זהר.נט חדשות כרמיאל
א. הילד שעושה לך "דוקא"
הרבה שמות וכינויים יש לילד הזה הנמצא כמעט בכל משפחה והוא חושב "ההיפך", ועושה "הפוך", ותמיד נראה לכולם שהוא עושה "דוקא" את ההיפך מכולם. זה מרגיז את רוב ההורים, זה מעורר תשומת לב מרובה וממוקדת סביבו, ולפעמים מעורר מריבות משפחתיות רבות רעש ורושם, אבל ברוב המקרים מתרגלים לילד הזה שתמיד יחשוב ויעשה הפוך. בדרך כלל הילד הזה הוא גם ילד חכם, הוא יודע להרגיז במקומות הכי רגישים, ונוגע בעצבים החשופים שבנקודות האינטימיות המשפחתיות, וזה באמת מעלה כעס אצל כולם. אבל, אין הרבה מה לעשות, זה הילד ואין בלתו. הדרך לטפל בילד הזה מתחילה כמובן בסבלנות הגדולה של ההורים, לא להילחץ, לא להגיב בכעס גדול מדי, לא הרבות בעונשים ובצעקות, להכיר את ילדם, לחוש ולתת הרגשה של הכלה ואהבה כלפיו. זהו ניסיון לא קל, אבל כמעט כל משפחה עוברת אותו, לפעמים כשהילדים הופכים נערים בגיל ההתבגרות, ולעיתים בגילאים מוקדמים או מאוחרים יותר, אבל ניסיון הסבלנות הוא לא קל. אבל לא רק סבלנות צריך, צריך לתת מקום אמיתי גם בתוך המסגרת למי שפורץ אותה, גם בתוך הבית יש מקום למי שמנסה להתמרד ולהתנגד, יש גם לאנשי החוץ מקום בפנים. ראיתי באגרות ה"חזון איש" (רבי אברהם ישעיהו קרליץ, מגדולי הדור הקודם) שכותב למחנך באחד מהישיבות, שלא להוציא מהישיבה תלמיד על אף התנהגותו הבעייתית, מפני שגם לנפש שכזו יש מקום בתוך כתלי הישיבה. הוצאת תלמיד מהישיבה מעבר להפקרתו יש כאן בעיה אמיתית, האם אין לתלמיד זה מקום בתוך הישיבה?
ב. נמרוד
בסדר השתלשלות הבריאה, מונה התורה את סדר תולדות העולם "עשרה דורות מאדם ועד נח", ו"עשרה דורות מנח ועד אברהם". ובתוכם אנו מוצאים כמה דמויות מיוחדות המזכרות בשמם או בכינויים המיוחד. אחד מהם הוא נמרוד: "וכוש ילד את נמרוד הוא החל להיות גיבור בארץ. הוא היה גיבור ציד לפני ה', על כן ייאמר כנמרוד גיבור ציד לפני ה'" (בראשית י', ח'-ט'). מהי הגבורה עליה מדבר הכתוב? מהי משמעות המושג "גיבור ציד", ומדוע הוא גיבור ציד דווקא לפני ה'?
סביב דמותו של נמרוד שהכתוב לא מאריך בתיאורה, יש במסורת ישראל, בדברי חכמים דיון רב, ומעשים רבים הנקשרים באישיותו המורכבת. בתורה מצוינת גבורתו, ומצוין שמו הכולל בתוכו את תוכנת המרדנות, כשמו כן הוא "נמרוד". העולם עד תקופת נמרוד היה אמנם מתדרדר, שוקע בתאוותיו וחטאיו, אבל לא היה מתריס, לא היה פוגע בכוונה בהנהגת ה'. ואילו נמרוד "יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו" (ספרא בחוקותי ב'). הוא יודע את רבונו, יודע שיש מלך לעולם ויודע גם מי הוא מלכו של עולם, אבל הוא הולך ומתריס כנגדו, הולך ומורד בו. והמרידה איננה רק נחלתו הפרטית, הוא הולך וממריד אחרים בדרכו. כך מסביר רש"י בשם חז"ל את הביטוי "גיבור ציד" – "צד דעתן של בריות בפיו ומטען למרוד במקום", נמרוד לא מסתפק בכך שהוא המרדן של הבית, הוא מנסה להפוך את הבית על פיו, משתמש בכוחו ובעורמתו וממריד את העולם נגד בוראו.
