זהר.נט חדשות כרמיאל
א. אדם נתפס על מידותיו
הוויכוחים אצלינו הם דבר שבשיגרה, הבדיחה המפורסמת מספרת על יהודי אחד שננטש באיזה אי מרוחק בקצה הים, והוא היה האדם היחיד על האי הזה במשך שנים ארוכות. כשהגיעה אליו ספינה אחרי תקופה ממושכת, מצאו שהאיש בה שני בתי כנסת, שאלו אותו: אתה האדם היחיד על האי הזה מדוע אתה זקוק לשני בתי כנסת? ענה האיש תשובה קלאסית: באחד אני מתפלל, ולשני אני לא נכנס בשום אופן. ככה זה אצלינו שני יהודים ושלוש דעות. אבל נדמה שהוויכוח על החלופה לחוק טל, וגם הוויכוח סביב המחאה החברתית, כבר גולש לכיוון של ריב ושנאה. מותר שיהיו כמה דעות, מותר שהדעות תהיינה קיצוניות, אבל צריך לא לשכוח שאנחנו עם אחד, עם ארץ אחת, והמון אויבים משותפים שאינם מבחינים בדעות השונות. אם המחאה החברתית או המחאה בעד שוויון בנטל יגרמו חלילה לפירוק פנימי בתוכנו, הם יקעקעו את הקיום של כולנו. צריך להתנהל וויכוח, וצריך לעשות שינויים חברתיים וכלכליים, אבל צריך גם לדעת להקשיב ולהאמין שהאדם שעומד מולנו הוא אנושי, וטוב, ומאמין בדרכו, ואכפת לו גם ממני. צריך להכיר את סגנונו ואת ארחות חייו מתוך הערכה ולא בהתנשאות. אין דרך חיים נכונה אחת, יש דרכים רבות, וההערכה והענווה של אחד מול השני מסוגלים לאפשר לכולנו לחיות יחד.
ב. מות אהרון בראש חודש אב
מעטות הפעמים בהם אנו קוראים בפרשת השבוע אירוע שאכן קרה באותו שבוע ממש. בפרשת ת מסעי אותה נקרא השבת מופיעה פרשת מות אהרון הכהן: "ויעל אהרון הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם, בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים בחודש החמישי באחד לחודש" (במדבר ל"ג, ל"ח). החודש החמישי הוא חודש אב (על פי הספירה היהודית בו החודש הראשון הוא חודש ניסן), ובראש חודש אב שחל השבוע, זהו יום פטירתו של אהרון הכהן. דמותו של אהרון הכהן הגדול הראשון, איש הכפרה והטהרה, איש שכולו מקדש, דווקא בחודש בו נחרב המקדש איננו מקרי. חז"ל מרבים לספר על פעולותיו של אהרון הכהן כאוהב ישראל גדול: "מלמד שיהא אדם אוהב שלום בישראל בין כל אחד ואחד כדרך שהיה אהרן אוהב שלום [בישראל] בין כל אחד ואחד, שנאמר: תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון (מלאכי ב' ו'). ר"מ אומר מה תלמוד לומר ורבים השיב מעון? כשהיה אהרן מהלך בדרך פגע [לו באדם רע או] באדם רשע ונתן לו שלום. למחר בקש אותו האיש לעבור עבירה אמר אוי לי איך אשא עיני אחר כך ואראה את אהרן בושתי הימנו שנתן לי שלום. ונמצא אותו האיש מונע עצמו מן העבירה. וכן שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה. הלך אהרן וישב לו אצל אחד מהם ואמר לו בני ראה חברך מהו אומר מטרף את לבו וקורע את בגדיו אומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו והולך אהרן ויושב לו אצל האחר וא"ל בני ראה חברך מהו אומר מטרף את לבו וקורע את בגדיו ואומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו. וכשנפגשו זה בזה גפפו ונשקו זה לזה. לכך נאמר ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל" (אבות דרבי נתן פרק י"ב). כידוע בית המקדש השני חרב בגלל שנאת חינם, אהרון הוא המלמד אותנו אהבת אחים מהי, וגם הוא בחודש אב.
ג. תלמידיו של אהרון
המשנה במסכת אבות (פ"א משנה י"ב)מביאה את דברי הלל הזקן נשיא ישראל: "הלל ושמאי קיבלו מהם, הלל אומר: הוי מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". רבים התקשו במשנה זו, אם הלל רוצה ללמדנו להיות אוהבי הבריות, מדוע לא אומר זאת בפשטות, היו אוהבי הבריות, מדוע ציווה אותנו להיות מתלמידיו של אהרון, מה רווח רצה הלל ללמדנו בכך שהוסיף, לא רק שהיו אוהבי הבריות אלא הוו מתלמידיו של אהרון הכהן? המהר"ל מפראג, בספרו דרך חיים על מסכת אבות מלמד אותנו יסוד חשוב בהבנת משנה זו: "ולפיכך אמר הוי מתלמידיו של אהרון, כלומר מאחר שאהרון היה מיוחד ומסוגל לזה בעצמו יותר מכל בני אדם, אם אתה עושה כך הנה אתה נכנס להיות מתלמידיו של אהרון כי דבר זה עיקר עצם מדרגת אהרון …". אם ננסה להתבונן בדברי המהר"ל: יש אנשים טובים בכל העולם, אנשים שפועלים טוב ועושים טוב, אנשי חסד ופועלים לטובת הציבור. אולם זו ההתנדבות שלהם, זו משימה כלשהי שלקחו על עצמם, זה מקרי ולא עצמי, יכול להשתנות ולא מחוייב לכך בעצם חייו. אהרון הכהן הגדול, אהבת הבריות שלו היתה עצם מהותו, אצלו זה לא מקרי זה עצמי. לא סתם היה אהרון מפשר בין הבריות, זהו חלק ממהותו ככהן. הכהן לא יכול לכפר על ישראל אם הוא לא אוהב את ישראל, ביצוע תפקידו של הכהן נובע רק מאהבת הבריות שלו, העצמית הקשורה למהותו. כך כשעולים הכהנים לדוכן, הם מברכים:"אשר קדשנו בקדושתו של אהרון הכהן וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה", לא סתם ציוונו לברך, אלא ציוונו לברך את ישראל באהבה. ומי שיש לו שונא לא יישא את כפיו. כי איך הוא יכול להביא ברכה על הציבור אם יש שנאה בליבו.
ד. לקחת אחריות על הטוב
זהו הפירוש במשנה לציווי שמצווה אותנו הלל הזקן. הלל לא מסתפק בלומר לנו תהיו טובים או תעשו טוב, הלל רוצה שנהיה אחראים על הטוב, שפעולת הטוב תהיה עצם חיינו. רק כך נהיה ראויים לתואר הנכסף "תלמידיו של אהרון", כשם שאהרון לוקח אחריות על הטוב בעצם מהותו בעצם תפקידו, כך גם אנחנו ניקח אחריות על הטוב, לא כמשהו מקרי וצדדי, אלא כמשהו עצמי ויסודי למהות חיינו. הטוב כחלק מדרך החיים שלנו, מהותה של דרך החיים הזו. בחודש בו מת אהרון אנו מתבקשים להיות תלמידיו של אהרון הכהן, לא רק להיות טובים כטבע האדם הרגיל, אלא ללמוד מאהרון לקחת אחריות על הופעת הטוב והוצאתו לפועל. חודש אב הוא חודש קשה לישראל, הרבה הלכות והנהגות של אבלות נוהגים בו עד תשעה באב, יום חורבן מקדשנו. לא מתחתנים עד תשעה באב, ולא מסתפרים או מתגלחים עד אז, לא קונים קניות של שמחה כבית חדש או בגדים חדשים, בכך אנו מבטאים את אבלותנו על החורבן. כבר הזכרנו כי בית המקדש השני לא חרב על עבירות שבין אדם למקום, אלא על שנאת חינם, על פלגנות ומחלוקות פנימיות שהולידו שנאה ואיבה ביננו, זה בדיוק הזמן להפוך את קערת החורבן על פיה, וללמוד מאהרון הכהן.
