זהר.נט חדשות כרמיאל
בס"ד
בשבוע שעבר נפטר אחד בחירי רבני הציונות הדתית הרב אלישע וישליצקי זצ"ל. הרב היה מנהיג הגרעינים התורניים, וליווה באופן אישי את הגרעין התורני וישיבת ההסדר בכרמיאל, הפעם נייחד את העמוד שלנו לזכרו ולהנצחת אישיותו ופעלו.
מאז הקמת הגרעין התורני וישיבת ההסדר בכרמיאל מלווה אותנו, בשאלות, בייעוץ, בהכוונה והדרכה, הרב אלישע וישליצקי זצ"ל שנפטר בשבוע שעבר, אחרי מחלה קשה, בירושלים. האלפים שליוו אותו למנוחת עולמים היו עדות לעוצמת השפעתו והקרנתו על הציבור בכללו. הוא ידע לרומם את מי שמגיע אליו, להקשיב לו, להבין את מקומו ולהרים אותו לקומה מרוממת יותר. ידע למצוא את הכוחות והטוב שבכל אדם ולתת לו כח לחזק אותו מהמקום שלו, להעביר אליו את האמון ביכולת שלו, ולתת לו עוצמה להתקדם.
הענווה והחידוש
צניעותו היתה לשם דבר. הרב שהיה לכל כך הרבה אנשים חשוב לשמוע את שיעוריו, לקבל את עצתו, היה כלשונו "איש פשוט", ללא תפקיד רשמי, ללא מזכיר או עוזר, ללא רכב או שררה, ללא דרישות מאחרים. מדבר רק כשכבר כשכולם מבקשים זאת, וגם אז מתנצל שזו רק הקדמה עד שיבוא רב חשוב. מקשיב קשב רב לכל שאלה, עונה עליה ביסודיות, נותן מענה פנימי לשואל ונוגע בנפשו בתשובתו. למעשה הוא המציא את התפקיד אותו עשה, הוא ידע כמה חסרה הדמות שתביא רוח גדולה במקומות הנידחים הנמצאים בלבטים וספקות, והוא נסע כי היה חשוב לתת כח למישהו ולחזק גרעין או קבוצה כלשהיא.
תלמיד חכם של ארץ ישראל
עדינותו וצניעותו לא מנעו את עוצמת דעתו ותקיפותו כשהיה נדרש לכך. "עדינו העצני" בבית המדרש היה עדין כתולעת, אבל כשהיה צריך היה קשה כעץ. לצד הלימוד והחיבור לתורה, היה נלחם את מלחמת ערי הפריפריה שהדריך את כולנו לקרוא להם "הערים הטבעיות", וכנגד כוחות שחשבו ששם כדאי להשקיע מעט פחות היה הוא הנלחם למענם בכל הכח, ובכל עוצמת השפעתו, כדי לחזק דווקא את הערים הרחוקות. ימי ההתנתקות מגוש קטיף היו קשים לכל, אבל הרב אלישע נשא על שכמו את האנשים והשאלות, את הנערים ואת קשיי האמונה, את האכזבות ואת התקוות. הוא היה בכל מקום עם הרוח שלו והאמונה שלו בעם ישראל ובמדינת ישראל, מתוך הכל ולמרות הכל.
דבקות מסירות ואחריות
קשה בשעה זו, כשהכל קרוב כל כך, להעריך ולסכם ולכתוב על מפעל חיים כזה של איש אחד גדול. אבל למדנו ממנו מהי מסירות – לא להקים וללכת, לא לוותר בגלל עייפות או חולשה, להמשיך להתרומם לתבוע גדלות וליישם אותה. ראינו אותו בתפילה, בשעה של קדושה ולמדנו מהי דבקות בה' – מה הכוונה "הידבק במידותיו" – מעולם לא נכנס בדברי חברו גם אם חברו היה קטן ממנו ודיבר ארוכות, כששאלו השתתק, נמנע בכל כוחו מאיזשהו ריב או כעס. וראינו מה פירוש "לקחת אחריות" – כל מפעל הגרעינים התורניים נבנה על יסודות תפיסתו, על הדרכותיו והשפעתו, הוא הרוח החיה המניעה את גלגלי העשיה, ואת בתי המדרש בכל אתר ואתר. לאחרונה הוא היה אצלינו בערב ראש השנה, כבר היה חלש מאד, וחולה, בקושי הלך, וראינו בדמעות את צערו וייסוריו, אבל רוחו לא הוקטנה, ודבריו כאילו איננו חולה, אמר בקצרה כדרכו את תורתו. מתוך הגעגוע לדמותו נמשיך ונחיה אותה.
פרקי אבות
"שמעון בנו אומר: כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה" (אבות פרק א' משנה י"ז). הרבה יש בשתיקה, לפעמים היא הזעקה הכי גדולה, לפעמים היא האמירה הכי חשובה, ולפעמים היא מאמץ גדול, לשתוק, לא להגיב, להמתין. השתיקה כשהיא לא באה מחמת חולשה, היא כח גדול, היא מרגיעה וויכוחים סוערים, מכניסה הכל לפורפורציה, ונותנת הזדמנות לתקן. הגמרא במסכת קידושין אומרת: "שתיקותא בבבל היינו יחוסא" אם ראית אדם שקט מבבל שממעט בדיבורו – סימן הוא לו שהוא בן טובים. אהרון הכהן גילה את כל עוז האמונה שלו ב"וידום אהרון, אחר מות שני בניו. והפסוק במשלי "גם אויל מחריש חכם יחשב" מדגיש כי היודע לשתוק שומר על כבודו.
אקטואליה מזוית יהודית
כבר שנים שאנו מוסיפים בתפילות בימי החורף תפילה מיוחדת ומייחלים לגשם שלא מגיע. אבל השנה אנו זוכים לגשמי ברכה. כך מוסר אתר סרוגים: מזג האוויר הסוער שהחל בסוף השבוע האחרון ויימשך גם בימים הקרובים, מביא עמו בשורות של ממש בכל הנוגע לכמות המשקעים שירדה ובעיקר למפלס הכנרת. ברשות המים ערכו סיכול של שלושת הימים האחרונים וחשפו כי מיום ראשון עד הבוקר, ירדו כמויות משקעים יפות, הנעות סביב 80-90 מ"מ, באגן ההיקוות של הכנרת. לדברי גורמים ברשות, כמויות אלו גרמו לזרימות יפות בנחלים השונים באגן, ותרמו לעליית מפלס הכנרת.כך למשל, בירדן (גשר הפקק) נרשמה ספיקה של 68 קוב בשניה. בנחל שניר ובמעיין ברוך ספיקה של 72 קוב שניה.זרימות אלו, יחד עם גשם ישיר הביאו לעלייה אדירה במפלס הכנרת כשרק ביממה האחרונה נרשמה עלייה של 8.5 ס"מ. תפילות הרבים התקבלו, והגשמים כבר כאן, ובע"ה הכנרת תחזור למקום הנכבד שלה בתוכנו.
אורות השבוע
"רחמנא ליבא בעי – הקב"ה רוצה אותנו דתיים? אני אדם דתי כלומר לא נוסע בשבת , שומר כשרות, אבל מישהו יודע איך אני מתנהג לאשתי? איך אני מתנהג לילדיי? אם לא – איך זכיתי לתואר דתי? ועוד למהדרין? זאת אומרת, שהתואר דתי נוגע לאיקס מאד מצומצם של מצות. מאיפה באה המילה הזאת למחוזותינו?…." ציטוט משיעור הרב אלישע וישליצקי זצ"ל
