זהר.נט חדשות כרמיאל
א. גדולים עלומי שם
בשבוע שעבר הלך לעולמו הגאון הרב אהרון לייב שטיינמן זכר צדיק לברכה, דמות של תלמיד חכם שהתורה פרוסה כולה לפניו, גאון וחכם , ונדיר מאד בצניעותו ופרישותו. הציבור הרחב שמע עליו מעט מאד, אבל מביתו הצנוע שבבני ברק הוא הוביל והנהיג מאות אלפים, בלי רעש ובלי טיפת גאווה, ושררה התנהגותית. הוא התפרסם רק עכשיו בעקבות צוואתו, הצוואה שכללה בעיקר את הבקשה המפורשת והבלתי ניתנת לשינוי, להשאיר אותו בצניעותו ובפשטותו. מי שביתו היה פתוח תמיד לכל דורש, שביתו הפתוח היה סמל לוויתור שלו על כל מימד חומרי, לנדיבות הלב ונעימות שאין כמותה, רק ביקש שמותו וקבורתו תהיינה בהתאם לחייו מלאי קדושה ונטולי סממנים של גאווה. מעטים הם הגדולים שחיים בצורה פשוטה כל כך, והוא מהמיוחדים הללו. לעיתים תחושת ההחמצה שלא היכרנוהו בחייו גוברת, אבל דמותו והנהגתו ימשיכו להוביל דורות בפשטות וצניעות. בפרשתינו אירועים סוערים, חשיפת יוסף וירידת יעקב למצרים, ובכל זאת נעסוק הפעם בדמות פחות מוכרת, נעסוק הפעם בדמותה של שרח בת אשר, אחת הנשים החשובות והייחודיות שקמו לעם ישראל בתולדותיו.
ב. סרח בת אשר – מגלה ליעקב שיוסף חי
בפרשת השבוע שלנו חוזרת משפחת בית יעקב אבינו ומתאחדת. יוסף מתגלה אל אחיו, ולאחר ההלם הראשוני שחז"ל מתארים אותו כ"פרחה נשמתם", מתחבקים ומתאחדים שבטי ישראל. עכשיו אחרי שהם מצווים על ידי יוסף שלא לרגוז בדרך, הם צריכים לבוא ולספר ליעקב אבינו כי יוסף חי. אחרי שעשרים ושתיים שנה יודע יעקב כי יוסף מת, ועדיין הוא מתאבל עליו, הם צריכים לבוא ולספר לו כי יוסף עודנו חי, וזו בהחלט משימה לא קלה. ואז מופיעה שרח בת אשר. בדברי חז"ל (תרגום יונתן לבראשית מ"ו, י"ז, וכן בספר הישר) המבשרת ליעקב אבינו את בשורת "עוד יוסף חי", היא שרח בת אשר, שהיתה "טובה עד מאד, וחכמה, ויודעת לנגן בכינור". והיא חביבה על יעקב אבינו, נכנסת לפניו ומנגנת בכינור :"ותבוא ותשב אצל יעקב. ותיטב הכינור ותנגן ותאמר בנועם דבריה יוסף דודי חי הוא, וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים ולא מת. ותוסף ותנגן ותדבר כדברים האלה וישמע יעקב את דבריה ויערב לו. וישמע עוד בדברה פעמים ושלוש ותבוא השמחה בלב יעקב מנועם דבריה, ותהי עלו רוח אלוקים וידע כי כל דבריה נכונים". שרח בת אשר הנערה המנגנת בכינור, הנכדה החביבה על יעקב אבינו, מצליחה להכניס שמחה אחרי שנות אבלות רבות, ולאט לאט מבין יעקב שיש כאן בשורה גדולה וחוזרת לשרות בו רוח אלוקים.
ג. נכנסת בחייה לגן עדן
היכולת להיות מבשר טוב, היא יכולת נפשית וזכות גדולה, כך אמר דוד המלך כשראה את אחימעץ בן צדוק הכהן רץ משדה הקרב לבשר את הבשורה על הניצחון בו ניצח צבא יואב את אבשלום: "…איש טוב זה ואל בשורה טובה יבוא" (שמואל ב' י"ח, כ"ז). איש טוב מבפנים, איש שהוא טוב יבוא לבשר בשורות טובות. (ומכאן הנוהג של רבים וטובים הנמנעים מלהיות מודיעים על דברים רעים). לא דבר פעוט הוא זה שהזכות הגדולה להחיות את יעקב אבינו מאבלו נופלת בחלקה של שרח בת אשר, בני יעקב לא מעזים לבוא אליו עכשיו, הם אלה שאמרו לו "הכר נא הכתונת בנך היא אם לא", הזכות היא בידיה התמימות של שרח בת אשר, שעל צדקותה וחסידותה מדברים חז"ל. יעקב אבינו מבין שהיא זו שנשלחה על ידי בניו לבשר לו, והוא מברך אותה בברכה נדירה מאד: "ויברך יעקב את שרח בדברה הדברים האלה לפניו, ויאמר אליה: בתי, אל ימשול בך מוות עד עולם כי החיית את רוחי…" וכך גם בתרגום יונתן שם, שהיא נכנסה בעודה חיה לגן עדן. כלומר היא לא היתה צריכה למות. ברכה זו שייכת למי שהיא כולה טוב, היא מלאה טוב בעולם שלנו וממילא היא שייכת כבר כאן לעולם הבא. הבחירה של השבטים לבחור דווקא בה כדי לבשר את יעקב, איננה מקרית, וכך גם שכרה.
ד. יוצאים ממצרים בזכות שרח בת אשר
בזה לא תם תפקידה של שרח בת אשר, בני ישראל נמצאים במצרים, הם עברו כבר מעל מאתיים שנות עבדות, והנה בא משה רבנו ומבשר להם על הגאולה. ואל בני ישראל מתעורר חשש כבד, האם זו גאולה או שזו תרמית, אולי המצרים עצמם שולחים את משה כדי למצוא עילה להינקם מהם. ועוד נקודה משמעותית: משה רבנו לא גדל עם ישראל בשכונות היהודיות, הוא גדל בבית פרעה, הם לא יכולים לדעת האם הא אכן גואל את ישראל או לאו. ההתלבטות הזו יכולה היתה למנוע את שיתוף הפעולה של בני ישראל עם משה רבנו, אבל אז באה שוב שרח בת אשר ומגלה את המסורת שהיתה לה עוד מימי יעקב אבינו, אותה מסר לה אביה אשר בן יעקב כשיבוא איש ויאמר את הביטוי :"פקוד פקדתי אתכם" – ידעו כולם שהוא הגואל את ישראל. וכיון שאמר משה רבנו את הביטוי הזה מייד ידעו ישראל שהוא בא לגאולת ישראל באמת. מי שהיתה המבשרת הראשונה היא גם המבשרת את בוא הגאולה. אולם לא בזה מסתיים תפקידה: לפני מותו משביע יוסף את אחיו: "פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה איתכם" (בראשית נ' , כ"ה) השבועה הזו מעכבת את היציאה ממצרים, לא ניתן לצאת ממצרים בלא עצמות יוסף, אבל המצרים הטביעו את קבר יוסף כדי למנוע את יציאת ישראל ממצרים. כך אומרים חז"ל:" ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור אמרו שרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור הלך משה אצלה ואמר לה היכן יוסף קבור אמרה לו ארון שלמתכת עשו לו מצריים וקבעוהו בנילוס נהר כדי שיתברכו מימיו. הלך משה ועמד על שפת נילוס אמר יוסף יוסף הגיעה שעה שנשבע הקב"ה לישראל לגאלן והגיעה שבועה שהשבעת את ישראל עכשו שכינה וישראל מעוכבין לך אם אתה מגלה עצמך הרי מוטב ואם לאו נקיים אנחנו משבועתך מיד צף ארונו של יוסף" (מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יג).
ה. שרח מצילה את מלכות דוד
אולם שרח בת אשר שהאריכה ימים מברכת יעקב אבינו, זכתה לסייע את ישראל גם דורות רבים אחר כך, בימי מלכות בית דוד. דוד המלך שבע ממרידות במלכותו, ולמרות שאין מלך כדוד המלך, עם ישראל בתקופתו מתמרד יותר מפעם אחת. ומייד אחרי מרד אבשלום מורד שוב שבע בן בכרי. ואז יואב בן צרויה שר צבא דוד מקיף את המקום בו נמצא שבע בן בכרי : "ויבואו ויצורו עליו באבילה בית המעכה וישפכו סוללה אל העיר ותעמוד בחיל וכל העם אשר את יואב משחיתים להפיל החומה. ותקרא אישה חכמה מן העיר שמעו שמעו, אמרו נא אל יואב קרב עד הנה ואדברה אליך….אנוכי שלומי אמוני ישראל אתה מבקש להמית עיר ואם בישראל למה תבלע נחלת ה'" (שמואל ב' כ', י"ד) מדוע שומע אליה יואב? איך היא מצליחה לשכנע את העם למסור את שבע בן בכרי לידי יואב ובכך להציל את העם ממלחמת אחים? "כיון שהרגישה שרח התחילה צועקת קראו לי ליואב א"ל האתה יואב אתה הוא חכם שהכתוב מקלסך יושב בשבת תחכמוני לא קראת בתורה כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום לא היה לך לעשות כן, דבר ידברו בראשונה לאמר שאול ישאלו וקראת אליה לשלום למה תבלע נחלת ה'? …אמרה לו: אנכי שלומי אמוני ישראל אני הוא ששלמתי מנין כל ישראל שנאמר ושם בת אשר שרח, אלא עמוד במקומך אני עושה שלום שנאמר הנה ראשו מושלך אליך… עליה אמר שלמה בחכמתו טובה חכמה מכלי קרב טובה היתה חכמתה של שרח מכלי קרב שהיה ביד יואב. (ילקוט שמעוני שמואל ב רמז קנב)
המבשרת הטובה הראשונה, היא המצילה את ישראל גם בימי דוד, ובמהרה גם בימינו.
