדין כמקצוע לחיים אבל היא מאוד מאמינה בדרכי״.
– האם אתה רואה את עצמך עוזב בעתיד את המרכז וחוזר לכרמיאל?
״לא מן הנמנע שיום אחד אחזור לכרמיאל, אבל הפעם זה יהיה בשביל לפעול לקידומה של העיר ואולי אף להתמודד על ראשות העיר. כרמיאל שמורה אצלי בפינות חמות בלב. לא משנה מה אעשה״ הוא מוסיף לסיום, ״כשאני חוזר לכרמיאל משהו קורה בפנים, זכרונות הילדות מעוררים בי תחושות שמחזירות אותי אחורה״…
