Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1516095698:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 9794
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2015/06/hukat.jpg
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw_text_input] => Array
        (
            [0] => פרשת בוא
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => פרשת בוא
        )

    [_yoast_wpseo_title] => Array
        (
            [0] => פרשת בוא: סודו של מטה משה
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 56
        )

    [_yoast_wpseo_content_score] => Array
        (
            [0] => 30
        )

    [_yoast_wpseo_primary_category] => Array
        (
            [0] => 324
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 1965
        )

    [rank_math_primary_category] => Array
        (
            [0] => 324
        )

    [rank_math_title] => Array
        (
            [0] => פרשת בוא: סודו של מטה משה
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => פרשת בוא
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

פרשת בוא: סודו של מטה משה

שתפו

א. לא לשכוח את הפרטים הקטנים

לכל סיפור גדול ישנם גם פרטים קטנים, הם מתלווים לסיפור הגדול, הם חלק ממנו, אבל לא הם העיקר. את כולנו מסקרנים הפרטים הקטנים, אבל אדם חכם יודע להבחין בין העיקר לשוליים. הוא יתמקד בעיקר ויניח בצד את הפרטים הללו. סיפור יציאת מצריים על כל התהליכים הקודמים לו מופיע בתורה באריכות רבה. כל עשרת המכות, הפגישות בן פרעה למשה, המגע עם ישראל כולם מפורטים באריכות בפסוקי ספר שמות. אולם אם נתבונן בפסוקים נמצא שחוץ מכל הסיפור הגדול של יציאת מצריים, חוזרת התורה גם לכמה פרטים קטנים. ניקח לדוגמא את סיפור מטהו של משה רבנו. גאולת מצרים, על כל נפלאותיה הרי לא היתה תלויה במטה, אין למטה יכולת עצמאית לכאורה, ובכל זאת חוזרת התורה שוב ושוב על המטה של משה. סיפור המטה מתחיל מייד עם תחילת שליחותו של משה רבנו: "ואת המטה הזה תיקח בידך אשר תעשה בו את האותות" (שמות ד', י"ז) ציווי מפורש מאת ה' אל משה לקחת איתו את המטה המדובר. וכך גם בהמשך  התורה מציינת את השימוש במטה, במכת דם, צפרדע, ועוד. האות הראשון שעושים משה ואהרון לפני פרעה וצוות מלכותו הוא במטה: "וישלך אהרון את מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו ויהי לתנין. ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם כן. וישליכו איש מטהו ויהיו לתנינים ויבלע מטה אהרון  את מטותם" (שמות ז' י'-י"א). המופת הראשון שעושה משה קשור למטה, המטה שהופך ממטה לנחש ואחר כך מנחש למטה. יש להתבונן בנקודה זו מדוע מציין הכתוב את המטה, מהי משמעותו בסדר יציאת מצריים?

ב. מתי עוד השתמשו במטה?

אם נתבונן נראה שלא רק במכות מצרים מוזכר המטה, יש לו חשיבות רבה גם במהלך המדבר, בארבעים השנה שבני ישראל ממתינים לכניסתם לארץ. "ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו ויבואו בני ישראל ביבשה בתוך הים" (שמות י"ד ט"ז), קריעת ים סוף מתחילה בהרמת המטה כלפי הים. וכך גם במלחמת יהושע בעמלק: "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים. ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים וצא הילחם בעמלק מחר אנוכי ניצב על ראש הגבעה ומטה האלוקים בידי" (שמות י"ז ח'-ט'). לכאורה, על פי הכתובים, לא היה למטה שום שימוש ולא היה בו שום צורך במלחמת עמלק, ואף על פי כן מציין משה שהוא לוקח איתו את המטה לראש הגבעה בזמן הקרב.  בהמשך ההליכה הארוכה במדבר, מתעורר ויכוח על הכהונה, קורח וכל עדתו רוצים להיות גם הם כהנים, ההכרעה מי יהיה הכהן לפני ה' נופלת דרך המטה: "דבר אל בני ישראל וקח מאיתם מטה מטה לבית אב … והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח והשיכותי מעלי את תלונות בני ישראל …" (במדבר י"ז). הדרך לבחור את הכהונה גם היא עוברת במטה. והרי זכור לכולנו שחטאו של משה היה במטה, שהרי היכה במטהו בסלע במקום לדבר אל הסלע: "ויקח משה את המטה  מלפני ה' כאשר ציווהו… וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמיים…" (במדבר י"ט)   מהי משמעות המטה, מה הוא בא לסמן בבני ישראל, מדוע חשוב כל כך לתורה לציין אותו?

ג. מי עוד השתמש במטה?

חז"ל בכמה מקומות מתייחסים לסיפור המטה, ומציינים שהמטה הזה לא מתחיל במשה רבינו, יש לו היסטוריה ארוכה וחשובה: המשנה במסכת אבות מייחסת את המטה עם הדברים הפלאיים שנבראו בערב שבת בין השמשות: "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: פי הארץ, ופי הבאר, ופי האתון, והקשת, והמן, והמטה…"(אבות, ה', ו').  ובפרקי דרבי אליעזר (פרק ל"ט) עוד מייחסים לו שימוש אצל גדולי העולם:" ר' לוי אומר אותו המטה שנברא בין השמשות נמסר לאדם הראשון מגן עדן, ואדם מסרו לחנוך וחנוך מסרו לנח, ונח לשם ושם מסרו לאברהם ואברהם ליצחק, ויצחק ליעקב ויעקב הוריד אותו למצרים ומסרו ליוסף בנו, כשמת יוסף ושללו ביתו נתנה בפלטרין של פרעה. והיה יתרו אחד מחרטומי מצרים וראה את המטה ואת האותות אשר עליו וחמד אותו בלבו ולקחו והביאו ונטעו בתוך הגן של ביתו. ולא היה אדם יכול לקרב אליו עוד, כשבא משה לתוך ביתו נכנס לגן ביתו של יתרו וראה את המטה וקרא את האותות אשר עליו ושלף ידו ולקחו, וראה יתרו למשה ואמר זה עתיד לגאול את ישראל ממצרים, לפיכך נתן לו את צפורה בתו לאשה, שנ' ויואל משה לשבת את האיש…" אדם הראשון וחשובי צאציו משתמשים במטה הספציפי הזה, שמגיע עד משה רבנו, ולדברי חז"ל יש לו גם עתיד: "קח את המטה, זה שאמר הכתוב: מטה עוזך ישלח ה' מציון, זה המטה שהיה ביד יעקב אבינו שנאמר כי במקלי עברתי, והוא המטה שהיה ביד יהודה שנאמר חותמך ופתילך ומטך אשר בידך, והוא היה ביד משה שנאמר ואת המטה הזה תקח בידך, הוא היה ביד אהרן שנאמר וישלך אהרן את מטהו, והוא היה ביד דוד שנאמר ויקח מקלו בידו, והוא היה ביד כל מלך ומלך עד שחרב בית המקדש, וכן עתיד אותו המטה לימסר למלך המשיח, וכן עתיד לרדות בו את אומות העולם לכך נאמר מטה עוזך ישלח ה' מציון…" (ילקוט שמעוני חוקת רמז תשס"ג) חז"ל במדרש אם כן מחייבים אותנו להתבוננות מעמיקה יותר, במשמעותו של המטה.

ד. מטה שיש בו יושר

אולי נוכל להתבונן בכך דרך מדרש חז"ל , המופיע במדרש רבי תנחומא על המופת שעשה משה עם המטה בתחילת דרכו מול פרעה, המטה שהופך לנחש ואחר כך חוזר להיות מטה ובולע את מטות החרטומים:"ד"א מה ראו להקיש מלכות מצרים לנחש מה הנחש הולך מעוקם אף מלכות מצרים מעקמת דרכים לפיכך אמר הקב"ה למשה כשם שהנחש מעוקם כך פרעה הרשע מעוקם וכשיבוא להתעקם ואמרת אל אהרן קח את מטך יתלה את המטה כנגדו כלומר מזה את לוקה, מגיד מראשית אחרית (ישע' מו) עד שמשה בסנה הראה לו הקב"ה האיך פרעה עתיד להתעקם, לפיכך עשה מקלו נחש כלומר שפרעה הרשע כשם שהנחש מעוקם כך פרעה יתעקם" (וארא ד').  משה רבנו במפגש הראשון עם פרעה, בא להתמודד עם המשמעות המצרית, הרשע של מצריים. מצרים הם הנחש, שכל יכולת ההתקדמות שלו תלויה בפיתולים שהוא מתפתל. ההתפתלות היא הדרך להתקדם אצל הנחש, גם מצרים הולכת ומתעקמת, הולכת ומתפתלת, הולכת ומסתבכת עם עצמה בהתנהגותה עם ישראל. סגולתו של המטה היא בדיוק ההיפך מכך, המטה הוא ישר פיתולו הוא שבירתו, הוא לא מסוגל להתעקמות הזו, הוא חי רק ביושר. כשבא משה מול פרעה הוא מעמיד בפניו את המטה הישר, סמל יושר הסרגל האלוקי לחנך בו את העולם ואת מצרים.

ה. ישראל = יושר –אל

בכל המקומות שהזכרנו בהם את המטה יש צורך להעמיד נכון וישר את המסר האלוקי, היושר האלוקי כפי שבא לידי ביטוי בפרשיות הללו מסומן דרך מטה האלוקים שעובר דרך גדולי עולם עד ימות המשיח שבו יתגלה כראוי הצדק האלוקי בעולם. חז"ל מציינים שפרעה רצה לפגוע במשה: "כשהיה יוצא משה מאצל פרעה היה אומר אותו רשע: אם יבא אצלי בן עמרם אני הורגו אני צולבו אני שורפו, כשהיה משה נכנס מיד פרעה נעשה מטה, ויחזק לב פרעה בחמש מכות הראשונות אין כתיב בהן אלא ויחזק לב פרעה כיון שבאו חמש מכות ולא שלח, אמר הקב"ה מכאן ואילך אם רצה לשלוח איני מקבל שכך כתיב בחמש מכות האחרונות ויחזק ה' את לב פרעה, והיה משה גוזר והקב"ה מקיים שנאמר ותגזר אומר ויקם לך (איוב כב)". גם פרעה נאלץ להתיישר, גם הוא הופך להיות מטה של דבר ה', ולא מסוגל לפגוע במשה. אנו מתפללים להופעת היושר והצדק, מטה האלוקים בהופעה גלויה וניכרת בעולם כולו.

כתבה מעניינת:

פרשת השבוע פרשה מעודכן 2018

פרשת תצווה: פורים קטן

שתפובס"ד אדר א' ואדר ב' לוח השנה העברי כפי שאנו מכירים אותו, כשהתאריכים בו ידועים …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *