זהר.נט חדשות כרמיאל
א. משפחות ברוכות ילדים
לפני כמה שנים כשחיפשנו דירה בכרמיאל נחשפנו לאחת ההפתעות, השליליות לדעתינו, הטמונות בבניה החדשה: אין מה שהיה נקרא פעם "חדר ילדים". מפני שבעולם המודרני כל ילד צריך לפחות חדר אחד שלם בשבילו, ולכן כשבונים בית בבניין רב קומות דואגים שהחדרים יהיו קטנים, כי מה כבר צריך ילד אחד: מיטה וארון טלויזיה ומחשב, לזה מספיק חדר קטן. אין ולא יהיה בחדר הזה עוד אח או אחות כדי לא להפריע את פרטיותו. הבעיה היא שילדים כאלה לא מתרגלים לשתף אף אחד במה שיש להם, לא לומדים להתחלק עם עוד מישהו במה ששייך להם, לא יודעים לוותר כשצריך, טוב להם עם מה שיש להם, הם לא זקוקים ולא משתתפים עם אף אחד, וזה מאד חבל. בדירות של פעם ובמשפחות של פעם גדלו כמה ילדים בחדר אחד, למדו לריב ולהסתדר, למדו לוותר ולהתחלק ,למדו לכבד את השני ושמחו שהיו רק שניים או שלושה בחדר אחד. המשפחה הגדולה בריאה יותר ושמחה יותר. אמנם יש גם בעיות הנובעות מריבוי האחים והאחיות, והצורך לתת מקום לכל אחד ואחד מהאחים, ולחלק את תשומת הלב של ההורים בין כל הילדים. לעיתים במשפחות גדולות "נעלמים" חלק מהילדים, ולא מצליחים לבלוט ולהיות משמעותיים, זו בהחלט אחריות ההורים למצוא את ייחודו של כל ילד וילדה ולתת מענה לצרכים המגוונים של כולם.
ב. ביתיעקב
בעוד שבבית אברהם ושרה ובבית יצחק ורבקה גדלו שני ילדים, בבית יעקב אבינו נולדים בפרשתינו שנים עשר בנים. "שנים עשר בנים וכולם צדיקים", אין בבית יעקב לא ישמעאל ולא עשיו, וכלשון חז"ל: "שמותיהם נאים ומעשיהם נאים אלו השבטים" (בראשית רבה ע"א, ד'). אף אחד מהבנים לא נידח מהמשפחה, באף אחד אין חטא המוציא אותו מהכלל, מיטתו של יעקב אבינו שלמה. המפגש הראשון בפרשה עם דמותו של יעקב הוא בבריחתו אל לבן, ושם בלילה מקבץ יעקב אבנים כדי לשים אותם ככר לשינה. ועל הפסוק הזה: "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו" דורשים חז"ל: רבי יהודה ורבי נחמיה: רבי יהודה אמר: י"ב אבנים נטל. אמר: כך גזר הקב"ה שהוא (= הכוונה אני יעקב) מעמיד י"ב שבטים. אברהם לא העמידן, יצחק לא העמידן. אני אם מתאחות י"ב אבנים זו לזו יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים. כיון שנתאחו זו לזו ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים" (בראשית רבה ס"ח, י"ג).שנים עשר הוא לא מספר מקרי, היה כבר ידוע לאברהם שעתידים להיות י"ב שבטים, ואמנם לא הוא ולא יצחק העמידו אותם אלא דוקא יעקב, וכבר בתחיל דרכו עוד בטרם יגיע ללבן, הוא יודע את תפקידו בבניי האומה.
ג. לבנות י"ב דרכים
צריך להבין את המעלה המיוחדת הקיימת כאן בבית יעקב אבינו, זו לא סתם עוד משפחה בשושלת בית ישראל, זהו בסיס העם היהודי, עם ישראל. כאן בפרשה שלנו בבית יעקב מתחילה להופיע בעולם האומה הישראלית. לכן צריך כך להבין את המתח העצום בבית יעקב שיתגלה אחר כך במכירת יוסף, מפני שכאן מקובצים כל הכוחות הישראליים, וכאן לכל כח משמעות בפני עצמה, וכותב רבנו חיים בן עטר, ה"אור החיים" הקדוש: " כי יש לך לדעת כי הנפשות כל אחת יש לה בחינת המעלה, יש שמעלתה כהונה ויש מלכות, ויש כתר תורה, ויש גבורה ויש עושר, ויש הצלחה. ונתכון יעקב לברך כל אחד כפי ברכתו הראוי לו, המלך במלכות והכהן בכהונה וכן על זה הדרך ולא היפך המסילות" (על בראשית מ"ט, כ"ח). י"ב שבטים הם י"ב כוחות, המרכיבים באחדותם את בית ישראל בשלמותו, רק כשייולדו לעולם כל י"ב השבטים תוכל להיווצר האומה, רק כשכל הכוחות יצאו מן הכח אל הפועל יהיה כאן "עם ישראל", אין כאן ריבוי בנים סתם, יש צורך פנימי בסגולת כל שבט ושבט. מקובל בשם האר"י הקדוש שאומר שיש ברקיע שנים עשר שערים בהם התפילה עולה, וכל שבט ושבט יש לו נוסח קצת שונה בתפילתו המביע את ייחודו ואת מעלת תפילתו. ולמרות שבוודאי רוב התפילה שווה בכל השבטים, אבל אינה דומה תפילת שער ראובן ברקיע, לתפילה העולה בשער זבולון, כל שבט ותפקידו כל שבט וייחוסו. אין כאן חלילה פילוג בין השבטים, ההיפך זהו האיחוד האמיתי שבינינו כשלכל אחד נקודה ייחודית המשלימה ביחד את פסיפס הבניין הלאומי הכללי.
ד. ספר תורה לכל שבט
מה עשה משה רבינו ביום האחרון לחייו? כך מתאר זאת המדרש: דבר אחר רבנן אמרי: כיון שידע משה שהיה לו למות באותו היום, מה עשה? אמר רבי ינאי: כתב י"ג תורות, י"ב לי"ב שבטים, ואחת הניח בארון, שאם יבקש לזייף דבר שיהיו מוצאים אותה שבארון…" (דברים רבה ט', ט'). מדוע לא יכלו להסתפק שבטי ישראל בספרי תורה מרוכזים? לא מצרות עין שביניהם חלילה, אלא שלכל שבט צורת למידה שונה של התורה, צורת קליטת התורה וקבלתה שונה משבט לשבט, ולכן צריך כל שבט לקבל ספר תורה משלו. כולם מאוחדים סביב ספר התורה של העזרה, ואת כל ספרי התורה נותן משה רבינו, והמקור של כולם אחד. אבל המנגינה שונה משבט לשבט, וקריאת התורה של כל שבט היא לפי פנימיותו. כך כותב הנצי"ב : "והיית לקהל עמים , קהל הוא עשרה, ועמים הוא שניכרים בשינוי הליכתם (כל) עם בפני עצמו אף על גב שהמה ממשלה אחת… היינו דכל שבט יהיה למנהג ועם בפני עצמו אף על גב שיהיה להם תורה אחת ומלך אחד, מכל מקום יהיו משונים בהליכות עולם…" (העמק דבר לבראשית כ"ח ג'). כלומר אחדות האומה בנויה על הנקודה המחברת את השבטים אך נותנת מקום לכל שבט ושבט להתבלט בייחודיותו. כך נבנית נכון משפחת בית ישראל, כך יכולים להיות רבים ומגוונים אך גם מאוחדים ומחוברים זה לזה.
ה. מנהגי העדות השונות – סמל אחדות האומה.
שאלו פעם את רבנו ישראל מאיר מראדין בעל ה"חפץ חיים" מדוע יש כל הרבה מנהגים בישראל, ספרדים ואשכנזים ותימנים וחסידים וליטאים ועוד, ענה החפץ חיים: ראית פעם צבא שיש לו רק חייל אחד? הרי בכל צבא יש חיל ים וחיל רגלים וחיל שריון, וחיל הנדסה וחובשים ושלישות ועוד, ואין זה שום חיסרון ב"אחדות הצבא", ההיפך גיוון הכוחות הוא היכולת להיות חזק ומשמעותי נגד כל צורת מלחמה שהיא. כך גם בעבודת ה' מנהגים שונים אינם חלילה פילוג בישראל, להיפך עבודת ה' באה דוקא מתוך ההכרה האחדותית הנותנת מקום לגוונים השונים באחדות האומה. כך כותב הרב קוק זצ"ל באגרת: "אל תיפול ברוחך חביבי, אם על פי המסורת יהיו קיבוצינו שבאו מגלילות שונים ושחיי הדת נתפתחו אצלם בצורות שונות, צריכים להחזיק כל אחד במנהגיו ומסורותיו… אין חילוקי הההוראות והמנהגים השונים פוגמים את האחוה בזמן שכל אחד מכבד את המסורת של חבירו…" (אגרות הראי"ה חלק ב' עמ' כ"ד). הבעיה אומר הרב קוק לא טמונה במנהגים השונים אלא ביחס האנשים כל אחד למנהג חבירו. וכאן מוטלת עלינו החובה לדעת שלכל מנהג שורש פנימי, וכל מה שנהגו ישראל יש לו מקור ויש לו על מי לסמוך, ודוקא מתוך הערכה פנימית ואמיתית לכל שיטה תבוא ההשלמה המחברת באמת את כל הגוונים.
