פרשת השבוע פרשה מעודכן 2018

פרשת בשלח: שבת שירה

שתפו

פרעה בפיג'מה באמצע הלילה

ליל היציאה ממצריים הוא גם ליל מכת בכורות המתרחשת בדיוק בחצות,  אז מתרחש השינוי גם אצל פרעה ועבדיו: "ויהי בחצי הלילה וה' היכה כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי  אשר בבית הבור וכל בכור בהמה. ויקם פרעה לילה הוא וכל עבדיו וכל מצריםויקרא למשה ולאהרון לילה ויאמר קומו צאו מתוך עמי…" . פרעה יוצא מגדרו, לא ממתין לבוקר, לא קורא את משה ואהרון אליו, ולא מצפה שהם או עבדיו יעשו משהו עבורו, הוא עצמו יוצא החוצה באמצע הלילה כדי לחפש את משה ואהרון, שלפי עדות חז"ל לא הקלו עליו: "ותחום ארץ מצרים מהלך ארבע מאות פרסה היתה, וארץ גושן ששם משה ובני ישראל באמצע ארץ מצרים היתה, וארמון בית המלכות של פרעה בתחילת ארץ מצרים, וכשקרא למשה ואהרון בליל פסח נשמע קולו עד ארץ גושן מתחנן היה פרעה בקול עצוב, וכך אמר: קומו צאו מתוך עמיוכששמעו משה ואהרון ובני ישראל קול בכייתו של פרעה לא השגיחו בו עד שבא הוא וכל עבדיו בתקיפות לכל ישראל לשלחם…" (תרגום יונתן בן עוזיאל שם).  לפי עדות אחרת בחז"ל חיפש פרעה את משה ואהרון בכל ארץ מצריים ולא מצאם, והיו הילדים משחקים עליו, ומריצים אותו לכאן ולכאן, משה נמצא כאן, או שם  בכל חלקי ארץ גושן. צריך להתבונן בסיפורי חז"ל מהי משמעות הצחוק שעושים ישראל מאלוהי מצרים, מהי משמעות הצחוק שעושים מפרעה, האם מדובר כאן בנקמה קטנה אחרי מאות שנות שיעבוד, או שחז"ל רצו ללמד אותנו משהו נוסף בפרשה זו.

עם של בני חוריןלעולם

ה"שפת אמת" לרבי יהודה אריה ליב , האדמו"ר מגור, בפרשה הקודמת מגדיר את היציאה ממצרים ואומר כך: "כי ביציאת מצרים נעשו בני ישראל כבריה חדשה ממש. כאשר נבחרו להיות עבדי ה' יתברך, ונתחדשו נפשותיהם …". היציאה ממצרים אינה שינוי גיאוגרפי, ואינה רק שינוי סטטוס של העבדים, השינוי שחווים ישראל הוא שינוי פנימי, שינוי והתחדשות בנפשותם, עם ישראל עובר בתוכיותו תהליך של לידה מחודשת, אין הוא עוד עם של עבדים נרצעים, אין הוא מסור עוד לידי גחמותיהם של מצריים, ואין יותר לפרעה שום שליטה בהם, עכשיו הם בני חורין, לא רק באופן פיסי, אלא בעיקר ברובד הנפשי. מכאן ואילך התנהגותם משתנה, אין פחד יותר ממצרים, הם מסוגלים לקחת את אלוהי מצרים ולקשור אותו למיטתם, הם מסוגלים לעמוד בפני פרעה ולצחוק לקריאותיו הנואשות, זהו עם חדש, עם שיש בו גבורה עם שמסוגל לקום על רגליו וללכת למדבר. כשכך מתנהגים ישראל גם המצרים לא מסוגלים להם, ואף ששיניהם קהות, אין הם מסוגלים להשיב מלחמה. בתפילת ערבית אנחנו אומרים בשבח היציאה ממצרים: "ויוצא את עמו ישראל מתוכם לחרות עולם" – החרות שזכינו לה ביציאה ממצרים איננה חרות זמנית, היא קביעות חרותית בעומק נפשנו, גם כשיצא עם ישראל אחר כך לגלות בחורבן בית ראשון וגם בחורבן הבית השני, שוב לא נהיה עבדים באותה צורה, החרות מיציאת מצרים היא חרות פנימית נצחית.

האביב של העולם וניצניו בט"ו בשבט

הראי"ה קוק באמירתו לחודש ניסן קובע: "יציאת מצרים תהיה לעד האביב של העולם כולו", יציאת ישראל וקביעת החרות הפנימית בתוכם, היא בשורה של אביב לא רק לישראל, היא בשורת אביב צמיחה ופריחה לעולם כולו. יציאת ישראל ממצרים מאפשרת לרוח ישראל להשתחרר, וללמד בעולם אמונה ותורה, מייד אחרי יציאתם הם יעמדו בהר סיני ויקבלו מוסר צדק וערכים של תורה וקדושה, וזו האביביות הנפלאה של העולם כולו. השבוע יחול בע"ה ט"ו בשבט, שחז"ל מציינים אותו כתחילתו של האביב "יצאו רוב גשמי שנה", והלבלוב של העצים והשקדיות בתחילתו. זהו הזמן לפריחה פנימית, לצמיחה ולחידוש לא רק במובן הביולוגי, אלא בעיקר בצמיחה הנפשית. אנו זקוקים לקומה חדשה, גבוהה יותר, אחרת ממה שהיינו בה קודם, זו התקופה להתחדש, גם במישור הפרטי האישי לכל אחד וגם במישור הציבורי והלאומי, אנו זקוקים לרוח המטלטלת והמתחדשת שתתן קרן אור ותקווה ליצירה ופריחה.

פרקי  אבות

"רבן גמליאל אומר:.. ואל תרבה לעשר אומדות"  (פרק א' משנה ט"ז) תרומה ומעשר הניתנים לכהן וללוי, יש בהם מידה מדוייקת, התרומה במדה בינונית אחד מכל חמישים, המעשר כלשונו אחד מעשר. אבל מי שיש לו פרדס יתקשה לספור ולדייק, והוא ותן על פי אומדן, ובלשון ימינו "בערך". על כך בא רבן גמליאל להזהיר אל תרבה להשתמש בהערכות לא מדוייקות, דייק ותעשר, דייק ותפעל. המשנה במסכת אבות באה ללמדנו עקרונות בדרכי המידות והחיים, ולאו בדווקא הלכה בהלכות מעשרות. ומכאן משמעות הדברים כלפינו ללמוד לדייק, לומר במדוייק, לכוון לדיוק, ולפעול במדוייק. ההערכות, אומדנים, סקרים , כל אלה נותנים לנו מידע לא מדוייק ולעיתים מידע מכשיל. בא רבן גמליאל, בן לשושלת הנשיאות, ומלמדנו להתנהל בדרך מדוייקת ולהביא בכך ברכה.

אקטואליה מזוית יהודית

ביום שני הקרוב יחול ט"ו בשבט, יש המציינים אותו בנטיעות עצים, יש המציינים אותו באכילת פירות, אולם יסודו של החג הזה הוא בהלכות מעשרות:  חז"ל במשנה במסכת ראש השנה מונים בשיטת בית הלל את יום ט"ו בשבט כיום ראש השנה לאילנות. ומשמעותו ההלכתית של היום הזה היא כי כל הפירות שחנטו עד ט"ו בשבט שייכים לשנה שעברה לעניין מעשרות, וכל הפירות שיחנטו מכאן ולהבא שייכים לשנה הבאה. והסיבה שנקבע דוקא תאריך זה, נעוצה בדברי חז"ל האומרים כי בחורף טוב וגשום יורדים רוב גשמי השנה עד ט"ו בשבט, ומכאן ואילך כבר גדל השרף באילנות, אז רוב החורף כבר מאחורינו, וסימני השקדיות הפורחות מגלים כי עוד מעט יעזוב אותנו קור החורף, והאביב כבר ממשמש ובא. יש נשים שעצם איזכור האביב מכניס אותן לניקיונות הפסח, אבל רובינו נהנים מעצים המחשבה כי עוד מעט תצא השמש האביבית ותאיר את ארצינו. בספרי המנהגים כתוב שט"ו בשבט הוא זמן תפילה על פרי ההדר שישתמש בו בסוכות, הלא הוא האתרוג: "מה שקיבלנו מאבותינו להתפלל בט"ו בשבט על אתרוג כשר ויפה ומהודר שיזמין לו הקב"ה בעת המצטרך למצוההנה  מה טוב ומה נעים שיתפלל האדם ביום ההוא ראשית יסוד הצמיחה שיזמין לו הקב"ה לעת המצטרך את פרי עץ הדר.והנה תפילתו תעשה פירות" (ספר התודעה בשם בני יששכר).  התפילה על האתרוג הנאה היא התפילה על עילויים של כל הפירות  להיות טובים ומועילים, שהרי יום ט"ו בשבט הוא יום דין ראש השנה שלהם.

אורות השבוע

"אמרו חז"ל שאמר להם משה לישראל: ראיתם הניסים והגבורות והנפלאות שעשה לכם הקב"ה, יותר ויותר הוא עתיד לעשות לכם לעתיד לבוא בעולם הזה ובעולם הבא. בעולם הזה מלחמות וצרותויצר הרע ומלאך המות שיש להם רשות לשלוט בעולם, אבל לעולם הבא אין בו לא צרות ולא אנחות ולא שיעבוד ולא יצר הרע ולא שטן ולא מלאך המות…" (משבחי ישראל, עמ' קע"ו)

כתבה מעניינת:

פרשת השבוע פרשה מעודכן 2018

פרשת תצווה: פורים קטן

שתפובס"ד אדר א' ואדר ב' לוח השנה העברי כפי שאנו מכירים אותו, כשהתאריכים בו ידועים …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *