זהר.נט חדשות כרמיאל
א. פרשה זו סתומה
העברית שאנו מדברים בה, איננה שפת האם של כולנו. מי שנולד בארצות המזרח שפת האם שלו שונה בתכלית מאלו שנולדו באירופה, ומאלו שנולדו כאן בארץ. אבל גם לנו ה"צברים" קשה לפעמים עם שפת התנ"ך. במקומות רבים העברית התנכי"ת שונה ואולי אף הפוכה במשמעותה מהעברית המדוברת, העכשווית. ולעיתים רבות אנו נזקקים לתרגום של ממש כדי להבחין בין אותו מושג עצמו הנאמר בעברית, לזה הנאמר בספרי הנבואה. מי שמתבונן בפרשה שלנו המסיימת את ספר בראשית, מבין בפשטות שפרשה זו היא סופה של דרך, סופה של תקופה. מות יעקב אבינו וקבורתו, ומות יוסף ותפארתו, וסיומה של תקופת האבות, ענקי העולם המנהלים חיי עם ברוממות גבוהה. ומכאן ואילך פני עם ישראל למטה, לשיעבוד מצריים, למאתיים ועשר שנות קושי ועבדות, וכלשון רש"י אצלינו בתחילת הפרשה: "למה פרשה זו סתומה (- כלומר אין רווח בין סוף פרשת ויגש הקודמת לה, ובין פרשה זו הממשיכה ממש באותה שורה, שלא כבשאר הפרשיות)? לפי שנפטר יעקב אבינו , נסתמו עיניהם וליבם של ישראל מצרת השיעבוד שהתחילו לשעבדם" (רש"י לבראשית מ"ז , כ"ח). פרשה סתומה– מעבר למשמעות הדבר מבחינת ספר התורה, יש כאן אמירה על משמעות פרשה זו. נסתמים עיניהם של ישראל, החיים מצטמצמים, צרת השיעבוד גוברת, ויעקב אבינו איננו, פרשה שמבטאת את המצב שבו ישראל נתונים אז. ולכן תמוהה מאד הוא פתיחת הפרשה, ותמוה שם הפרשה: "ויחי", בדיוק להיפך מסתימות, בדיוק הפוך מההרגשה של סוף ותחושת צרה מתקרבת, ויחי אות חיים, תחילת דרך, עוצמה וחיים. איך מתיישבים יחדיו שני החלקים, מצד אחד ה"ויחי", ומצד שני פרשה סתומה?
ב. ביקש יעקב לגלות את הקץ
ברש"י שהזכרנו לעיל ישנה תשובה נוספת לשאלה: למה פרשה זו סתומה? ובתירוצו השני עונה רש"י: "דבר אחר שביקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו". בפשטות כוונת דברי רש"י היא, שיעקב אבינו רצה לגלות לבניו את תאריך סוף הגלות, אבל הקב"ה עיכב אותו מלגלות זאת, "ונסתם ממנו"- ולכן הפרשה סתומה. וצריך להתבונן בכך: אם היה יעקב אבינו מעביר לבניו את תאריך שחרורם ממצרים, מה היתה תועלת בזה? הרי אם יודע אדם שרק בעוד מאה שנה תבוא הגאולה, האם ירווח לו בכך? הרי הוא עלול שלא לחיות אז, האם בשורת תאריך הגאולה תיתן לו כח לשרוד את תקופת הגלות והקושי? ואם כך לא ברור לנו מדוע בכלל רצה יעקב לגלות את הקץ, ויותר מכך אם כבר רצה לגלותו מדוע נמנע ממנו הדבר, וכי מה אכפת להקב"ה שנדע מתי יבוא הקץ? אמנם בתולדות ישראל היו רבים, וישנם כאלה גם היום, שמנסים לתת תשובה לשאלה המסקרנת הזו, של "מתי יבוא משיח", אבל למתבונן נראה, שאין לתשובה הזו, גם לו ידענו אותה, משמעות מעשית עבורנו. מדוע אם כן ביקש יעקב לגלות את הקץ, ומדוע מנעו הקב"ה מכך?
