זהר.נט חדשות כרמיאל
א. להתחייב למטיב
אנשים לא אוהבים להיות חייבים, לא חייבים כסף, ולא חייבים טובה. בטבעו, האדם מבקש חופש, ומחוייבות לא מתאימה לאופיו, ובשל כך הוא ממהר להחזיר את חובו, גם חובו הכלכלי וגם זה המוסרי. אבל הקב"ה ברא את העולם באופן כזה שאין אדם, אפילו העשיר ביותר, אפילו המוכשר ביותר שלא יזקק לחברו. לעיתים הוא זקוק לעזרה פיסית, ולעיתים להקשבה, לעצה טובה, ולחברות כנה. כך הוא סדר העולם, הבנוי באופן עגול כעין גלגל, שאין בו פינות וזוויות עצמאיות, בסופו של דבר נדרש האדם להיות מחובר אל חבריו, גם אם הוא מנסה להימנע מכך. אחת המצוות הבולטות, המופיעה כבר בעשרת הדיברות, היא מצוות כיבוד אב ואם. ההורים שהביאו אותנו לעולם, והמשיכו לגדל אותנו, ולתת לנו בית, ומשפחה, וחברה, וכלכלה, גם אם יש לנו איזשהי ביקורת עליהם (ואין בנים שאין להם ביקורת….), אנחנו מחוייבים להם, בכבודם ובמוראם. אחת מנקודות התורפה החמורות של העולם המודרני היא היחס להורים, הילדים אינם יודעים להעריך, ואינם מתחנכים להעריך את הבית ואת ההורים, וההורים הופכים במרוצת הזמן לספקי שירות של כסף של הרכב ועוד, כשהילדים דורשים, ולא תמיד בשפה נעימה. במסורת ישראל מודגשת מאד החובה לכבד את ההורים, והיא נמצאת בבסיס נתינת התורה, במעמד הר סיני, ששם התורה מזהירה "כבד את אביך ואת אימך".
ב. היחס לעמון ומואב
סוגיה זו של הכרת הטוב נמצאת גם בפרשתינו, שהיא אמנם עמוסה במצוות, אך גם עניין עקרוני וחשוב זה נמצא בתוכה. למערכת היחסים שבין ישראל לעמים ישנן זוויות שונות, יש עמים שהציקו לישראל, ויש עמים שמחויבים ישראל למלחמת חורמה עימם, ויש שלמרות הקשרים הבעיתים יכולים להפוך לחלק מאיתנו. אולם מיוחדים לרעה הם עמון ומואב: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה', גם דור עשירי לא יבוא להם בקהל ה' עד עולם. על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך….לא תדרוש שלומם וטובתם כל ימיך לעולם" (דברים כ"ג, ד' – ח'). יש כאן שתי הגדרות של מצוות: 1. "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'" – היינו שאין מקבלים גרים מעמון ומואב, וליתר דיוק מהגברים שבהם, ולא ישא עמוני ומואבי בת ישראל. 2. "לא תדרוש שלומם וטובתם" – מסביר רש"י, שכל מה שנאמר לגבי גרים "עמך ישב בקרבך", לא חל לגביהם. אך הכתוב מדגיש שכל זאת: "כל ימיך לעולם". בניגוד לכל דרכה של תורה, שבאה לקרב ולא להרחיק, כאן בחריפות גדולה מורחקים שני עמים, שהם בעצם קרובי משפחה של ישראל, צאצאי לוט שהיה אחיינו של אברהם אבינו. ובני אברהם שנועדו לקרב בוחרים להרחיק דוקא את קרוביהם?
