זהר.נט חדשות כרמיאל
א. מצבם הכלכלי של בני גד ובני ראובן
ערב הכניסה לארץ, כשהכל נראה מוכן, ומשה כבר עומד להיפרד מהאומה, מבקשים בני שבט גד ובני שבט ראובן בקשה מעוררת תמיהה ממשה רבנו, שני השבטים הללו מבקשים להישאר בעבר הירדן ולא להיכנס עם כולם לארץ ישראל. אולם קודם לבקשתם מציינת התורה את מצבם הכלכלי המצוין: "ומקנה רב היה לבני גד ולבני ראובן עצום מאד" (במדבר ל"ב א') התורה לא מסתפקת ב"מקנה רב" ומוסיפה "עצום מאד" – מהי משמעותה של העוצמה הכלכלית העודפת הזו? האם עוצמה זו מיטיבה עימם? חז"ל מבקרים את בקשתם להישאר בעבר הירדן בגלל המקנה, וזה לשונם: "וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול וחבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל, לפיכך גלו תחילה מכל השבטים… ומי גרם להם? על שהפרישו עצמם מן אחיהם בגלל קניינם" (במדבר רבה פרשה כ"ב, ז'). כשהממון חביב מדי עלולים לעשות שגיאות, וכך אכן קורה לבני גד וראובן כשהם מבקשים להישאר כך הם אומרים: "גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו" – הקדימו את הצאן והבקר שלהם למשפחותיהם, ומשה ממהר לתקן אותם "בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצנאכם" קודם ערים לטפכם ורק אחר כך גדרות לצאן, וחז"ל מיד מעירים: "לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו – אלו בני ראובן ובני גד שעשו את העיקר טפל ואת הטפל עיקר שחבבו את ממונם יותר מן הנפשות…" (שם, ט'). לעיתים משבש העושר את בעליו, והוא עלול להקדים את כספו למשפחתו, ועל כך מקדים ומזהיר משה רבנו.
ב. האחיכם יצאו למלחמה ואתם תשבו פה?
שתי בעיות עיקריות מזהים חכמינו (במדרש שהובא לעיל) בבקשת בני גד ובני ראובן להישאר בעבר הירדן : א. ההתבדלות שלהם משאר האומה ב. הישארותם מחוץ לעיקר ארץ ישראל.
משה כועס וגוער בשני השבטים הללו, ובתוכחה ארוכה חוזר ומזכיר להם את חטא המרגלים שישראל נשארו בגללו ארבעים שנה במדבר, ומאשים אותם: "והנה קמתם אתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים" , ומזהיר אותם שבגללם עלול כל העם להישאר במדבר. אולם למרות שזוהי עיקר תוכחתו מזכיר משה רבנו בתחילת הדברים טענה אחרת: "ויאמר משה לבני גד ולבני ראובן האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?" (במדבר ל"ב , ו') אמנם נכון כי מקנה רב לכם, ואמנם אתם עלולים להפסיד כסף רב, אך האם עולה על דעתכם כי אחיכם יצאו לקרב, ילחמו ואולי יינזקו, ואתם תשבו במקום בטוח ושליו, האם אומה בריאה יכולה לשאת בנתק שכזה? עוד לפני שמשה רבנו מזכיר את חשיבותה של הארץ הוא פותח באחדות האומה, הייתכן כי תוכלו לשבת בשלוה כששאר העם נלחם את מלחמת כיבוש הארץ?
אולם בני גד ובני ראובן שזו כלל לא היתה כונתם עונים למשה רבנו תשובה ברורה שאכן מפייסת את דעתו ומביאה אותם לפשרה: "ואנחנו נחלץ חושים לפני בני ישראל עד אשר אם הביאונום אל מקומם…לא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו" , ובני גד וראובן היוצאים למלחמות יהושע, הם הגיבורים שבלוחמים, והם נשארים בלא משפחותיהם ארבע עשרה שנה, עד שכלל ישראל יורש את ארצו, כך שבעניין הערבות שהם מרגישים כלפי האומה כולה הם אכן מקימים את הבטחתם.
ג. לא רוצים להפרד ממשה רבנו
מהו המניע מאחורי בקשת בני גד וראובן, האם רק בעייתם הכלכלית גורמת לכך או שישנו ענין נוסף שבגללו רוצים להישאר השבטים הללו בעבר הירדן. ניתן ללמוד על כוונתם של השבטים הללו מדבריהם, כשהם מבקשים להישאר הם מזכירים את שמות המקומות המיועדים להם בפרוט רב: "עטרות ודיבון ויעזר ונמרה וחשבון ואלעלה ושבם ונבו ובעון" – כל המקומות הללו הם בעבר הירדן ובהם רוצים בני גד וראובן להישאר, אולם אנו מכירים חלק מהמקומות ההם מסוגיא אחרת: "ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ראש הפסגה אשר על פני ירחו…" (דברים ל"ד א') נבו הוא מקום קבורת משה, ובברכת משה רבנו לשבט גד הוא מזכיר: "ולגד אמר ברוך מרחיב גד…וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון" (דברים ל"ג , כ-כ"א) כלומר שם חלקת משה המחוקק טמון. לא לחינם מבקשים בני גד וראובן להישאר בעבר הירדן, שבטים אלה קשורים במשה רבנו, הם לא יכולים להיפרד ממנו, ואם משה נקבר בעבר הירדן , הם נשארים עמו. מתבאר אם כן שמחשבתם היתה לטובה דוקא מתוך הקשר והחיבור לדמותו של משה הם רוצים להישאר איתו. ובפרוש דעת זקנים מבעלי התוספות מזכיר כי בני גד וראובן היו אכן בטוחים שנחלה זו עתידה להתווסף על ארץ ישראל, שהרי לא יתכן שהקב"ה יקבור את משה בחו"ל.
ד. קדושת ארץ ישראל ואהבתה
למרות כוונותיהם הטובות של בני גד וראובן, נחלתם מחוץ לארץ ישראל היא בעייתית, ואף על פי שגם עבר הירדן יש בו קדושה מקדושת ארץ ישראל, אבל קדושתה קלה יותר (יעוין בפרוש הנצי"ב בהעמק דבר לפס' כ"ב :"גם הארץ הזאת עבר הירדן , אף על גב שבאמת קיל (=קלה) קדושתה מגליל ויהודה מכל מקום תהיה הארץ לאחוזה לפני ה'). השבטים שהעדיפו להישאר עם משה רבנו, ובחרו במקום שקדושתו קלה ולא נכנסו לארץ עצמה, הם השבטים שהיו ראשונים לגלות. ארץ ישראל וקדושתה שומרת על היושב בה הן מהבחינה הגשמית והן מהבחינה הרוחנית, "כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה" (כתובות ק"י ע"ב). כל הסיבות המוצדקות של הדרים בחו"ל אינם משנות את החיסרון הגדול של טומאת ארץ העמים, ואת היתרון הגדול של אויר ארץ ישראל המחכים.
ה. בן המצרים – בן מצרי הארץ
ימי בן המצרים נקראו כך בגלל הנזכר בתחילת מגילת איכה: "כל רודפיה השיגוה בן המצרים" (איכה א' ,ג') ומסביר שם רש"י בשם חז"ל בין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, שאלו ימים קשים לישראל. אולם ב"אוצר דינים ומנהגים" מופיע טעם אחר: "ועוד טעם אחר שנקראים הימים האלה בין המצרים, לפי שקורין בהם פרשיות מטות שאנו קוראים השבת ומסעי אותה נקרא אי"ה בשבת הבאה, שמבואר בהם חלוקת הארץ… ואז בן המצרים בין מצרי (גבולות) הארץ, בין עבר הירדן ובין ארץ ישראל וזה רמז לנחמת ציון וירושלים שנזכה לחלק הארץ ומן המצר נושע לעלות ברנה לארצנו" לפי פירוש זה קריאת פרשיות אלה של גבולות הארץ הן חלק מתהליך הגאולה שאנו כה מצפים לה, חלק מהנחמה שאנו נזכה בעז"ה לנחול שוב יחד כל שבטי ישראל את ארץ ישראל לכל שבטיה מתוך שלמות התורה העם והארץ.