ג. לגלות משמעו לחשוף
ה"שפת אמת" בפרשתינו מרחיב בסוגיה הזו, ומסביר שאכן יעקב אבינו לא רצה לגלות להם את שנת הגאולה, ולא התכוון לספק להם תאריכים ולוח זמנים מסודר על בוא משיח צדקנו, כפי שהסברנו לעיל אין בכך תועלת. אבל אבינו יעקב רוצה לצייד את בניו בצידה ארוכה לדרך של גלות. הוא יודע שמכאן ואילך הולכת להתקיים הנבואה שקיבל אברהם אבינו :"ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם…", הוא יודע ששיעבוד ארוך וקשה מאד ממתין לעם ישראל, והוא רוצה לסייע לו לעבור זאת באופן קל יותר. הקץ, מסביר ה"שפת אמת" (שנת תרל"א) אינו נקודה עתידית רחוקה, אין בעתיד מה שאין בהווה אלא שהעתיד יחשוף את מה שטמון כבר עכשיו. והכוונה היא: כל משמעות המושג גאולה הוא שהקב"ה יגלה את שכינתו עלינו בגלוי. הופעת דבר ה' שלא בדרך הסתר , ולא בדרך העלם כפי שאנו מכירים עכשיו, אלא בגלוי, זוהי גאולה. כשיתברר שכל החיים שלנו אלוקיים, שהרי הכל מכוון על ידי ההשגחה האלוקית. אבל עתה אין אנו רואים זאת במוחש, רק מאמינים בכך באמת, אבל בשעת גאולה תתברר מציאות החיים, ויתגלה הכח האלוקי המכוון ומדריך. כעין תיאטרון בובות שמרחוק אמנם נראה שהבובות מתנועעות מכח עצמן, אבל המתקרב והמתבונן יגלה את החוטים המושכים את ידי הבובות. אנחנו איננו בובות, ב"ה, ובני חורין אנו לקבוע את דרכינו וחיינו, אבל כשתבוא גאולה תיחשף אמונתנו ההווית ותתגלה לעין כל.
ד. לגלות את הקץ של עכשיו
כעין זאת כותב גם הראי"ה קוק ב"מידות ראיה": "אותה השקפת עולם שתהיה גלויה לעתיד לבוא, כשיתחדש העולם ויצא מארורו…היא באמת השקפת העולם הישראלית גם עכשיו, ומתוך שהיא קדומה בזמן, אין העולם מסוגל לה, לפיכך היא מתקיימת רק בכח הגדול של האמונה השלמה…"(שם י"א). מה שיהיה ברור כל כך, ופשוט כל כך לעתיד לבוא, לכל בני האדם, טמון כבר בהווה באמונה הישראלית, אלא שאין זה גלוי. יעקב אבינו ביקש לגלות לבניו איך חיים כך, לגלות להם את הקץ הנמצא בהווה, ולבטל בכך את הקושי שבצרה והשיעבוד. כל הגלות שנגזרה על ישראל במצרים היתה קשה כל כך, בעיקר כי חסר לישראל קירבת אלוקים, חסרה להם ולנו התחושה הברורה שריבונו של עולם איתנו גם בצרותינו וגם במצוקותינו, שלמרות המרחק הגדול שהתרחקנו במעשינו עדיין אלוקים איתנו, אנו עדיין בניו בכוריו, ולא יזנח אותנו לעד. התחושה הוודאית הזו לא קיימת בגלות, ואת זה רצה יעקב לא רק להסביר לבניו אלא להעביר לבניו,זהו הקץ האיכותי ולא הכמותי, לא כמות השנים שנותרו עד הסוף, אלא איך מגלים את הסוף העתידי בתוך הקושי שבחיי הווה.
ה. משל לתחפושת
אבל הקב"ה מונע ממנו את היכולת לגלות זאת לבניו. כדי להבין מדוע, ניתן להשתמש במשל: אם ייכנס אדם לביתנו, עם תחפושת על פניו, לא נוכל לזהותו. אם ילבש בגדי שודד נחשוב שהוא כזה, ואם יתחפש לזקן או זקנה לא נדע מיהו באמת. אבל אם הוא ישמיע לפתע קול, אם הוא יתחיל לדבר, כל התחפושת תיחשף ותתגלה, ויתברר לנו מיהו האיש. והנמשל: הקב"ה לא רוצה לגלות לנו את הקץ מפני שאז אין שום משמעות לגלות. בגלות מצרים נראה כאילו זנח אלוקים את ישראל, המצרים מכים בהם ורודים בהם וזורקים את בניהם ליאור, זוהי הגלות וזה שברה. והמתבונן מחפש את הצדק האלוקי, את דבר ה', את אהבת ה' לישראל, ובעיניים פקוחות לא רואה כלום. זוהי הגלות. המאמץ לחשוף את הקץ הוא המאמץ לגלות את הקודש הנמצא בתוככי עוצמת החושך, אם יעקב אבינו יגלה זאת לבניו, הרי שאין טעם לגלות, כמו שאין טעם לתחפושת שקולו של בעליה נשמע למרחוק. לכן נפתחת פרשתינו, שהיא אמנם סתומה, היא תחילת הגלות, וסוף ספר בראשית במילה "ויחי", מעלת יעקב אבינו היא היכולת לחיות חיי אמת בתוך החושך המצרי, לחשוף את התחפושת, ולהיות חלק מהגאולה גם במצבי גלות. חזק חזק ונתחזק.