ג. עמים כפויי טובה
חשבון ארוך לנו עם עמון ומואב. ולא יהיה ניתן להסבירו אם לא נלך ונחפש זאת ביסודות העמים האלה וביחס שביניהם ובין ישראל. עמון ומואב נולדו לאביהם לוט במערה, בשעה שברחו מסדום העומדת להיהפך לעיי חרבות. היחידים שניצלו מעונשה של העיר סדום היו לוט ושתי בנותיו, וגם סיפור הצלתם לא בא בזכותם, כך אומר במפורש הכתוב בספר בראשית: ויהי בשחת אלוקים את ערי הכיכר ויזכור אלוקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפיכה בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט" (בראשית י"ט, כ"ט) . כשיושבים לוט ושתי בנותיו במערה, ומתוך מחשבה שהם היחידים בארץ, משם נולדים עמון ומואב, שאת כל חייהם ועצם קיומם הם חייבים לאברהם. אולם לא רק זאת, כמה פרקים קודם לכך בספר בראשית מספר לנו הכתוב כי ארבעה מלכים שנלחמו נגד חמישה אחרים וניצחו, שבו את כל העיר סדום ואת לוט ומשפחתו, שיצאו כשבויי חרב. וכשמגיעה השמועה לאברהם, הוא לוקח איתו את ענר אשכול וממרא, ויחד הם יוצאים למלחמה כדי להציל את לוט. כל זה, בנוסף לכך שלוט עצמו גדל בבית אברהם אחר מות אביו, היה מחייב את צאצאיו להיות מכירי טובה, לרצות לגמול טוב עם ישראל. והיה ראוי לצפות שיהיו הם מיוזמתם, כשרואים את ישראל במדבר שיציעו להם לחם ומים, אבל תחת זאת הם שוכרים את מי שיקלל אותנו. תכונות לאומיות אלה של העמונים והמואבים משאירים אותם מחוץ לגבולות האומה הישראלית, והם נדחים לעולם.
ד. העין הטובה שבהכרת הטוב
התכנוה הנפשית המיוחדת של הכרת הטוב, צריכה עבודה. פעמים רבות אדם מוצא את עמו מלמד קחובה דווקא על מי שעזר לו, טענות כמו: "ממילא הוא לא הפסיד מזה שהוא עזר לי", "לעזור לי היה אינטרס שלו גם כן", "גם אני עזרתי לו קודם", "כל אחד אחר היה עושה אותו דבר", וכהנה וכהנה. כדי להחזיר טובה צריך גם עין טובה. לדעת להעריך שקיבלתי משהו, לדעת להביט בעין חיובית על הדברים שניתנו לי, וממילא להיות מוכן "לפרגן" לשני על מה שעשה עבורי. זו גם קצת הודאה בחולשה שלי, וגם זה לא מהדברים הקלים עבורינו. רוצה לומר, תכונת הכרת הטוב מנקזת אליה מידות טובות נוספות, היא באה מאדם שרואה טוב, מאדם אופטימי המוכן להכיר בטוב ולהודות בו. זוהי צורת חשיבה הנובעת מצורת חיים המביאה יותר טוב ויותר אור בעולם. עמון ומואב שחסרים את המידה הזו בצורתם הלאומית לא יכולים להיות חלק מהאומה הישראלית, המייסדת את עבודת ה' על ההודאה להקב"ה על נס יציאת מצרים.
ה. עמון ומואב בחורבן הבית
עמון ומואב דווקא מתוך קירבת המשפחה הבסיסית שלהם, באים להרחקה גדולה יותר ולשנאה מהותית יותר. הרי עמים אלה קרובי בית אברהם, בניו של לוט היו, אבל מתוך חוסר הגינותם מתבררת אי שייכותם להיות חלק מישראל, אפילו אם ינסו לעבור תהליך גיור. המדרש מספר כי בין עמי בבל שבאו להיות שותפים בחורבן הבית היו גם עמונים ומואבים. (איכה רבה פתיחתא ט') :"רבי יצחק פתח: בושנו כי שמענו חרפה, כסתה כלמה פנינו, כי באו זרים על מקדשי בית ה' את מוצא, בשעה שנכנסו שונאים לירושלים, נכנסו עמהם עמונים ומואבים, שנאמר: ידו פרש צר על כל מחמדיה, כי ראתה גוים באו מקדשה, אשר צויתה לא יבאו בקהל לך".נכנסו לבית קדשי הקדשים, ומצאו שם שני כרובים, נטלו אותן ונתנו אותן בכליבה, והיו מחזירין אותן בחוצות ירושלים ואומרים: "לא הייתם אומרים, שאין האומה הזאת עובדת עבודת כוכבים? ראו מה מצינו להם ומה היו עובדים, הא כל אפיין שוין!" …שעה נשבע הקדוש ברוך הוא שהוא מקעקע ביצתן מן העולם, שנאמר: "לכן חי אני נאם ה' צבאות אלהי ישראל, כי מואב כסדום תהיה ובני עמון כעמורה…"
