זהר.נט חדשות כרמיאל
א. חיים, אלא מה?
נוסחי התפילה בכל המנהגים ובכל העדות מדגישים בימי ראש השנה ויום הכיפורים את בקשת החיים כמרכז תפילותינו. זוכרינו לחיים, כתבנו בספר החיים, וכתוב לחיים טובים, בספר חיים ברכה ושלום, ועוד ועוד תפילות שעניינן המרכזי הוא בקשת החיים מאת האלוקים. ואמנם זה אך טבעי שנבקש זאת, שהרי מי שחיים אין לו, מה יש לו? אבל נדמה אולי שזהו המקום לדון קצת בשאלה הנוגעת לנו מאד: אלו חיים אנו מבקשים מהקב”ה, מה הם החיים האידאליים והמבוקשים על ידנו? האם כל מה שאנו מבקשים בימים הנוראים זה לחיות כדי ליהנות מטוב החיים, מאיכות חיים גבוהה? הרי ברור לנו שאם יחיה האדם בעושר גדול אבל משפחה אין לו וחבריו מנדים אותו, אין חייו חיים. וברור שאם יש לו נכסים רבים אבל בריאותו רעועה, והוא סובל פיסית, הרי חייו קשים ומרים, ולעומת זאת מי שיש לו משפחה תומכת וחברים אוהבים ואין לו כסף ונכסים חייו מלאים ושמחים. אז מה בדיוק כלול בבקשת החיים? ואולי אין זו רק שאלה לגבי נוסח התפילה אלא אף יותר מכך, שאלה על סדרי העדיפויות של חיינו, ועל איכותם בכלל. ה”שפת אמת” בדבריו על ראש השנה מביא בחריפות את דברי חז”ל, שמזכירים לנו שגם בעלי החיים מבקשים חיים, ובוודאי שחייב להיות הבדל מהותי בין חיים ברמת בעל חי ובין חיים אנושיים. הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים נועדו כדי לתת מקום לשאלות ולמחשבות הללו.
ב. בן מאה ועשרים אנוכי היום
משה רבנו בפרידתו מישראל אומר: “ויאמר אליהם בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבוא…” (דברים ל”א, ב’). מאה ועשרים זהו סוג של שלמות מבוקשת, הרי כך אנו מאחלים זה לזה: “עד מאה ועשרים”. משה רבנו מנקודת מלאות ושלמות רוחנית, אומר: “לא אוכל עוד לצאת ולבוא” – “מלמד שנסתמו ממנו מסורות ומעינות החכמה”, כך מפרש רש”י. על דרך פשוטו כוונת רש”י לומר שמתוך השלמות של משה רבנו, עם מאה ועשרים שנותיו המלאות עוצמה ורוח, אין הוא שייך יותר למציאות של העולם שלנו, הוא כבר לא יכול לצאת ולבוא, במשמעות של משא ומתן רוחני כאן, משה רבנו שייך בשלב זה למהלך עמוק יותר פנימי יותר, שייך לעולם הבא. אבל ה”שפתי חכמים” מדגיש נקודה אחרת: “והטעם (-שנסתמו ממנו מעינות החכמה) כדי שלא יצטער שנטלה הגדולה ממנו ונתנה ליהושע דכיון שנסתמו ממנו מסורות החכמה למה לו חיים”. משה רבנו עם כל עוצמתו, כשאין לו יכולת לעסוק בחכמה אין משמעות לחייו. המילים בפסוק:”לא אוכל” , לפי זה משמעותם הוא לא רוצה. אין טעם לחיים שאין בהם תוכן ומשמעות רוחנית. אולי לא סתם הוא הדבר שפרשיות אלה של פרידת משה נקראות תמיד לקראת ראש השנה ויום הכיפורים.
ג. יהי רצון של שבת מברכין
הראי”ה קוק זצ”ל בסידורו “עולת ראיה” (ח”ב עמ’ קכ”א-קכ”ב), מבאר את תפילת יהי רצון שאומרים בשבת שלפני ראש חודש, ושם מוזכר פעמים רבות מושג החיים: “יהי רצון מלפניך….ותיתן לנו חיים ארוכים, חיים של שלום, חיים של ברכה, חיים של פרנסה, חיים של חילוץ עצמות…” פעמים רבות מוזכר המושג “חיים” , ובכל פעם מוצמדת לו כוונה נוספת, ובתפילה הזו נמצא הכל, מבקשות רוחניות גבוהות ועד בקשת הפרנסה והבריאות הפיסית. אבל הכל מתחיל מ:”חיים של שלום” – שמשמעותו חיים הרמוניים בתוך עצמנו, חיים שבהם אין ויכוח פנימי בתוך האדם, שכוחותיו הפנימיים חיים בשלמות זה עם זה, ללא סתירות פנימיות, ללא מלחמות עם עצמנו, שלום פנימי. ורק בהמשך לזה אנו מבקשים: “חיים של ברכה – שנביא ברכה לעולם בחיינו ובפעולותינו. שנאמץ נכשלים ונחבוש שבורי לב, ונזכה רבים לשוב מעוון, ממידות רעות ודעות רעות ומעשים רעים” . ברכה איננה מה שאנו נוטלים לעצמנו, ברכה היא מה שאנו מסוגלים לתת, איש שיש בו ברכה הוא איש שיודע להעניק, חיים של מי שיודע לתת הם חיים מלאי שמחה ועוצמה. אבל מעבר לפירושו של הראי”ה, הרי לנו דרך מחשבה עמוקה יותר על עצם בקשת החיים, אמנם טבעי כל כך לבקש את הבקשה הכי יקרה והכי פשוטה, חיים, אולם ללא תוכן לחיים הללו, ללא עומק פנימי אין בחיים עצמם משמעות מעבר לחיי כל בעל חי באשר הוא. ואם כך הוא בנוסח התפילה, על אחת כמה וכמה בתובנת החיים האישית של כל אחד, מהי משמעות חייו ומה הם ערכם.
