Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1532505117:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_wp_page_template] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_the_champ_meta] => Array
        (
            [0] => a:5:{s:7:"sharing";i:0;s:16:"vertical_sharing";i:0;s:7:"counter";i:0;s:16:"vertical_counter";i:0;s:11:"fb_comments";i:0;}
        )

    [_yoast_wpseo_content_score] => Array
        (
            [0] => 30
        )

    [photographr] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_photographr] => Array
        (
            [0] => field_526e88dd85757
        )

    [journalist] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_journalist] => Array
        (
            [0] => field_526e890585758
        )

    [youtube] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_youtube] => Array
        (
            [0] => field_5309e571a1762
        )

    [youtube2] => Array
        (
            [0] => 
        )

    [_youtube2] => Array
        (
            [0] => field_5371dcbebf175
        )

    [_yoast_wpseo_primary_category] => Array
        (
            [0] => 324
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 200
        )

    [rank_math_primary_category] => Array
        (
            [0] => 324
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

פרשת ואתחנן – שבת נחמו: אין נחמה בתנחומי הבל

שתפו

בס"ד

באירועי נחמה מתקשים אנשים לדבר, מה יאמרו לאבל היושב שפוף?  לעיתים אמירה לא נכונה עוד עלולה חלילה לפגוע. הגמרא מספרת על בת של רב שמואל בר יהודה שנפטרה, ורצו חכמים ללכת ולנחם את אביה באבלו. שלחו חכמים את עולא לבית האבל, אולם הוא סירב להשתמש בסגנון הניחום הבבלי מפני שהוא נחשב גידוף. ומכאן נלמדה ההלכה שאין מנחמים את האבל באסונו במילים: "נו, מה אפשר לעשות" שממנו משמע שאם יכולנו לעשות משהו כנגד גזרת הקב"ה היינו עושים, חלילה לנו מנחמת הבל שכזו. הנחמה איננה תרעומת על הגזרה האלוקית, אין אנו רוצים לבטא כעסים כנחמה, אנו רוצים לנחם באמת. מה ינחם את האדם העמוס באבלו, לא תנחומי שטות, ולא מחשבות על "אילו היה ניתן לעשות משהו", שהרי כך רבונו של עולם רצה, ואם כן יש לכך סיבה וטעם, המנחם צריך להשתתף בצער, ובאופן כנה ועמוק להרגיש בצערו של האבל, אך הנחמה צריכה להיות בסיס לעליה והתרוממות מתוך האבל, ולא לדעיכה ולחיפוש של הוצאת כעסים החוצה.

הנחמה מתוך אמונה

הנחמה האמיתית היא תלויה אם כן באמונה, המנחם את חברו באבלו אין הוא יכול לקחת את צערו של חברו, ואין הוא יכול  להרגיע אדם על חסרון בן משפחתו, אבל הוא יכול לחזקו ולאושש את כוחו: קודם לכל בהזדהות עמו ובהרגשת כאבו, ומתוך כך בביסוס אמונה בקרבו, אמונה בטוב האלוקי, ובצדק האלוקי ובביטחון שרבונו של עולם שופט את העולם ואת האדם בצדק, ובחסד. מי שאמונה זו זרה לו בכל ימות השנה לא יהיה ניתן לנחמו כך עכשיו בשעת אבלו, אולם מי שאמונה זו היא חלק מתבנית חייו הרי שאמונה זו מחזקת את כוחו גם בעיתות משבר קשות כאלה. המנחם בצורה כזו  לא רק הסיח דעתו של האבל מצרתו, אלא אף רומם אותו, ומתוך האבלות יכולה לצמוח נפש מחושלת ועמוקה יותר, הנושאת עימה כוחות גדולים להתקדמות הלאה. כך היא נחמת היחיד, אולם כשאנו עוסקים בנחמת ישראל, כשננסה לנחם את האומה בצרתה ובאבלה, כאן החשבונות משתנים: "נחמת ישראל היא עכשיו חובתנו היותר גדולה וקדושהאם גדולה היא מצות תנחומי אבלים על צרת יחיד, קל וחומר על צרת רבים" מי ינחם את ישראל, וכיצד ינחם אותם?

הנחמה דרך הבלטת הטוב

וכך מסביר מרן הראי"ה קוק זצ"ל במאמרו נחמת ישראל, הנחמה לאומה תבוא דרך בניה, דרכנו, כשאנו נביט על העם במבט המבליט את נקודות הטוב והטוהר הפנימי שבתוכנו: "אנחנו חיבים לנחם את ישראל, להודיע את השבח הכללי של כנסת ישראל ביחוד בכללותה, להודיע את טהרת הנשמה ובריאותה המושרשת בקירבה". הנוחם האמיתי תלוי בכח שלנו לחזור לעצמנו, לחזור אל התביעות הרוחניות שלנו, לחזור לחיים מלאי רוח וקדושה, לחיים של גבורה ועשיה, לחיים שיש ערך ואידאל בפנימיותם, חיים מלאי משמעות ישראלית מקורית. החזרה לכוחות האיתנים שבנו היא היכולת להתעורר ולהתנער מחדש. כשהאומה תגלה שלא איבדה את כוחותיה, היא תנוחם.

הירידה לגלות וחורבן המקדש, היוו את השיא בירידת ישראל, וממילא את האמון שלו בעצמו, אלפיים שנות גלות לא  הוסיפו לנו מטען חיובי, והאמון בכוחותינו לחזור לעצמנו עוד פחתו. הנוחם האמיתי הרצוי לנו הוא באמונה שהיכולת בידנו להתנער ולחזור אל מקור כוחותנו, ראיה חיובית, ברור רוחני ביסודות עם ישראל הוא יחזיר לנו את כוחנו, והוא ינחם אותנו באמת.

פרקי אבות 

"והעמידו תלמידים הרבה"צוואתם של אנשי כנסת הגדולה עסקה גם בחינוך, "העמידו תלמידים הרבה"- האם כוונתם של חכמי הכנסת הגדולה היא להעצים את הכמות ולא את האיכות? אם היו רוצים לומר כך היה להם לומר: "והעמידו הרבה תלמידים", אך הדגש מבחינתם לא היה על המילה: "הרבה", אלא על המילה: "תלמידים". כדי להיות יכול להיכנס לשנות לימוד רבות, צריך יכולת כלכלית, צריך אווירה משפחתית תומכת, צריך ייחוס של חכמים. ואז עולה שרק מיעוט בישראל יכול לגשת וללמוד תורה. באו חכמי ישראל ובראשם בית הלל ואמרו: "לכל ישנה" כלומר הכנס תלמידים לא לפי קריטריונים חיצוניים, אלא לפי ערכם של התלמידים, לפי מעלתם האישית, מכל הסוגים ומכל הגוונים, כך יגדל בית המדרש איכותית וכמותית.

אקטואליה מזווית יהודית

תלמידי הישיבות יצאו השבוע לחופשה, זו נקראת: "בן הזמנים". זמני הלימוד בשיבות הנהוגים מאז ישיבות ליטא, מחולקים לשלושה: "זמן אלול" – מתחיל בראש חודש אלול (עוד שבועיים וחצי) ומסתיים ביום הכיפורים, "זמן חורף" – המתחיל בראש חודש חשון ומסתיים לקראת פסח , זוהי תקופת לימוד רצופה של 6 חודשים, ואחרון :"זמן קיץ" מראש חודש אייר ועד תשעה באב. תקופות החופשה של הישיבות קצרות יותר, מטרתן לתת מעט אוויר ללומדים, העוסקים בלימוד אינטנסיבי בכל השנה. עכשיו תוכלו לראות אותם יותר בבריכה, או בטיולים בשטח, ואת המתמידים שבהם תוכלו לראות בבבתי הכנסת ממשיכים בלימודם. חופשה נעימה לכולם.

אורות השבוע

"החולשה והעייפות הן הכנה לכל המידות הרעות. החולשה והעייפות מעוררות את העצבות, והעצבות מביאה את הכעס, ואת הגאווה, ואת הקנאה ואת השנאה, ואת כל הנטיות היותר שפלות" (הרב קוק שמונה קבצים קובץ ה' קס"ז)

כתבה מעניינת:

פרשת השבוע פרשה מעודכן 2018

פרשת תצווה: פורים קטן

שתפובס"ד אדר א' ואדר ב' לוח השנה העברי כפי שאנו מכירים אותו, כשהתאריכים בו ידועים …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *