זהר.נט חדשות כרמיאל
א. מזייפים חיוך וחברות
לכל אחד מאיתנו, כמעט, יש חברים שאיתם הוא שמח להיפגש,בחברתם הוא חפץ, ולכל אחד כמעט, כאלה שהוא מתרחק מהם והם ממנו, והמפגשים המאולצים ביניהם קרירים וחיצוניים. מצב זה עדיף על פני מצב שבו יש מי שמראה לך פנים שוחקות של חברות ואהבה כלפי חוץ, ובתוכו הוא מחפש את רעתך ונפילתך. קל יותר להישמר מאויב ברור מאשר מאויב שמסתתר מאחורי פנים שמחות ואוהבות. במהלך הדורות נפגש עם ישראל עם אויבים מסוגים שונים, כאלה שעוינים אותנו בריש גלי, וכאלה שעוטים על עצמם מסכת של ידידות, ומאחורי הדלת הסגורה לוחמים בנו, ומדברים כנגדנו. יעקב אבינו בלכתו מבאר שבע, מקום מגורי הוריו, אל חרן, נפגש בשני סוגי האויבים הללו: עשיו שונא את יעקב ומראה זאת בגלוי, כולם יודעים זאת, ויעקב יודע שהוא צריך להישמר ממנו, הוא בורח לחרן להימנע מפגישה עם עשיו אחרי פרשת הברכות. אבל בחרן מחכה לו בעיה קשה עוד יותר, לכאורה הוא הולך אל קרוב משפחתו, דודו אחי אימו לבן, אבל למעשה הוא פוגש שם באחד מהקשים שבאויבי ישראל, לדורות.
ב. למה מתכוון לבן כשהוא מחבק?
לא קלה היא ההליכה לחרן בשביל יעקב אבינו, הוא עוזב את יצחק ורבקה הוריו, והולך לבדו אל מי שאימו הלכה ממנו, למקום שבו מצויים רמאים, ולכן בתחילת דרכו הוא נודר: “וידר יעקב נדר לאמור: אם יהיה אלוקים עמדי ושמרני בדרך הזה אשר אנוכי הולך” (בראשית כ”ח , כ’), ודורשים חז”ל: שנדר מצוה בשעת צרתו…לאמור לדורות כדי שיהיו נודרין בעת צרתן” (בראשית רבה פרשה ע’, א’). יעקב לא יודע אבל חש את הצרה והקושי העומד לפניו. עשרים שנה יחיה בבית לבן, עשרים שנה של צער ורמאות, ובתחילת הדרך הוא מתפלל ונודר לפני הקב”ה. לבן לעומת זאת שמח מאד כששומע על בואו של אחיינו: “ויהי כשמוע לבן את שמע יעקב בן אחותו וירץ לקראתו ויחבק לו וינשק לו ויביאהו אל ביתו…” (בראשית כ”ט , י”ג). הקורא שאינו מכיר את לבן עלול לטעות ולחשוב שאכן שמח הוא על פגישה משפחתית נעימה, ובוודאי מארחו בשמחה,אבל חז”ל מבהירים לנו מה היתה שמחתו: “ויהי כשמוע לבן- אמר: אליעזר פסול הבית היה דכתיב, ויקח העבד עשרה גמלים, אהובו של בית על אחת כמה וכמה” , חשבון כלכלי מנחה את שמחתו של לבן, אם אליעזר הביא עשרה גמלים והוא רק היה עבד, כמה גמלים יביא יעקב. וכשלא מוצא את הגמלים בחוץ :”ויחבק לו- אמר: דינרים יש בחגורתו” , החיבוק אינו חיבוק האוהבים, אלא בדיקה אולי הדינרים בחגורה. וכשלא מוצא דינרים בחיבוק : “וינשק לו- אמר: אולי מרגליות יש בפיו” , אפילו הנשיקה שמנשק לבן אחותו נשיקה של מסחר היא, אולי יש שם מרגלית (בראשית רבה שם י”ג). לבן לא מחבק ולא מנשק סתם, הכל בנוי על היכולת לקבל ולנצל, וזאת כבר מהפגישה הראשונה.
ג. הסכם הנישואין של יעקב
יעקב לא מתארח על חשבון הבית, הוא מייד נכנס לעבודה אצל לבן, ובשכר נמוך יותר מפועל רגיל, שהרי הוא בן משפחה: “אם שכר הפועלים בעשרה היה נותן לו חמישה, אם שכר הסבלים בשישה היה נותן לו שלושה” (מדרש שם י”ד). אבל יעקב נצטווה ללכת לחרן, ולא כדי להיות עשיר אלא כדי לשאת אישה. “ויאמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה” (בראשית כ”ט, י”ח). שבע שנות עבודה הן תקופה ארוכה, ותשלום גבוה, ולכן לבן ממהר להסכים. המלבי”ם בפירושו לתורה מסביר שיעקב ניסה לקחת מראש את כל הניסיונות של לבן לרמותו, ולכן נקט במספר שנים גדול כל כך כדי שלבן יתרצה. אולם כשמגיעים שבע השנים לסיומן, לא ממהר לבן לתת את רחל ליעקב, והוא ביחד עם סביבתו מתכננים ליעקב עוד שבע שנים בחרן: “ אמר להם (לבן לאנשי מקומו): יודעים אתם שהיינו דחוקים למים וכיון שבא הצדיק הזה לכאן נתברכו המים” – וכמובן אם נאפשר לו ללכת נפסיד את המים, :”אמרו לו: ומה נעשה? אמר להם אם תסכימו ואני מרמה אותו ואתן לו את לאה, ומכיוון שהוא אוהב את רחל הרבה מאד, הוא יעבוד כאן עוד שבע שנים. אמרו לו: עשה מה שכדאי לך” (מתורגם עפ”י המדרש שם י”ט). הרמאות איננה מקרית היא שיטתית. לבן יודע שיעקב צדיק אבל זה לא מונע אותו מלרמותו, ואחרי שבע שנות עבודה קשה הוא נותן לו את לאה, בידיעה שידרוש עוד שבע שנים נוספות עבור רחל. ואכן כך קורה. וכשבא יעקב בתלונה ללבן על רמאותו מתמם לו לבן :”לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה” מצטער לבן כביכול בשביל יעקב, ומצטדק שהרי הכל נגרם רק בשל בעיה פרוצדורלית, פשוט ככה זה במקומנו. ובדרך רמז עוקץ לבן את יעקב ואומר, אמנם במקומכם אפשר שהצעיר יקדים את הבכור, ויקח ממנו את הברכה אבל במקומנו, זה לא ייתכן, אכן צידקות צבועה.
ד. שכרו המרומה של יעקב
לבן לא מסתפק בכך, וכשיעקב מתחיל לדבר על חזרה לארץ, ועל קבלת שכרו, שלפי כל קנה מידה אכן מגיע לו, מחליף לבן את שכרו ללא סוף. “אמר רבי חייא רבה: כל דבר שהיה לבן מתנה עם יעקב היה חוזר בו עשר פעמים למפרע… ורבנן אמרי מאה פעמים שנאמר: “ואביכן התל בי והחליף את משכורתי עשרת מונים…” (בראשית רבה פרשה ע”ג, ט’) החלפת המשכורת נעשתה רק כדי שייקח יעקב פחות וירוויח לבן יותר, לבן לא רואה את עבודתו המסורה והנאמנה של יעקב :”הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה, ותידד שנתי מעיני” (בראשית ל”א , מ’). יעקב ממשיך לעבוד אצל לבן באמונה, ולבן ממשיך לרמות, ולחזור ולרמות, ולא לחינם לבן הארמי הוא לבן הרמאי, מאה פעמים חוזר ומשנה את חוזה העבודה למפרע, כדי שיפסיד יעקב, ואחרי עשרים שנה יחזור כלעומת שבא.
ה. ולבן ביקש לעקור את הכל
משניסה לפגוע במשפחתו, ולא הצליח, ובכספו ולא הועיל ינסה עכשיו לבן להוציא אל הפועל את העיקר, והוא עקירתו המוחלטת של יעקב. יעקב מבין שהוא חייב לברוח מלבן שכבר :”איננו עמו כתמול שלשום”, ולכן מתייעץ עם נשותיו, והמשפחה מחליט לברוח, ולבן שרודף אחריהם מבקש לפגוע בהם, שהרי כך הוא מעיד על עצמו: “יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלוהי אביכן אמש אמר אלי הישמר לך פן תדבר עם יעקב מטוב ועד רע” (בראשית ל”א , כ”ט), כלומר כוונה רעה היתה לו, אלא שהקב”ה לא נותן לו להוציאה לפועל. לבן אמנם יבוא בטענה של :”למה לא נטשתני לנשק לבניי ולבנותיי”, אבל בתוכו היה רוצה לפגוע בהם, וזהו שחז”ל אומרים “לבן ביקש לעקור את הכל”. בפנים של אהבה יש תוך של רשע. הגמרא בסנהדרין אומרת שהיה לו ללבן שם נוסף: “כושן רשעתיים” המופיע בספר שופטים, אם נשים לב שמו החיצוני הוא לבן, שם של טוהר ויופי, אבל שמו הפנימי הוא כושן כלומר שחור ורע, כפל רשע, רשעתיים, אחד פנימי ואחד חיצוני. יעקב אבינו מעיד כי לולא עזרת ה’, לא היה יכול לעמוד בפני הרוע של לבן הכושן, כנגד אויבים מסוג זה האומה הישראלית זקוקה לעזרת אלוקיה, כי לעיתים הם מדברים באופן אחד ופועלים באופן אחר: “אני שלום וכי אדבר המה למלחמה”, לעיתים דיבוריהם החיצוניים יפים, והתחייבויותיהם כלפי חוץ נעימים למשמע האוזן, אבל מי שאלוקי אביו בעזרו, צריך לדעת לקלוט את התוכן הרשעי הפנימי.