ד. איחולי שנה טובה
באותה מידה עלינו לבחון את איחולי ה”שנה טובה” שלנו, מה אנו מבקשים לאחל לעצמנו ולאהובינו, מהי השנה הטובה ביותר לנו? מה יהפוך שנה לשנה טובה? לכל אחד ואחת מחשבות משלו על איכות הטוב שהוא היה מבקש, והאמת היא שבדרך כלל איננו מקדישים זמן רב למחשבה על איחולינו, כולנו הרי מתכוונים לטוב ומאחלים רק טוב, אבל איכותו של הטוב צריכה תמיד עידון והתקדמות. ביתר עומק נאמר שהטוב האנושי הוא חלק מהטוב האלוקי: “טוב ה’ לכל ורחמיו על כל מעשיו” , חז”ל במדרש תנחומא מסבירים כי בעוד שהטוב האנושי מוגבל, שהרי אדם אוהב בדרך כלל את קרוביו משפחתו חבריו, ולפעמים את כלל בני עמו, הרי שהטוב האלוקי כולל הכל. הקב”ה מרחם על כל בני האדם, ועל כל ברואיו, בעלי החיים הקטנים והגדולים, הצמחים ואפילו הדוממים כולם ברואי אלוקים וכן רחמיו על כל מעשיו.כשאנו באים לאחל את הטוב לחברינו אנו יכולים לבוא אמנם מזווית אנושית נמוכה, אבל אם נתרומם לבקשת הטוב הגדולה, פעולת הטוב תעמיק גם בתוכנו וגם בסביבתינו.
ה. בן אדם לחברו – גדול יותר
הטוב מתחיל במערכות היחסים הפנימיות והחיצוניות: המשנה במסכת יומא (פרק ח’ משנה ט’) מדגישה: “עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר. עבירות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו. את זו דרש רבי אלעזר בן עזריה: מכל חטאתיכם לפני ה’ תטהרו: עבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חבירו”. גדולה היא עוצמתו של היום הקדוש העומד לפנינו, יכול הוא לכפר על מעבירות קשות שאדם עשה לפני קונו, אבל אין הוא מכפר על המריבות והחטאים שביננו. אין יכולת להתרומם ביום הכיפורים, ואין יכולת להתקדש ולהיטהר אם אנו “סוחבים” איתנו סכסוכים פנימיים, מריבות שלא נפתרו, ושנאות פנימיות. כל היכולת להתרומם מעל מציאות של חטא, להפוך את עצמנו ולהשתנות, תלויה היא ביכולת שלנו למחול ולסלוח זה לזה, אם נתעקש לעמוד על שלנו, לדרוש מהשני להתקפל בפנינו, אין יום הכיפורים יכול לשרות עלינו בשלמותו. יש המסבירים במשנה שאם לא ריצה את חבירו גם על עבירות שבין אדם למקום אין יום הכיפורים מכפר. אם לא סלחת לחברך, ואם הוא לא סלח לך, איך יסלח לנו אלוקים?
ו. המקוה המטהר האלוקי
כך מסימת המשנה את מסכת יומא העוסקת בעניני יום הכיפורים: “אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל! לפני מי אתם מטהרין? ומי מטהר אתכם? אביכם שבשמים שנאמר: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם. ואומר: מקוה ישראל ה’. מה מקווה מטהר את הטמאים אף הקב”ה מטהר את ישראל”. יום הכיפורים הוא זכות גדולה ושמחה גדולה לישראל, יש לנו כפרה, ויש לנו טהרה, ויש לנו הזדמנות גדולה פעם בשנה להתנקות ולהיטהר מכל המרירויות הפנימיות, ולהבנות מחדש. יהי רצון שנזכה באמת לאותה היטהרות פנימית ונחתם כולנו לחים טובים ולשלום.