ג. העולם הולך ומתרחק
והנה זה פלא: הקב"ה שהגיב כל כך קשה בדור המבול, והטביע את העולם באותם מים קשים שהזרים עליו, הוא בורא העולם שבלבל את לשונות העולם בחטא דור הפלגה, לא מעניש את נמרוד ואת דורו המרדני, וזאת אף על פי שברור היה לכל שנמרוד מתכוון להתריס, מתכוון להקניט כלשון רש"י, על הביטוי "כנמרוד גיבור ציד לפני ה'" מסביר רש"י: "מתכוון להקניטו על פניו". אם כן דווקא כנגד המתריס אין הקב"ה מפעיל את כוחו, וצריך להבין זאת, מדוע לא העניש הקב"ה את נמרוד כפי שהעניש את החוטאים במבול והחוטאים במגדל בבל? ושאלה זו מחריפה מפני שהעולם הופך להיות העולם של נמרוד, הנזק שגורם נמרוד בפועלו הוא נזק עולמי. בתרגום שני על מגילת אסתר מכנה את נמרוד כאחד מעשרה מלכים שמלכו על כל העולם כולו, ובמדרש פרקי דרבי אליעזר (פכ"ד) מופיע שנמרוד קיבל מנח את בגדי אדם הראשון, ובעלי החיים היו מכבדים ויראים את מי שלבש בגדים אלה, וכך הופך העולם להיות יותר ויותר עולם שמורד באלוקיו. איך ייראה עולם שיבוא אחרי נמרוד? האם לא מסוכן להשאיר את העולם בידי נמרוד ורשעותו?
ד. אברהם כנגד נמרוד
המלחמה כנגד נמרוד לא תבוא כעת במלחמה של כח. הקב"ה לא נאבק בנמרוד, אלא מעמיד לו אלטנטיבה, אברהם אבינו עומד מול ההתרסה של נמרוד ויכול לו, כך מספר המדרש (מתורגם עפ"י אישי התנ"ך): "תרח לקח את אברהם ומסרו לנמרוד, אמר לו (נמרוד) לאברהם: הבה נעבוד לאש. אמר לו אברהם ונעבוד למים המכבים את האש? אמר לו (נמרוד): נעבוד למים. אמר לו: אם כן נעבוד לעננים שטוענין את המים? אמר לו (נמרוד): נעבוד לעננים. אמר לו אם כן נעבוד לרוח שמפזר העננים? אמר לו: נעבוד לרוח. אמר לו: אם כן נעבוד לאדם שהוא מלא רוח. אמר לו נמרוד: דברים בטלים אתה מדבר? אני איני משתחוה אלא לאש, הרי אני משליכך בתוכו, ויבוא אלוה שאתה משתחוה לו ויצילך ממנו, ירד אברהם לכבשן האש וניצל" (עפ"י בראשית רבה פרשה ל"ח, י"ג). כנגד הספקנות המתריסה של נמרוד, יעמוד המאמין הגדול אברהם אבינו ויברר את האמונה, את מציאות האלוקים בארץ, את הטוב הקיים בבריאה, את המגמה והכוונה האלוקית המתגלה בכל המציאות, לא צריך להפעיל כח כנגדו, צריך רק לחשוף את נקודת האמת הפנימית, וממנה כבר תתפתח מציאות חדשה, עדינה יותר וערכית יותר.
ה. התדרדרות העולם ועלייתו.
פרשיות בראשית ונח הן פרשיות המתארות טרגדיה גדולה, של עולם שנברא מבראשית, שהיה בו גן עדן, שהיה כולו טוב, מלאכים צולים לו לאדם בשר ומביאים לו יין, רוח אלוקים מהלכת בגן, חיים של תוכן פנימי. ואז בא החטא ופוגע בכל זה. מגורש האדם מגן העדן ונדרש לעבוד בזיעת כפיו, האישה יולדת בעצב, והאדמה מקוללת. יציאת האדם מגן עדן משקיעה בו את החטא, קין בנו בכורו של אדם רוצח את אחיו הבל, והעולם הולך ויורד. ההתדרדרות מגיעה עד כדי חיוה מבול, והעולם שרק לא מזמן נברא, כבר הולך לאבדון ולכליה. גם כשנח ובניו שורדים, והקב"ה מקיים מתוכם את עולמו מחדש, שוב בא דור הפלגה ומנסה להתעלם ממציאות האלוקים ונענש בפירוד ובחלוקת לשונות. נמרוד הופך להיות סמל לעולם הזה הירוד והמוכה. ואז מתחיל אורו של אברהם אבינו לצמוח, אברהם מבשר אמונה בעולם, אברהם פותח את דלת החסד לפני הבריות, אברהם פותח את האוהל ומלמד שיש אלוקים שלא מבקש מהאדם אלא את טובתו ועילויו. אברהם אבינו הוא הבשורה הגדולה שממנו תתחיל העליה של העולם, עד כאן היה רק סיפור טרגי של ירידה אחר ירידה, מאברהם מתחילה העליה הגדולה, השאיפה לחזור לגן העדן, השאיפה לנצח את החטא, לנצח את הנחש, ולבנות עולם שכולו טוב, עולם שכולו אלוקים.
