Array
(
    [_yoast_wpseo_is_cornerstone] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1494335295:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 9794
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw_text_input] => Array
        (
            [0] => פרשת אמור
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => פרשת אמור
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 71
        )

    [_yoast_wpseo_content_score] => Array
        (
            [0] => 30
        )

    [_yoast_wpseo_primary_category] => Array
        (
            [0] => 324
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 381
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2015/06/hukat.jpg
        )

    [rank_math_primary_category] => Array
        (
            [0] => 324
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => פרשת אמור
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

פרשת אמור: אחריות המנהיגים על המתרחש בעם

שתפו

א.  תפקיד הכהונה

שאלות משמעותיות קשורות למשמעות השלטון עולות מדי פעם בעולמינו, מהי מידת האחריות שלוקחים על עצמם האחראים על תפקוד מערכת השלטון בישראל. האם האחראים למחדלים צריכים גם לשאת באחריות הזו בפועל, ומהי משמעות אחריותם? פרשת השבוע עוסקת במעמד הכהנים, בנשיאתם  בעול הציבור, באחריותם האישית, ובמצות המיוחדות להם המחייבת אותם בטהרה מיוחדת. אחת הסכנות לכל חברה הוא הפער בין חבריה. למרות שבאופן טבעי בכל בית יש מי שמשמעותי יותר מי שמחליט ולוקח אחריות, ומי שחי בתוך עצמו, בכל זאת האחדות והזהות היא חשובה,  וכשיש הבדלי מעמדות יש שנאה וקנאה. חז"ל באופן מאד חריף מבקרים את יעקב אבינו על המלבוש המיוחד , "כתונת הפסים", שנתן ליוסף: לעולם אל יבדיל אדם בן בין הבנים , כלומר לא ייתן לאחד מה שאינו נותן לאחר, כדי לא לעורר קנאה ביניהם. הכהן לא נבחר מחמת מעלתו, הוא לא בהכרח תלמיד חכם גדול יותר או בעל מידות נאצלות יותר, הוא נולד כהן, והתורה נותנת לו מעמד מיוחד, הן לגבי נישואיו: "אישה זונה וחללה לא יקחו ואישה גרושה מאישה לא יקחו" (ויקרא כ"א, ז'), הן לגבי מה שמקבל מעם ישראל, התרומה הגדולה, הזרוע הלחיים והקיבה שבכל קרבן, ראשית הגז בצאן, ולבסוף מעמדו הייחודי על פי דיני התורה: "וקידשתו כי את לחם אלוקך הוא מקריב", ומסביר רש"י: "נהוג בו קדושה לפתוח ראשון בכל דבר ולברך ראשון בסעודה". ומכאן גם האיסור להשתמש בכהן ועוד. למען השלמת התמונה נאמר שאמנם אין לכהן נחלה בישראל, והוא נאסר בטומאות ובזהירויות נוספת על פני כל ישראל. אבל אין זה משנה את שאלתינו מדוע מבחינה התורה בתוך העם בין כהנים לישראלים, מדוע שכהנים לא ייבחרו על פי מעשיהם? מדוע לא כל מי שירצה בכך יוכל להיות כהן?

ב. עוזיה המלך וצרעתו

המלך עוזיה התחיל כמלך צדיק, עושה דבר ה', ולכן גם הצליח במלחמותיו, בנה מגדלים בירושלים, הולך וגודל כמלך משמעותי בעל משמעות אוניברסלית: "ויתנו העמונים מנחה לעוזיהו וילך שמו עד לבוא מצרים כי החזיק עד למעלה" (דברי הימים ב' כ"ו, ט'). לא רק שמו גדול גם פעולותיו המלחמתיות מתעצמות, הכתוב מתאר את גודל צבאו, ואת כלי מלחמתו: "ויכן להם עוזיהו לכל הצבא מגינים ורמחים וכובעים ושריונות וקשתות ולאבני קלעים" (שם פס' י"ד). עוזיהו מלך צדיק והקב"ה גומל אותו ונותן לו כל אשר חפץ. אבל כשרוצה עוזיהו להיות לא רק מלך ומצביא, אלא חפץ גם בכהונה, הוא נענש בחומרה: "וכחזקתו גבה ליבו עד להשחית וימעל בה' אלוקיו ויבוא אל היכל ה' להקטיר על מזבח הקטורת.  ויבוא אחריו עזריהו הכהן ועימו כהנים לה'… ויאמרו לו לא לך עוזיהו להקטיר לה' כי לכהנים בני אהרון המקודשים להקטיר, צא מן המקדש כי מעלת…והצרעת זרחה במצחו לפני הכהנים בבית ה'… ויהי עוזיהו המלך מצורע עד יום מותו…" אפילו מלך צדיק כעוזיה, ואפילו שכל רצונו היה לכאורה להקטיר לה', נשאר מצורע כל ימיו. מפני שהכהונה לכהנים בלבד היא, לא קונים כהונה בכסף או בשררה, כהונה היא לבני אהרון בלבד. וצריך להתבונן בכך, מהו סוד הכוונה האלוקית בבניין האומה דוקא בדרך זו, מדוע מבדיל ה' את הכהנים מן העם?

ג. מגדל האומה הישראלית

הראיה קוק זצ"ל בספרו אורות, מסביר בהרחבה את מעמד הכהונה בישראל. כאשר האומה הישראלית בנויה על פי הסדר הראוי והשלם שלה, יש לה מגוון כוחות גדול, כשבתוכו גנוז כל מה שיש בעולם כולו. בכוחות האומה ישנם כוחות מעשיים בכל תחומיהם, וכוחות רוחניים ומופשטים. כשם שהאדם זקוק גם לחלקי המעשה  הגופניים שלו, כך הוא זקוק לרוחו ולמחשבותיו ולתעופת הדמיון שלו. בסדר חלוקת האומה ישנם כוחות שונים הבנויים כמגדל גדול, כדי שהמגדל יעמוד יציב, אנו זקוקים לכל שורה משורות המגדל, החל משורות הבסיס החומרי וכלה בקבוצת הרוח הלאומי של ישראל, העוסקים כל ימיהם בקודש. עם בריא נותן כבוד וערך לכל חלק מחלקיו, קומת המעשה והגוף הלאומי היא הבסיס, קומת המקדש והנבואה היא הקומה העליונה של המגדל, ובאמצע כל הקומות המורכבות מזה ומזה, לכל חלק מחלקי הבניין חשיבות מכרעת, והעדרו או ערבובו של כל חלק היא הריסת הבניין כולו. אולם התנאי ההכרחי לכך הוא הכבוד ההדדי של כל חלק לשאר חלקי הבניין, כאשר בעלי המעשה יודעים היכן טמון רוח האומה, ומתוך הערכה ושייכות הם מתחברים אל אנשי הרוח, ואנשי הרוח יודעים כי אין בסיס לרוח בלא הכוחות המעשיים הבונים יחדיו את האומה, אז האומה שלמה. חייבת להיות קומה רוחנית גדולה לאומה הישראלית, השואפת אל אלוקיה, וחייבת להיות קומה זו נפרדת מהקומות האחרות, ומכאן כל מעמד הכהונה, אבל כל זה ייתכן רק דרך ההערכה וכבוד הרוחשים בחיבה אלו לאלו. (דבריו נמצאים באורות התחיה ה').

ד. הכהנים המרפאים מצורעים

כדי שאכן המגדל יהיה אחוז חזק בכל חלקיו, והחלק הרוחני העליון לא יינתק מהחלק הבסיסי המעשי, קשרה התורה את הכהנים בעבודתם דוקא עם האוכלוסיה החלשה יותר, כך חייב הכהן לבוא אל המצורע ולבדוק את מצבו, ואף שהמצורע יושב מחוץ למחנה, יוצא הכהן אליו ופוגשו שם. והכהן הוא המבקר בבית שנראה בו הנגע, והוא קובע אם זו צרעת או לא. הכהן לא יושב בתוך המקדש ועוסק בהוויות רוחניות בלבד הוא מוכרח כל הזמן להיות נפגש בתדירות עם החוטאים הבאים למקדש להביא קורבן, והוא זה שבו תלויה כפרתם. הוא המתעסק עם הטמאים, הוא הקמסדר להם סדרי טהרה,  וכל זה עושה הכהן מתוך יחס של כבוד וחיבור אמיתי עם כל חלקי העם, הרי כך גם מנוסחת ברכת הכהנים: "אשר קדשנו בקדושתו של אהרון וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה", לא סתם ציוונו לברך, אלא לברך באהבה, לא מתוך שהכהן קדוש יוכל להתנשא על העם, אלא דווקא לאהוב ומתוך כך יברך. ובהערות הרב צבי יהודה על הסידור עולת ראיה מובא בשם אחרונים, כי כהן שיש לו שונא לא יעלה לדוכן, כי הכהן לא יכול לברך אם איננו אוהב.

ה. כולם יכולים להתקדש

הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל, משלים את המהלך הזה, אמנם כהונה ניתנה לשבט הלוי, וכל שבט ושבט ידבק בתפקידו ליציבותה של האומה, אבל אל ימנע בשל כך מי שרוצה להתעלות בקודש: "ולא שבט הלוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי עולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לשרת לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה'  והלך ישר כמו שעשהו אלוקים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני אדם, הרי זה נתקדש קודש קדשים ויהיה ה' חלקו….כמו שזכה לכהנים ללויים" (פי"ג הלכה י"ג). כלומר למרות ההבדל הגדול בין ישראלים לכהנים, אין הדרך חסומה בפני ישראל לעלות ולהתקדש, עבודת המקדש רק לכהנים, ואין עוזיהו יכול  להחליט להקטיר קטורת, אבל אין זה מפריע לו להתמסר לעבודה רוחנית גדולה. פרשתינו הנמצאת בספר ויקרא הנקרא "תורת כהנים", מביאה לידי ביטוי את משמעות מושג הכהונה הבא להבטיח בישראל את כל קומות המגדל הלאומי, מהבסיס המעשי והחומרי, עד פסגת הרום הרוחני של המקדש והנבואה בישראל

כתבה מעניינת:

פרשת השבוע פרשה מעודכן 2018

פרשת תצווה: פורים קטן

שתפובס"ד אדר א' ואדר ב' לוח השנה העברי כפי שאנו מכירים אותו, כשהתאריכים בו ידועים …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *