זהר.נט חדשות כרמיאל
א. רואים ולא רואים
מבין כל בעלי החיים הנבחר הוא האדם, בעל היכולת השכלית, בעל היכולת לבחור, נזר הבריאה. בעלי החיים לא מתקדמים, הם גדלים אך נשארים באותה ההשכלה, ובאותה רמה כפי שנולדו. כל ההתפתחות בחיי הבהמה היא כמותית, כלומר הרגלים הידיים הגוף מתעבה וצומח, אך אין צמיחה שכלית, אין התפתחות רגשית וערכית. כך מסביר המהר"ל מפראג את המילה בהמה – בה , מה. כלומר כל המהות שלה כבר נמצאת בה, היא אינה מתפתחת, ואינה מתקדמת ערכית ורוחנית. והאדם, הוא בשכלו ובכישרונו יכול וצריך להתקדם, להשכיל, לפעול על פי הגיון ואמונה, להעפיל לפסגות חדשות ולהמשיך הלאה. אחת התכונות האנושיות חשובות היא היכולת לנתח את המציאות ולפעול לפיה, לבדוק, לבחון ולהתבונן, ולהסיק מסקנות לגבי ההמשך, אך לא תמיד אנו משתמשים בתכונה הזו. לעיתים אדם מנוסה ויודע כי התנהגות מסוימת מזיקה לו, והוא לא מסוגל לשנותה,(כלומר ואז משתמש האדם רק בצידו הבהמי ולא בצידו האנושי), על כל חפיסת סיגריות כתוב שהסיגריות מזיקות לבריאות, וכבר הוכח הקשר בינן ובין מחלות מסוכנות, אבל למתרגלים לעישון זה לא מספיק. גם כשרואים עד כמה מהירות הנסיעה מזיקה, לא כולם מאיטים את מהירותם, כך הוא טבעו של האדם שלא מנצל מספיק את יכולתו ותבונתו. כשאנו מתבוננים בסיפורי מצרים והמכות שקיבלו, שחלקן מובאות בפרשה זו, אנו תמהים על העיוורון של העם המצרי, הסופג מכה אחרי מכה, והמכות הולכות וקשות, ובכל זאת לא מפסיק את השיעבוד בישראל, ולא מוכן לשחררם ממצרים.
ב. הבחירה החופשית יסוד האדם
יכולותיו המיוחדות של האדם שהוזכרו כבר קודם, מחייבות אותו להוציא את עצמו לפועל. כל אדם רוצה לחיות את חייו על פי דרכו, על פי השקפת עולמו, על פי בחירתו. החירות הנפשית, הפיסית והכלכלית היא משאת נפשו של כל אדם, הוא יכול לשמוח גם במעט שיש לו והוא שלו, ולא בהרבה ושל אחרים, כך אומרים חז"ל :"טוב לאדם קב שלו מתשעה קבין של חברו". ואם נכון הדבר בחיים האנושיים על אחת כמה וכמה בחיי תורה ומצוות, כל מושגי האמונה, וכל מושגי שכר ועונש ועולם הבא בנויים על החירות של האדם לבחור בטוב או ברע, וכך כתב הרמב"ם בהלכות תשובה: "רשות לכל אדם נתונה אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע הרשות בידו…ודבר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצוה…" (פרק ה' בכל ההלכות שם). ובספר "משך חכמה" כתב שהבחירה החופשית היא הצלם אלוקים שנמצא באדם, ובזה דומה האדם לאלוקיו יותר מן המלאכים שהם מבצעים שליחותם בלא יכולת לשנות, והאדם הוא היחיד בעל הבחירה. וכדברי התנא דבי אליהו: "מעיד אני עלי שמים וארץ בין איש בין אישה בין עבד ובין שפחה הכל לפי מעשיו רוח הקודש שורה עליו".
ג. האם המצרים היו מוכרחים?
שאלנו קודם, איך יתכן כי המצרים החוטפים מכה אחרי מכה לא מתעוררים להבין כי הם חייבים לשלוח את ישראל, מדוע היו צריכים להגיע למכת בכורות, שנאמרה להם מראש, מדוע לא התמרדו בפרעה ודרשו להוציא מייד את ישראל ממצרים? אולם המתבונן בפסוקי פרשתינו, ימצא כי אולי פרעה כלל לא היה מסוגל לשלוח את ישראל: כבר מההתחלה אומר הקב"ה למשה שפרעה לא ישמע אליהם, הוא אומר לו שהיציאה תהיה ביד חזקה, ואף על פי כן הוא שולח את משה כדי לאפשר לפרעה לבחור את דרכו בחופשיות, אבל בהמשך במכת הכינים כותב הפסוק: "ויחזק ה' את לב פרעה ולא שמע אליהם כאשר דיבר ה' אל משה" (שמות ט' , י"ב, וכך גם במכת הארבה בפרק י' פס' כ'). לפי משמעות פסוקים אלה, ניטלה הבחירה מפרעה והוא נידון שלא באשמתו, הרי אם הוא לא מסוגל לבחור את דרכו מדוע שייענש על בחירתו הרעה? ובאמת צריך לשאול מדוע, מדוע הקב"ה מכביד את לב פרעה, ואחר כך מעניש אותו. האם אין כאן פגיעה ממשית בצלם האלוקים שבאדם? אולי פרעה היה משחררם מרצונו אחרי מכת החושך, ולפני נכת בכורות שנגזרה עליהם?
ד. רשעה מאבדת בחירה
מפרשים רבים מתלבטים בשאלה זו, והרמב"ם בהלכות תשובה שכבר הזכרנו לעיל עונה על כך בחריפות: "ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות בחטאו שיעשה…לפיכך כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה, לפי שחטא מעצמו תחילה והרע לישראל הגרים בארצו שנאמר: הבה נתחכמה לו, נתן הדין למנוע התשובה ממנו, עד שנפרע ממנו, לפיכך חיזק הקב"ה את ליבו…" (שם פרק ו' הלכה ג'). כלומר על פי שיטת הרמב"ם אכן נטל הקב"ה בשלב מסויים את הבחירה מפרעה, והוא לא היה בן חורים להחליט על שחרור ישראל ממצרים. וזאת אחר שעשה להם רעות רבות כל כך בבחירתו, ואחרי שהרג את בניהם, ושיעבד בהם באכזריות, נטלה ממנו הבחירה כחלק מהעונש על חטאיו. פרעה מדרדר בתחילה מרצון, ואחר כך כבר לא יכול לעצור את הידרדרותו וסופו, וזאת בגלל רוע ליבו ומעשיו מלכתחילה.לפי שיטה זו מובנים יותר פסוקי התורה בתחילת פרשת בוא : "ולמען תספר באוזני בהנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם…" כמובן שאין להשוות לפרעה אדם אחר שגם אם חטא, אם לא הגיע לרשעה נוראה שכזו, עדיין הוא בבחירתו.
ה. שחרור מתוך בחירה
רבי עובדיה ספורנו מסביר בפירושו לתורה, הסבר נוסף לפרשה מיוחדת זו: "הנה בהיות האל חפץ בתשובת רשעים ולא במיתתם…אמר שירבה את אותותיו ואת מופתיו וזה להשיב את המצרים בתשובה, בהודיע להם גודלו וחסדו באותות ובמופתים כאומרו בעבור זאת העמדתיך בעבור הראותך אל כוחי… ואין ספק שלולא הכבדת הלב היה פרעה משלח את ישראל ב"מ לא על צד תשובה והכנעה לאל יתברך, שיתנחם מהיות מורד אף על פי שהכיר גודלו וטובו, אלא על צד היותו בלתי יכול לסבול עוד את צרת המכות כמו שהגידו עבדיו באומרם הטרם תדע כי אבדה מצרים, וזאת לא היתה תשובה כלל. אבל אם היה פרעה חפץ להיכנע לאל יתברך ולשוב אליו בתשובה שלמה לא היה לו מזה שום מונע…" (פירוש הספורנו לתורה פרק ז' פס' ג'). כלומר אכן היתה הכבדה אלוקית מיוחדת על מצרים, אבל לא כדי למנוע מהם את התשובה, אלא בדיוק להיפך, כדי להעמיד אותם על גדלות ה' ועל טובו, ובכך להביאם אל התשובה, מתוך מדרגה נכונה. יש תשובה ויש תשובה, יש שבאה מתוך ההכרח, ואף על פי שהיא מתקבלת היא פחותה במעלה, והתשובה הנרצית היא הבאה מתוך רצון פנימי עמוק, מתוך הכרה ואמונה, וחרטה עמוקה על העבר. אם המצרים ישחררו את ישראל מכוח חוסר יכולתם לספוג את המכות, מצרים תישאר ברוע שלה , ובאכזריותה ותחכה לשעת כושר כדי להמשיך לשעבד ולהתאכזר, היכה הקב"ה במצרים כדי שיתבוננו, כדי שיבינו, אך הם מתעקשים. הרמח"ל פותח את ספרו החשוב "מסילת ישרים", בחובת ההתבוננות בחיינו: "… שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו, ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו…" כדי שחס וחלילה לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה. שבתות ספר שמות באות לחזק בתוכנו את עמוד השדרה האמוני של חיינו, שבת שלום.
