זהר.נט חדשות כרמיאל
א. מתבגרים מבפנים
אין צורך באישור כדי להיות הורים, כמעט כל אחד יכול, ללא הסמכה וללא לימודים מקדימים. ולמרות שהורות וחינוך הם באמת עניינים הדורשים תשומת לב, אחריות, ולמידה, ההורות היא טבעית, ובמקום שבו ישנו יושר ובריאות זה מספיק. ובאמת במקום שבו הדברים באים מהצד הטבעי והבריא, הלימוד השכלי הוא רק תוספת. כמו שברור שאפשר ללמוד לנגן בפסנתר, אבל מי שזהו כישרונו הטבעי הלימוד אצלו זורם ומתקדם מהר מאד, ולעומתו מי שחסר כישרון מוזיקלי, אף על פי שלמד מוזיקה, ולמד לנגן בפסנתר הלימוד שלו איטי יותר, ומצליח פחות. ההורים האוהבים את ילדיהם, ומגדלים אותם מתוך אהבה ותשומת לב, בדרך כלל יודעים להיות הורים טובים. אבל חלק מהותי מההורות הוא היכולת להעניק עצמאות לילדך, ילד שמרוב אהבת ההורים הוא הופך להיות תלוי בהם, מפסיד את עצמו, את אישיותו והתפתחותו. לא קל להורים לאפשר לילד להיות עצמאי, רובינו היינו רוצים שילדינו יישארו במחיצתנו כתינוקות חמודים, ולתת להם עצמאות פירושו במידה מסויימת קצת לוותר עליהם, ולנו זה קשה. ובכל זאת מי שטובת ילדיו מול עיניו, יודע שזהו חלק חשוב ביכולת שלהם כבוגרים, להיות מה שהם, להיות ברשות עצמם ולבטא בחירות מוחלטת את הלוך נפשם. עצמאות ובגרות מתחילה מהנער עצמו, שרוצה שיתנו בו אמון, שרוצה ומעיז לעשות ולפרוח, ורק הגבורה הפנימית שלו, והגיבוי מהמשפחה מעצים את הנער והופך אותו לבוגר. הבגרות היא עניין פנימי, של הנער עם עצמו, ורק אחר כך היא תופיע בחוץ. עם ישראל כאומה עובר תהליך התבגרות כזה בתוך מצרים, ועל כך נדבר הפעם.
ב. בין עבדות לחרות
בפרשת השבוע שלנו אנו קוראים על תהליך שחרורם של ישראל ממצרים, אחרי מאתיים ועשר שנות שיעבוד, צפוי שתהליך זה יהיה ארוך וקשה, גם לישראל הרוצים לצאת מבית עבדותם. אולם עיקר הקושי אינו תלוי ביכולת לצאת, שהרי הקב"ה מוציא את ישראל. הקושי הגדול הוא ההשתחררות הפנימית מעולה של מצרים. השחרור הגדול אינו זה הפיסי, מפני שיכול להיות שאדם יצא מהגלות באופן פיסי וגיאוגרפי, אך בעולמו הפנימי יישאר כולו נתון בסבך הפחדים והחולשות שמקורם בבית משעבדיו. השחרור מהגלות מתחיל בתוככי הנפש הישראלית, שצריך לבוא לידי ביטוי בעוצמת ישראל, ובהעזה לעשות גם את מה שהוא ההיפך ממצרים. משה רבינו איננו מתחנן בפני פרעה, מייד בפתיחת הפרשה במכת הארבה, כשחרטומי מצריים כבר אומרים לפרעה: "ויאמרו עבדי פרעה אליו, עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים… הטרם תדע כי אבדה מצרים" (שמות י', ז'), כלומר עבדי פרעה כבר מבקשים לתת לישראל לצאת, נקרא משה שוב אל פרעה, ופרעה כבר מוכן להוציאו רק שואל מי היוצאים? נפש העבד היתה בוודאי מוותרת בנקודה זו, ומגיעה לפשרה, אך משה המציין את רוח החירות שבישראל קובע: "בנערינו ובזקננו נלך בבנינו ובבנותינו בצאננו ובבקרנו נלך כי חג ה' לנו" (שם י'). וגם בהמשך לא יוותר משה, כשפרעה מוכן כבר לשלוח את כולם ומבקש רק להשאיר את הצאן והבקר, כדי להבטיח שיחזרו, ולצאת בכבוד מהמעמד המביש שלו, נענה באמירה ברורה: "גם אתה תיתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לה' אלוקינו" (שם כ"ה).
ג. ויקחו להם שה
עוצמתו של משה, שאינו נרתע מפני מנהיג העולם פרעה, מחזקת את האומה כולה, ומבררת את החירות הגדולה שפורצת בה. הקב"ה מצווה את ישראל מצוה ראשונה: "דברו אל כל עדת בני ישראל, ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית" (שמות י"ב, ג'). הפסח נשחט בי"ד בניסן, והקב"ה מצוה אותם להכינו כבר מי' בניסן לשחיטה? "אלא מלמד שהיו קשורין לכרעי מיטותיהם של ישראל מבעשור. והיו המצרים נכנסים ורואים אותם, ונפשם פורחת מעליהם מרוב צער" (שהרי מצרים עובדים לשה). (פסיקתא דרב כהנא ה' נ"ה). איזה אומץ נפשי צריך כדי לקחת את אלוהי המצרים ולקשור אותו למיטה, לא יום אחד אלא ארבעה ימים רצופים, ולהביע בזה את ההתגברות על כל מה שמצרים ניסו להחדיר במשך מאות שנים. ומשה אכן חושש מכך, האם ישראל מסוגלים לזה? :" … בשעה שאמר הקב"ה למשה לשחוט הפסח, אמר לו משה: ריבון העולם! הדבר הזה איך אני יכול לעשות? אי אתה יודע שהצאן אלוהיהן של מצרים הן? שנאמר: הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו? אמר לו הקב"ה למשה חייך! אין ישראל יוצאין מכאן עד שישחטו את אלוהי המצרים לעיניהם, שאודיע להם שאין אלוהיהם כלום". (שמות רבה ט"ז ג') . הקב"ה לא רק מבקש להוציא את ישראל ממצרים, אלא מבקש להוציא לחלוטין את מצרים מישראל, שכל תפיסת העולם המצרית, על תועבותיה ועיוותיה יכלו ויתגלו כשקר בעולם כולו.
ד. ביזת מצרים
בני ישראל יוצאים ממצרים לא כעבדים, לא בבהלה ולא במנוסה. פרעה בהול כולו: "ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצרים ותהי צעקה גדולה במצרים…" (שמות י"ב ל'). פרעה מתגלה ככלי ריק ומתחנן לחפש את משה ולבקשו לצאת, "ונערים קטנים של ישראל משחקין ומהתלין בו ואומרים לו: היכן אתה הולך (=פרעה)? ומי אתה מבקש? ואומר להם (פרעה): משה אוהבי אני מבקש, והם אומרים בכאן הוא עומד, ואחרים אומרים בכאן הוא עומד…" (מדרש). פרעה הוא המבקש, וישראל נענים לו ויוצאים ביד רמה, אבל כדי לא לצאת כעבדים, הם זקוקים למשכורותיהם, אחרי שנות שיעבוד רבות כל כך: "ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב ושמלות… וינצלו את מצרים" (שמות י"ב ל"ה- ל"ו). ביזת מצרים ממשיכה את תהליך יציאתם המוחלטת, כאדונים משוחררים פנימית וחיצונית, אין מקום להתגעגע למשהו במצרים שהוכחה ככלי ריק, וישראל מוציאים את כל המצרימיות מתוכם.
ה. מגאולה לגאולה
הראי"ה קוק זצ"ל במאמרי החודשים שלו קובע בחודש ניסן: "יציאת מצרים תהיה לעולם האביב של העולם כולו" (מגד ירחים). החירות שהתגלתה בישראל איננה חדפעמית, ואיננה שייכת לדור זה או אחר, יש במהלך החירות הזו משמעות נצחית. כך אנו אומרים בכל תפילת ערבית: ""ויוצא את ישראל מתוכם לחירות עולם". לא חירות ממצרים, אלא חירות עולמית. הנפש היהודית לא תוכל לסבול יותר שיעבוד, וגם כשהיא תהיה במצבי מצוקה, מול אוייב רשע בנפשה פנימה היא בת חורין. היציאה ממצרים קובעת נורמות חדשות בסדרי עולם, יש מנהיג לעולם, יש סדר לחיים בעולמינו, ויש אומה הנקראת: "בני בכורי ישראל". "קודש ישראל לה' ראשית תבואתה", זהו אביב העולם. גם בדורינו אחרי חזרה ארוכה מאלפיים שנות גלות, אנו צריכים לסגל לעצמינו רוח חירות שלמה. לא עוד חשש ממה יאמרו בעמים, לא לנהל מדיניות תחת הצורך לרצות את העולם, נהיה בני חורין, ונביא לעולם את הבשורה הישראלית המיוחדת של "ממלכת כהנים וגוי קדוש".
