פרשת  ויקרא: שבת החודש בראש חודש

א.  חודש שכשר לצאת בו

מזג האוויר הוא בוודאי אחד הגורמים המשפיעים על מצב רוחנו. יום סגרירי הוא פעמים רבות גם יום שאנו מעדיפים להיות בבית, להתכנס, לחשוב יותר. ולעומתו יום קייצי ונעים מזמין אותנו לטייל בחוץ, להתאוורר. כך שפעמים רבות מזג האוויר הוא גם מזג רוחנו, ומה שמתרחש בחוץ הוא גם מה שמתרחש בפנים. השבת מסתיים לו החורף, עם תום חודש אדר, והיום  מתחיל חודש ניסן. חודש האביב המבשר את תום החורפיות, הסגריריות והביתיות, ותחילתה של פריחה ואביביות מורגשת. לא רק מילות השיר מציינות את האביב שהגיע, גם השמחה הפשוטה האנושית שמחה על בואו של האביב. לא צריך להיות בקי במקורותינו כדי להתרגש מהתחדשות האביב. היופי והריח המיוחד של האביב, הלבלוב הפריחה, הצבע הירוק השולט עכשיו בכל מרחבי הגליל, המים הזורמים בנחלים, והמטיילים שמתחילים לבוא עכשיו מכל הארץ, מבשרים כבר את בוא חג הפסח. סיום החורף, הקור והגשם, ואפילו שעון הקיץ שעוד מעט יתחיל, מבשרים על תקופה חדשה של יום ארוך יותר, של שמחה ושחרור. עכשיו מתחילים גם הניקיונות לפסח, צחצוח הבתים מכל פירור חמץ, ניקיון בכל המקומות, הכנה גדולה לקראת החג הממשמש ובא. זה הזמן לקריאת "פרשת החודש" המציינת את ההיערכות לקראת הפסח. לא לחינם הוציא הקב"ה את ישראל ממצרים דוקא בחודש ניסן: "אמר רבי עקיבא: לא הוציאם אלא בחודש כשר לצאת, לא בחודש תמוז מפני השרב, ולא בטבת מפני הצינה, אלא בניסן שהוא כשר לצאת בו לדרך לא חמה קשה ולא צינה קשה" (במדבר רבה ג' , ו').

ב.  קריאת ראש חודש מן התורה

כל ראש חודש הוא התחלה של זמן חדש, חודש כסליו מבשר את בוא החנוכה, ומשנכנס אדר מרבים בשמחה, ומשנכנס אב ממעטים בשמחה ועוד. אולם ראש חודש ניסן יש בו התחדשות כפולה, ראש חודש וראש החודשים. כך קובע הפסוק: "ויאמר ה' אל משה בארץ מרים לאמור. החודש הזה לכם ראש חודשים ראשון הוא לכם לחודשי השנה" (שמות י"ב, א-ב). קביעת ראש חודש ניסן כראש החודשים, וכתחילת שנה, הוא מדאורייתא. וכתב שם הרמב"ן: "וטעם החודש הזה לכם ראש חודשים שימנו אותו ישראל חדש הראשון וממנו ימנו כל החודשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חודש כדי  שיהיה זה זכרון בנס הגדול..". לפי דברי הרמב"ן הללו ספירת ראש חודש ניסן כראש החודשים הוא מצוה כדי לזכור בכך את יציאת מצרים, וזה נכון גם בחודש שבט ובחודש אייר, כשנספור את אייר כחודש השני, ואת שבט כחודש האחד עשר, נזכור מיהו החודש הראשון, ומדוע הוא נחשב ראשון. אבל חז"ל ציינו שהיום הראשון לחודש ניסן יש בו דברים משמעותיים נוספים:

ג. עשר העטרות של א' בניסן

יום א' ניסן שחל השבת מופיע בפרשת פקודי  שקראנו בשבוע שעבר, כיום שבו צווה משה רבנו לבנות את המשכן: "וידבר ה' אל משה לאמור. ביום החודש הראשון באחד לחודש תקים את משכן אוהל מועד" (שמות מ' א-ב).וחז"ל שואלים מהי מעלת יום זה?   כך דרשו חכמים: "מה היה מיוחד ביום א' בניסן שבו הוקם המשכן?  אלא כך שנו חכמים: אותו יום (=א' ניסן) נטל עשר עטרות (= היה ראשון לעשרה דברים) ראשון למעשה בראשית (=שהיה יום ראשון בשבת), ראשון לנשיאים (=שהקריב בו הנשיא הראשון לחנוכת הבית), ראשון לכהונה (= שעד היום היתה העבודה בבכורות, והיום החלה העבודה באהרון ובניו), ראשון לעבודה (=הקרבת קרבנות ציבור), ראשון לירידת האש (=מן השמים),  ראשון לאכילת קודשים, ראשון לשכון שכינה (=בישראל שהלא במשכן היה מקום השראת שכינה), ראשון לברך את ישראל  (=בברכת כהנים על ידי אהרון ובניו), ראשון לאיסור הבמות, ראשון לחודשים" (שבת פ"ז).מהי משמעות דברי הגמרא? אמנם יום ראש חודש ניסן היו בו התחדשויות רבות, עשר במספר, אולם מהי משמעות הדבר הן מבחינת מעלת היום והן מבחינתנו, האם לנו יש נפקא מינה בכך שיום א' ניסן נטל עשר עטרות?  והאם יש לכך שייכות לחודש ניסן דוקא, אמנם כולם אכן התרחשו בא' ניסן, אבל האם זה קשור לחודש זה, ומה היחס בין עניינים אלו לחג הפסח?

ד. ובהגדה של פסח

הגדה של פסח אותה נקרא בע"ה בליל הסדר, בעוד שבועיים, פותחת בחיוב עלינו לזכור את יציאת מצריים, ובעל ההגדה הולך ומבאר שיש חובה על כולנו להזכיר יציאת מצרים: "ואפילו כולנו חכמים כולנו נבונים כולנו יודעים את התורה מצוה עלינו לספר ביציאת מצרים.." וממתי מתחילה חובה זו שואל בעל ההגדה, ומברר בדרך תלמודית את התשובה: "יכול מראש חודש?  תלמוד לומר ביום ההוא…לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך". להלכה אם כן מזכירים את יציאת מצרים בקריאת שמע פעמיים בכל יום, ובליל הסדר ישנה מצוה מיוחדת לחזור ולספר ביציאת מצרים. אבל היתה הוא אמינא שמצוות הזכירה של יציאת מצרים תתחיל בראש חודש, כלומר ראש חודש איננו רק התאריך בו מתחיל חודש ניסן, אלא שהחג שיחול רק בט"ו בו, עניינו מתחיל כבר עכשיו, ויש משמעות להזכרת יציאת מצרים מייד בא' ניסן, ואף שאין הלכה כך, יש כאן בדברי חז"ל אמירה משמעותית לגבי התאריך של א' ניסן. כפי שהוזכר א' ניסן הוא יום הקמת המשכן, וחז"ל מציינים שיש פער זמן גדול בין גמר העבודה להכנת המשכן ובין זמן הקמתו, את המשכן גמרו לבנות בכ"ה כסליו, ומאז כבר עברו שלושה חודשים והמשכן נמצא בארגזים, ומשה ממתין להוראה להקימו, ורק בא' ניסן הוקם, מדוע? מדוע לא הוקם המשכן מייד בסוף הכנתו, מדוע נזקקו להמתין לא' ניסן?

ה. חזרה לעצמנו

לכל שנה יש לנו שני ראשים, א' בתשרי הוא ראש השנה- יום הדין שבו נקבעת עתידה של השנה הזו לכל אדם, ספרי חיים וספרי מתים נפתחים, נקבע גורלו הפיסי הרוחני החברתי והכלכלי של כל אדם בעולם. זהו יום הראש האוניברסלי של כל היקום, "בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון". אולם יש לנו בכל שנה ראש שנה נוסף, מדאורייתא, ראש חודש ניסן. "באחד בניסן ראש השנה המיוחד לישראל. גם ישראל ככל באי עולם עוברים לפני הקב"ה בדין בא' בתשרי, אולם בא' בניסן יש לנו, לאומה הישראלית, ראש שנה בפני עצמו. יכולת התחדשות מיוחדת, משהו שאין לשום עם בעולם, חלק מהתחדשות הטבע, מתחדשת האומה. עשר העטרות שנטל א' בניסן הם עשר העטרות היוצרות חיץ פנימי בין ישראל לאומות העולם, עשר העטרות המייחדות את ישראל ומעניקות להם את עוצמתם הייחודית. תחילה בהקמת המשכן, ועבודת הכהנים, וקרבנות הציבור, וברכת הכהנים, ועוד. כל משמעות היום הזה הוא הראשיתיות, אותה התחדשות מיוחדת, המעניקה כח ולידה מחודשת. בספר בני יששכר על החודשים מציין את השם ניסן בגלל הניסים המיוחדים שאירעו בו ביציאת מצרים. הניסים של ניסן מלמדים על שינוי הטבע, אבל אולי באופן פנימי יותר על התחדשות הטבע. ישראל כשיוצאים ממצרים באים לתת בשורה מיוחדת לעולם, בשורה של התחדשות, של מציאות חדשה, של גילוי שם ה', מכאן ואילך הטבע משודרג לעניין הזה. כל חודש ניסן בכל שנה, יש בו, בסגולתו הטבעית, את יכולת ההתעצמות הזו, ההתחדשות הפנימית, שמתרחשת בנו, אנחנו רק צריכים להשתדל ולהתחבר אל המציאות הטבעית כל כך לנו, ולצמוח מתוכה, שבת שלום וחודש טוב