פרשת וישלח: הניצוץ של יעקב אבינו

שתפו

א. כלב נובח אינו נושך

 

משווק מוצלח יודע איך לקחת מוצר בינוני, ולהפוך אותו ללהיט נמכר. הוא יצבע אותו בצבעים בולטים, יבליט את מעלותיו, יצלם אותו במקביל למוצר מוצלח אחר, יחד עם דמות מוכרת ויעשה אותו מרשים במיוחד. ישבתי פעם בהרצאה של איש מפורסם שניסה לגייס כספים עבור בית חולים, מטרה ראויה, כמובן. הוא סיפר בהתרגשות על פעילותו של בית החולים,על חשיבותו ועל משמעות התרומה של כל אחד, וככל מרצה טוב סיים בסיפור אישי. כמעט בדמעות סיפר כיצד הוא עצמו נעזר בבית החולים, סיפורו שלווה במנגינה המתאימה ובמבט משלים סחף את הקהל, רבים אני מניח החליטו לתרום בדיוק ברגע הזה. איתרע מזלי וישבתי ליד איש מקצוע, הוא חייך למשמע הסיפור, ואמר לנו שבדיוק את אותו סיפור, ובדיוק את אותן הדמעות הוא שמע מהדובר הזה בשבוע שעבר אבל לגבי מוסד אחרלא הדמעות וקולות התרועה הם המדד לעוצמה האמיתית, צבא שיש בו תרועות גדולות וחצוצרות מחרישות אוזניים, הוא לא בהכרח צבא חזק, כמו שנואם גדול לא בהכרח גם מדינאי מוצלח. אנחנו קצת נבהלים מקול התרועה, אבל המתבונן יבחין דוקא בחולשה של התוקע בקול רם מדי. כמאמר הפתגם הידוע כלב נובח לא נושך, הנביחות החזקות באות להרתיע מפני שחוץ מהן מה עוד ירתיע אם אין כח אמיתי.

 

ב. מפגש מתוכנן היטב

 

המפגש בין יעקב ועשיו המופיע בתחילת פרשתינו הוא מפגש מתואם ומתוכנן היטב. יעקב נערך אליו ומתכונן לכל תרחיש אפשרי: נערך לקרב "אם יבוא עשיו אל המחנה האחת והכהו", נערך גם לפגישה משפחתית עמוסת מתנות, "אכפרה פניו במנחה ההולכת לפני", ועסוק גם בתפילה, "הצילני נא מייד אחי מיד עשיו". ההערכות של יעקב נובעת מההערכות של עשיו לפגישה הזו, שגם הוא רוצה לפגוש ביעקב, וגם הוא נערך: "וגם הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו", לשם מה זקוק עשיו לארבע מאות איש כשהוא הולך לפגישת שלום עם יעקב? מבין יעקב בצדק כי "אין זה אלא להילחם" (ספורנו ), וכדברי רש"י בשם חז"ל: "אתה נוהג בו כאח והוא נוהג בך כעשיו" (רש"י, בראשית ל"ח , ז'). חז"ל מתארים באריכות את רוע כוונותיו של עשיו: "ריש לקיש אמר מה הוא שהוא גיבור ויכול לעמוד כנגד ארבע מאות איש, כך כל אחד ואחד מהן עשוי על ארבע מאות איש". ריש לקיש למד שהמספר ארבע מאות של עשיו הוא איכותי ולא רק כמותי, יש לעשיו יכולת על ארבע מאות איש וכך גם לכל אחד מאנשיו, וכאן מובלטת עוצמת עשיו. "רבי לוי אמר: הלך ונטל אגרומי ממצרים (רשיון לגבות מכס), אמר, אם אוכל להורגו טוב, ואם לא אני אומר לו שלם מכס ומתוך כך אני בא והורגו" (מתורגם עפ"י בראשית רבה פרשה ע"ה, ז'). רבי לוי מדגיש את ההתחכמות של עשיו, לא רק עוצמה גופנית, אלא תחכום ורצון ברור להרע ליעקב. מפגש כזה מדיד שינה מעיני יעקב, "וירא יעקב מאד וייצר לו" , ההבטחה שקיבל מהקב"ה לא כללה בהכרח הבטחה שלא ייפגע, היה בה הבטחה כללית על עתיד בית יעקב, וכרגע יש חשש גדול מעוצמתו של עשיו.

 

ג. סדרה של אלופים ומלכים

 

בסוף פרשתינו מייד לאחר פגישת יעקב עם יצחק אביו, מאריכה התורה בסיפור תולדות עשיו. פרק ל"ו בספר בראשית עוסק כולו בסיפורו של עשיו, באריכות רבה מתארת לנו התורה מי היו נשיו של עשיו, כמה בנים ילדה כל אחת ומה היו שמותיהם, ולאחר סיפור תולדותיו הישירים של עשיו, ממשיכה התורה ומתארת את סדר אלופי עשיו, ראשי המשפחות לדעת רש"י, עשרים ואחד אלופים לעשיו מונה התורה, ואחריהם באים המלכים: "ואלה המלכים אשר מלכו באדום לפני מלוך מלך לבני ישראל" (בראשית ל"ו , ל"א), שמונה מלכים מונה הכתוב לתקופה שבאה עד שאול המלך, הרבה אחרי אירועי ספר בראשית. הפרוט הארוך של שמונת המלכים שמותיהם, ולפעמים מוזכרות עריהם, מדאיג, בלשון המעטה. עוצמתו של עשיו כפי שנראית בפסוקים הללו גדולה מאד, אדום משגשגת, היא מצמיחה משפחות, אלופים, ומלכים. בעוד יעקב עומד לפני ירידה למצרים לתקופת שיעבוד ארוכה, הולך עשיו וגודל, הולך ומתעצם, ודוקא הוא נהיה עובדת חיים מוגמרת, בעוד אנחנו כלל לא עומדים בפני התעצמות. מדוע מאריכה התורה כל כך בסיפור תולדות עשיו, מה המקום להרחבה גדולה בידיעת שמות אלופיו ומלכיו? מהי משמעות ריבויו של מי שעליו הנביא אומר :"ואת עשיו שנאתי" (מלאכי א', ג'), האם מי שנקרא שנואו של מקום יתפוס מקום שכזה בתוך נצחיות התורה? מה רצתה התורה לומר לנו בזה?

 

ד. מה יעשה הקש לאש?

 

בהפטרת השבת נקרא בע"ה בנבואת עובדיה (א', י"ח): "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשיו כי ה' דיבר", מהי משמעות ההשוואה של עשיו לקש? כך פותח רש"י את הפרשה הבאה: "דבר אחר וישב יעקב: הפשתני הזה נכנסו גמליו טעונים פשתן, הפחמי תמה אנא יכנס כל הפשתן הזה, היה שם פיקח אחד משיב לו: ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך ששורף את כולו, כך יעקב ראה כל האלופים הכתובים למעלה תמה ואמר: מי יכול לכבוש את כולן? מה כתיב למטה: אלה תולדות יעקב יוסף, וכתיב והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש, ניצוץ עולה מיוסף שמכלה ושורף את כולם" . כמות גדולה של אלופים ומלכים לעשיו, מספרים גדולים ונפח גדול, אבל אין בו ניצוץ. אין תוכן פנימי ערכי, אין דבר ה', אין עולם רוחני אלוקי. יוסף ויעקב אינם בעלי נפח כשל עשיו, אין בהם ניפוח חיצוני, אבל יש בהם את הניצוץ האלוקי הפנימי הנחוץ כל כך לעצם היותינו. ניצוץ פנימי שכזה מכלה את כל העוצמה החיצונית של עשיו.

 

ה. עם לבן גרתי ותרי"ג שמרתי

 

מפגש יעקב עם עשיו מבהיר בפנינו את ההבדל העצום שבין שני העמים: יעקב פותח את דבריו בשליחות המלאכים במילים: "עם לבן גרתי", רש"י מסביר שהמילה גרתי איננה רק תאור גרותו של יעקב וקשייו בבית לבן, אלא תאור המאבק הפנימי להיות ישראלי גם בבית לבן הארמי, "עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי". מבהיר יעקב לעשיו כי הברכה שקיבל מיצחק, איננה אוסף תענוגות שמים וארץ, יש בה בעיקר משימות עליונות חשובות, להופיע דרכי האל בארץ גם מתוך המצבים המסובכים יותר, אפילו בבית לבן. עשיו מגיע בחיל כבד, בכבוד וכמעצמה חולית, יעקב מופיע עם ערכו הפנימי המנצח בסוף, יעקב מופיע עם ערכי נשמתו וטהרתה, עם העוצמה והיכולת לשמור על האור הפנימי, הנפשי, האלוקי, בתוך מציאויות החושך הארמי. דורות ארוכים של גלות ורדיפות סבל העם היהודי לכל אורך גלותו, אולם נס השרדותו נובע מהיכולת לשמור על עוצמת טהרת נפשו, וחוסן פנימי זה מנצח את הענקים שבעמי העולם, שנעלמים לאחר דורות, ומשאירים את ישראל עם גדול ומנצח. אריכות תיאורם של אלופי עשיו ומלכיהם באה כדי ללמדנו עד כמה חסרי ניצוץ הם, עד כמה "מלכותם בזויה" (רמב"ן), ואין כלל להתרגש מגודל הנפח החיצוני, הכל תלוי בשאלה האם קיים הניצוץ הפנימי הפגישה ביננו לא תמה אנו מחכים למפגש הסופי בו תתברר דרכו של מי צלחה, דרכו של יעקב הישראלי המביט פנימה אל תוככי החיים ואל מהותם, ובונה את חייו על פי דרכה של תורה, או דרכו של עשיו הבונה את העולם כעולם חומרי, ומביט אל הצלחת העושר והכבוד שבעולם הזה: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והיתה לה' המלוכה" במהרה בימינו אמן.

כתבה מעניינת:

פרשת השבוע פרשה מעודכן 2018

פרשת תצווה: פורים קטן

שתפובס"ד אדר א' ואדר ב' לוח השנה העברי כפי שאנו מכירים אותו, כשהתאריכים בו ידועים …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *