פרשת מקץ: שבת חנוכה – הדלקה עושה מצוה

א. מצוה חביבה מאד

חגי ישראל כולם הם חגי קיץ, פסח הוא החג הפותח את סבב החגים, והוא חל בתקופת האביב, חג השבועות כבר פותח את הקיץ, וסוכות חותם את חגי הקיץ. גם החגים שהתחדשו בזמנים מאוחרים יותר עד זמננו רובם חל בקיץ, כך ל"ג בעומר, ויום העצמאות ויום ירושלים, כולם חגי קיץ. מיוחד בחגי ישראל הוא חג החנוכה החל באמצע החורף, וכמוהו גם חג הפורים החותם את החורף. אולי זו אחת הסיבות לדברים המיוחדים שכותב הרמב"ם על מצוות חג החנוכה: "מצות נר חנוכה מצוה חביבה היא עד מאד" (פ"ד מהלכות חנוכה הי"ב). חביבותה המיוחדת הוא יכולתה להאיר את החורף, דווקא בתקופה בה הימים הקצרים והלילות ארוכים, ואין חגים וחופשות, דווקא אז באה החנוכה ומאירה את חיינו. אולם לא רק בזמן בו חל החנוכה הוא מיוחד, שהרי זהו החג היחיד שאין בו סעודות חג. בפסח מצוה לאכול מצה, ובסוכות מצוה לאכול בסוכה, בשבועות יש מצוה לאכול כיום טוב ובעיקר מאכלי חלב, וסעודת פורים בפורים ועוד. ואילו בחנוכה אין מצוה לאכול, אין מצוה בסעודות חג, ואפילו המנהג לאכול מאכלי חלב זכר למעשה יהודית הוא מנהג מאוחר על אירוע שכלל לא היה בחנוכה, ובוודאי שאין מצוה לאכול מאכלי שמן כסופגניות למיניהן.  וצריך להסביר את ייחודו של החג המיוחד הזה.

ב. חלוקה בין מהדרים ומהדרים יותר

נקודה ייחודית נוספת עולה מתוך דברי הגמרא בסדר הדלקת נרות חנוכה:" תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין …בית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך…" (שבת כ"א ע"ב). אמנם מצאנו שיש הידור מצוה גם בחגים אחרים, כך מוזכר ההידור המיוחד במצוות ארבעת המינים בסוכות, ועוד. אבל בחנוכה ההידור טבוע בעצם הגדרת המצווה. כפי שראינו כבר בהגדרת המצוה מופיע דין הידור, ואפילו מהדרין מן המהדרין. מעיקר הדין צריך להדליק בכל בית נר אחד בלבד כל יום, המהדרים במצוות מדליקים נר אחד לכל אחד מבני הבית, והמהדרים עוד יותר מוסיפים כל יום עוד נר כמנהג בית הלל. זוהי חריגה  מסדר הרגיל של מהלך המצוות האחידות יותר ברובן, מדוע במצוות החנוכה יש כל כך הרבה שלבים של הידורי מצוה? עוד נקודה מעניינת שמכל חגי ישראל יכולה להתרחש רק בחנוכה והיא קשורה בתאריך, חנוכה כולל בתוכו תמיד גם ראש חודש, ראש חודש טבת הוא חלק מימי חג החנוכה, ולכן – וגם זו נקודה מאד מיוחדת- חנוכה חל בשני חודשים  הוא אמנם מתחיל בכסליו, אך מסתיים בחודש טבת, אין לנו חג דומה לזה. חגי ישראל תמיד חלים באמצע החודש בימים בהם הירח מלא (למעט ראש השנה שהוא אכן יום דין), ואילו חנוכה בסוף חודש כסליו ותחילת חודש טבת בהם הירח נעלם או מתמעט מאד, מהי משמעות נקודות מיוחדות אלה בחנוכה?

ג. נס ללא כתיבה

אולם  חנוכה מפתיע אותנו גם בנקודה נוספת: כמעט לכל חג בישראל ישנה מסכת במשנה או פרקים במסכת אחרת, כך מסכת סוכה, מסכת פסחים , מסכת ראש השנה, מסכת מגילה לפורים, מסכת ביצה ליום טוב, ואילו חג החנוכה שחוגגים אותו שמונה ימים אין לו שום מסכת במשנה, ובגמרא הוא נזכר בקצרה בפרק שני במסכת שבת, סביב הדלקת נרות שבת. פורים חג של יום אחד ויש לו מסכת משנה שלמה, חנוכה שמונה ימים ואינה כתובה בש"ס?  ויש לזכור עוד, פורים הוא החג המקורי האחרון מבחינה כרונולוגית. פורים היה עוד בטרם בית שני אולם חנוכה שבא באמצע תקופת הבית השני הוא הנס האחרון, מהי משמעות הדבר?  בלשון חז"ל אמנם "אסתר סוף כל הניסים" , אבל זה נכון לגבי "ניסים שניתנו להיכתב", חנוכה הוא החג האחרון ש"לא ניתן להיכתב", מהי משמעות הנס הזה, מהי משמעות "שלא ניתן להיכתב", ומדוע נבחר הוא להיות החג האחרון?                יש נקודת חידוש בחנוכה שאיננה בשאר החגים, ויש בה נקודת גובה מיוחדת מרוממת יותר מחגים אחרים שאנו מכירים. כשאדם שמח או חלילה בצער, הוא מחפש לשתף מישהו בשמחתו או בצערו, כך הוא טבע האדם, כולם מוזמנים לשמחת חתונת ביתו של חבר, ולצערנו אנו גם באים לנחמו באבלו כשצריך. אבל לפעמים לא ניתן להביע שמחה או צער במילים, דווקא כשהשמחה או הצער הם גדולים מאד, דווקא כשהם ממלאים את כל ישותנו אז אין אנו מדברים או מביעים משהו, עוצמת השמחה כמו הצער לא ניתנים להיכתב. יש בחנוכה אורות כאלו, ומעלות כאלו, שלא ניתנים להיכתב, הוא אחרון הניסים מפני שהוא רמז וסימן לכל הבא עלינו בעתיד בשמחה בע"ה, הוא כולל בתוכו את כל הניסים שיבואו אחריו, בסתר המדרגה, מתוך עוצמה פנימית גדולה, כל כך גדולה עד שאינה נחשפת.

ד. חג שכולו אור

חנוכה בשונה מחגים אחרים הוא כולו אור פנימי, הוא נטול סממנים של אוכל ומשתה, הוא ממש הפוך מחג הפורים בו מתבשמים ומשתכרים. אין בחג זה לא יין ולא קידוש, הוא כולו מהווה חג של אור ורוח. יסוד החג הוא נס פך השמן, הנס נעשה באור, אור שהיה צריך לדלוק יום אחד דלק שמונה ימים. אבל הנס לא נעשה בדבר הגשמי אלא באותה שלהבת אור שפשוט המשיכה להאיר מעבר לזמן הנדרש לה, מעבר לכח השמן שהיה בה. אופיו של הנס הזה, כמו אופיו של חגיגת החג הזה היא כולה סביב הדלקת הנרות, אמירת ההלל השלם, וההודאה. בניגוד לחג הפורים שעליו אנו אומרים: "קבעו משתה ושמחה", בחג החנוכה אנו אומרים : "קבעום בהלל והודאה". פורים הוא חג שבו הגוף היהודי שמח, חנוכה הוא חג שכולו נשמה כולו רוח, האור גדל, החושך מתמעט, וזאץ על ידי העבודה הרוחנית המאירה של הימים הללו. לכן אין בו ארוחות וסעודות, לכן הוא בא דווקא בימי החורף החשוכים והאפורים, לכן הוא שונה מאד מאדם לאדם, בחגיגת הגוף שווים כולם, אבל בחגיגת הרוח ישנן מדרגות מדרגות , מהדרים ומהדרים עוד יותר, הכל לפי מצבו ובניינו הרוחני של האדם. במידה זו הוא גם חג ללא זמן, לא חל באמצע שום חודש, אלא בין שני חודשים, לומר לנו שעולם הרוח הוא אכן מעבר לזמן.

ה. גבורת הרוח מנצחת

נצחון הרוח בא לידי ביטוי חזק עוד יותר במלחמת החשמונאים ביוונים.  היוונים לא רצו להשמיד את ישראל, כפי שרצה המן הרשע בפורים. היוונים רצו להעביר את ישראל על דתם, להפוך את כולנו למתייוונים, המלחמה כולה היתה ועודנה על רוח ישראל, על תרבותו הרוחנית, על המורשת שלו. האומץ של המכבים להרים נס של מרד וגבורה של קבוצה קטנה מול יוון המעצמתית, הוא ניסיון כמעט הזוי ומופרך, ובכל זאת הרוח מנצחת, המעטים החלשים ניצחו את הגדולים והחזקים, הרוח מנצחת. ימים אלה של חנוכה הם ימים של חיזוק עולם הרוח שלנו, הם ימים של עוצמה פנימית של גודל רוחני, של חזרה לפך השמן הטהור שבקירבנו. נחזור להדליק בתוכנו את האור כדי שיאיר פנימה והחוצה, בכל בית ישראלי, בכל מקום ששכינה שרויה בו עלינו לטובה.