זהר.נט חדשות כרמיאל
א. פרסום של שקר
אחד החידושים של העולם המודרני הוא הפרסום, לא רק חלונות ראווה מפוארים אלא גם פרסום ושיווק אגרסיבי ודורס. אין תכנית רדיו שלא נעצרת ב"דבר המפרסם", אין עיתון שלא חצי מעמודיו הן פרסומות, ואין עיר ללא שלטי חוצות ענקיים לפרסום. הפרסום הופך להיות משהו מובן מאליו בחיינו, מצוי בכל מקום כשנרצה או לא נרצה בכך. כשניכנס פנימה לתוך עולם הפרסום הוא ייראה נוצץ פחות: ניתן לשווק על ידי פרסום נכון כמעט כל דבר, גם אם הוא פגום, מקולקל ומשחית, גם סיגריות המזיקות לבריאות מתפרסמות כסממני גבריות המצטלמים היטב, וגם משקאות אלכוהוליים המוציאים את האדם משיווי משקלו גם הם מתפרסמים מעל כל שלט נישא. אולם נזקי הפרסום עוד גוברים כשהפרסום לא משקף את האמת כולה על המוצר המבוקש, הוא מבליט את היפה, מגדיל את הנתונים החיוביים, אבל שוכח לספר לנו את חולשות המוצר, או את אי התאמתו במקומות ובזמנים מסוימים. הביטוי השגור בפי כולם: "לא פרסמת לא עשית", הוא המחדל הגדול שלנו, הכל תלוי בפרסום, בצד החיצוני שבחיים. מפני שפרסום בא בעיקר לקלוט את העין, לגרום לנו גירוי להביט פנימה, הוא לא בא כדי להעמיד אותך על תכונות האמת של המוצר, הוא בא לגרום לך לרצות אותו. זוהי השטחיות הקשה של עולם הפרסום, שרק מעטים יוצאים בו מן הכלל, ומפרסמים באמת את המוצר על מורכבויותיו, ועל צדדיו החיוביים והשליליים.
ב. פרסום הנס?
בהלכות חג החנוכה אנו מוצאים את הפרסום כנושא מרכזי. המושג "פרסומי ניסא" שמשמעו פרסום הנס הוא מעיקרי דין חג החנוכה. לדוגמא: מקום הדלקת הנרות הוא מחוץ לפתח הבית כדי שרבים יוכלו לראותם, זמן הדלקת הנרות הוא בזמן שרבים ההולכים ושבים ברחוב כדי שיראו את הנרות וייזכרו בנס. השמן שמדליקים בו צריך שידלק יפה כדי שיפרסם הנס לאורך זמן. גובה החנוכיה חייב להיות במקום שבו העין שולטת, הדלקת נר חנוכה בזמנו דוחה מצוות אחרות חשובות בגלל הצורך לפרסם הנס, ואפילו לומדי תורה מפסיקים את לימודם כדי להדליק נר חנוכה בזמנו, ועוד ועוד. מהי משמעות הפרסום? כלפי מי אנחנו מפרסמים? הרי כולנו יודעים את נס חנוכה, נס הניצחון ונס פך השמן, אז לאיזו מטרה נדרש הפרסום, ומה מטרתו? האם, כפי שראינו קודם, הפרסום איננו חיצוני מדי שטחי מדי? האם אנו לא מקטינים את הנס כשאנו עסוקים בפרסומו? חז"ל אומרים שארבע כוסות שאנו שותים בפסח זה משום פרסום הנס, איזה פרסום יש בשתיית ארבע כוסות? יש כנראה גדר ומשמעות אחרת למושג פרסום בהלכה, וצריך לברר מהו.
ג. מפרסמים עושי מצווה?
ישנן סוגיות הלכתיות נוספות הקשורות לפרסום: אדם שהחליט לתרום סכום לצדקה, האם נכון וראוי לפרסם אותו לטובה על כך? האם לא יהיה ראוי יותר להצניע את מעשינו הטובים, ולהתרחק מכל מגע עם הפרסום? בהלכות צדקה בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רמ"ט סעיף י"ג) כתב הרמ"א (רבי משה איסרליש הפוסק לשיטות האשכנזים) : "מי שמקדיש דבר לצדקה מותר לו שיכתוב שמו עליו שיהא לו לזיכרון וראוי לעשות כן", ראוי לדקדק בדבריו, מצד אחד כותב הרמ"א כי מותר לו לכתוב שמו עליו, לדוגמא: מי שתרם פרוכת לבית הכנסת מותר לו להדפיס עליה, נתרם על ידי פלוני אלמוני, אבל זה רק מותר, כלומר עדיף שלא יעשה כך, אבל אם רצה בזה הרי זה מותר. אבל בסוף המשפט מסיים הרמ"א "וראוי לעשות כן" כלומר אף לכתחילה ראוי לפרסם עושי צדקה. אך המשך דברי הרמ"א שם מבארים את הדבר: "ועל כל פנים לא יתפאר האדם בצדקה שנותן, ואם מתפאר לא די שאינו מקבל שכר אלא אפילו מענישין אותו עליה". כלומר הצניעות היא בוודאי מידה טובה, והנותן בסתר שכרו גדול יותר, מפני שאין ביסוד נתינתו שום עניין זר, איננו מחפש כבוד או רווח ממעשה החסד שלו. ואף על פי כן מותר לפרסם ולפעמים אף ראוי לפרסם כדי שילמדו גם אחרים לתת ולתרום לצורכי חסד וצדקה. אם כן הפרסום מצד עצמו איננו כי אם לצורך לימוד הרבים ממעשה החסד, ואין בו צור מצד עצמו. מדוע אם כך חשוב כל כך לפרסם את נס חנוכה?
ד. פרסום מבפנים
מי שיתבונן היטב בהלכות חנוכה ימצא שאף על פי שמצוות נר חנוכה היא לפרסום הנס, לא הרחיקו חכמים יותר מדי בעניין זה: אמנם החנוכיה צריכה להיות מבחוץ, אבל דוקא על פתח ביתו, ולא רחוק משם. ואמנם חשוב מאד לפרסם אבל המצוה מוגדרת כ"מצוות נר איש וביתו". ולמרות שלכאורה הטוב ביותר היה לפרסם הנס במקומות הומי אדם, ובלב ליבה של העיר, אבל דווקא שם אין מצוה בהדלקה, ועיקרה של ההדלקה היא בביתו או בבית הכנסת בלבד. משמעיות הדבר היא שאמנם הפרסום חשוב אבל לא פרסום חיצוני בלבד. חכמים מבקשים מאיתנו שנאפשר לרבים לחוש במצוות שאנו עושים, בדרך כלל אדם עושה מצווה בינו ובין אלוקיו. ואין יד אדם אחר צריכה להיות שם, אבל ישנם מצבים וישנם מצוות שבהם יש משמעות ואף חשיבות לאפשרות הפרסום, בבחינת "כל הלומד תורה בפנים תורתו מכרזת עליו מבחוץ". הוא איננו מכריז על כך, תורה אינה עוד סוג של שיווק, התורה היא המכריזה, היא הניכרת מתוך שאין הוא חוסם אותה. מצוות נר חנוכה היא מתוך הבית החוצה, מתוך המציאות הפנימית אל האוויר החיצוני, אבל ביחס ישר ביניהם. איננו חפצים בתעשיה של פרסום, ואיננו משווקים את ניסי ה', אין בכך צורך. אנחנו פותחים פתח מתוך הבית שלנו, הבית הפיסי והרוחני ומאפשרים לאור לבקוע החוצה.
ה. הדודאים נתנו ריח
חז"ל במדרש רבה מחברים בפסוק אחד שני נושאים שונים: "הדודאים נתנו ריח ועל פתחינו כל מגדים" – "הדודאים נתנו ריח זה ראובן, ועל פתחינו כל מגדים זה נר חנוכה". הפליאו חז"ל וקישרו כך בין פרשיות השבוע שלנו ובין חנוכה, אולם מהי משמעות הקשר הזה? התורה מעידה על ראובן, ומפרסמת את מחשבות ליבו, שהרי האחים רצו להרוג את יוסף אחיהם מייד כשבא אליהם, וראובן מציע להם לזורקו לבור : "וישמע ראובן ויצילהו מידם ויאמר לא נכנו נפש…", אך התורה ממשיכה ומסגירה לפני כולם את מחשבותיו הטובות :"למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו", הוא לא אמר זאת רק חשב על כך, והתורה מפרסמת את מחשבותיו לטובה. פנימיות טהורה המתאפשרת להתגלות זהו המשותף לחנוכה ולראובן, כעין ריח טוב, ראובן לא עשה כל דבר כדי לפרסם את מחשבותיו הטובות, הוא לא כתב על כך בשום עיתון פירסומי, אבל מעשיו הטובים מעידים עליו. אנחנו משתדלים להיות מוארים באור ה' כל השנה, ומאפשרים הצצה של האור הזה החוצה בחנוכה, כעין הריח הטוב שחוצה את גבול המקום והזמן ומשפיע למרחוק.
