זהר.נט חדשות כרמיאל
א. אווירה של חודש אלול
השבוע יתחילו בבתי הכנסת לומר סליחות, משכימי קום יוכלו לשמוע את קולות השופר בתקיעותיהם המעוררות, והמנגינות הידועות של "אדון הסליחות… חטאנו לפניך רחם עלינו", "עננו אלוקי אברהם עננו", ועוד ועוד. המנגינות המיוחדות הללו המלוות את כל החודש, ושיאם הוא בראש השנה ויום הכיפורים, משאירות רושם עמוק בכל נפש ישראלית. קשה להישאר אטום ואדיש, למנגינות הנוגעות בלב, להתרגשות בבתי הכנסת, לתחושת הרצון להשתפר ולהתמלא בתשובה. חוויה אחת זכורה לי היטב: לפני כמה שנים, באחד מלילות חודש טבת הארוכים, בשעה שקרובה לחצות הלילה, התקרבה קבוצת נערים די גדולה לאחד מבתי הכנסת בעיר. הייתי בתוך בית הכנסת, והחבורה המתקרבת היתה נשמעת שיכורה, ומתהוללת. באופן אוטומטי נעלתי את בית הכנסת, ונשארתי בפנים. הם התקרבו, ידעתי שהם די שתויים לפי הקולות והאווירה, אבל אז שמעתי שהם שרים בקול רם את כל הסליחות הזכורות להם בע"פ מימי אלול וראש השנה. נדהמתי, הם ישבו ליד בית הכנסת ופשוט שרו את כל הסליחות שזכרו. זה עשה עליי רושם עז, כנראה שעל כולם עושות הסליחות את שלהן, גם כשהם שתויים וגם שלושה חודשים אחרי החגים הרושם על הנערים הללו לא נמחה.
ב. מה קרה בחודש אלול?
ראשית ייחוסו של חודש אלול מתחיל מימי תפילתו של משה רבינו על ישראל אחר חטא העגל. בז' בסיוון עלה משה רבינו להר סיני כדי להוריד תורה לישראל. זה היה מייד לאחר מעמד הר סיני, משה שהה בהר ארבעים יום וארבעים לילה, אולם ישראל שטעו בספירת הימים, חששו שמשה רבינו מת שם בהר, וביום הארבעים עשו את העגל, משה ירד מההר בי"ז בתמוז ושבר את הלוחות. לאחר שניקה את ישראל מעובדי העגל עלה שוב להר לארבעים ימי סליחות ותפילות על ישראל, וארבעים יום נוספים להוריד לוחות שניים. בסופו של דבר ירד משה מן ההר עם הלוחות השניים ביום הכיפורים ואז נאמר לו :"ויאמר ה' סלחתי כדבריך". כך כותב רש"י: "שבשבעה עשר בתמוז ירד משה מן ההר תחילה, ושיבר את הלוחות, ובשמונה עשר (=בתמוז) טחן את העגל ודן את הפושעים, ועלה למרום, נשתהה שם שמונים יום. ארבעים יום עמד בתפילה, וארבעים יום עמד כבראשונה (=לקבל לוחות שניים)…" (רש"י לתענית ל' ע"ב). כלומר ארבעים הימים בהם נתקבלה תפילת משה, ובהם ניתנו לו הלוחות השניים, הם הימים שמראש חודש אלול ועד ליום הכיפורים. ימים אלו שאנחנו נוהגים בהם להתפלל לסליחה אלוקית, הם ימים שבהם יש סליחה אלוקית לישראל, כך היה בימי משה, וכך אנו מקווים שיקרה בכל שנה, וגם בשנה הזאת.
ג. ראש השנה למעשר בהמה
ישנם עניינים נוספים בחודש אלול, הרומזים לתהליך התשובה המהווה את עיקר עבודת החודש הזה. המשנה בתחילת מסכת ראש השנה קובעת כי: "ארבעה ראשי שנים הם: באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים. באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה, רבי אליעזר ורבי שמעון אומרים באחד בתשרי. באחד בתשרי ראש השנה לשנים ולשמיטין וליובלות ולנטיעה ולירקות…" (ראש השנה א', א'). ארבעה תאריכים בשנה מהווים תחילת שנה לעניינים מסוימים. הידוע בכולם הוא א' בתשרי שבו :"כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון" (שם משנה ב'), כלומר נידונים ביום ראש השנה על מה שיהיה איתם בשנה הבאה. אולם המשנה מציינת שגם א' באלול הוא ראש השנה למעשר בהמה. כלומר: התורה מצווה אותנו להפריש אחת מכל עשר בהמות שלנו לכהנים. "וכל מעשר בקר וצאן, כל אשר יעבור תחת השבט העשירי יהיה קודש לה'" (ויקרא כ"ז, ל"ב). את מעשר הבהמות נותנים מבהמות שנולדו בשנה זו, ואין מעשרים מבהמות שנולדו בשנה זו על אלו שנולדים בשנה אחרת. ולעניים מעשר הבהמות התאריך הקובע הוא, א' אלול. כלומר כל הבהמות שנולדו עד א' באלול השנה שייכים לשנתון של תשע"ד, וכל מי שתיוולד החל מא' אלול תהיה שייכת לשנתון תשע"ה.
ד. לא אנחנו, לו אנחנו.
האדמו"ר מגור רבי יהודה אריה ליב בעל ה"שפת אמת" שואל: מה היחס בין חודש אלול ובין מעשר בהמה? מדוע נקבע תאריך ראש השנה לעניין מעשר בהמה דוקא בא' באלול? אמנם באופן פשוט צריך לומר כי תאריך זה נקבע כי רוב הבהמות יולדות בחודש אב ולכן נקבע תאריך זה, אולם ה"שפת אמת" שואל האם אין נקודה עמוקה יותר, המסבירה את היחס שבין מעשר בהמה ובין חודש אלול. והוא עונה על כך לאור הפסוק שאנו אומרים ב"מזמור לתודה" (תהלים ק') שיש בו ראשי תיבות "אלול". "דעו כי ה' הוא האלוקים, הוא עשנו ולא אנחנו עמו וצאן מרעיתו" (תהלים ק', ג'). ושם יש לנו קרי וכתיב, הכתיב הוא "הוא עשנו ולא אנחנו", כלומר הוא ברא אותנו ולא אנחנו בראנו את עצמנו, אולם הקרי שם הוא: "הוא עשנו ולו אנחנו" כלומר הוא ברא אותנו ואנחנו שייכים לו. אומר ה"שפת אמת" הקרי והכתיב יחד יוצרים ראשי תיבות אלול, ולו, ולא יחד אלול. כלומר חודש אלול מחבר אותנו לשתי מגמות, האחת לדעת שלא אנחנו, כלומר לצאת מהאני שלנו, והמגמה השניה לו אנחנו להיות שייכים אל הקב"ה. והפסוק ממשיך "עמו וצאן מרעיתו" מסביר ה"שפת אמת" הרי ראש חודש אלול הוא קביעת שנה לעניין מעשר בהמה, ולכן מזכיר שם הפסוק את הצאן.
ה. מרוממים נקודות בהמיות
וכך מסביר ה"שפת אמת" את היחס בין אלול ובין קביעת שנה למעשר בהמה: "וזהו ראש השנה למעשר בהמה. שיש בכל נפש ישראל גם כן נפש הבהמיות כמ"ש בספרים, וצריך כל אדם להגביה גם נפש זו לה' יתברך, והוא על ידי ביטול ושעושה היפך מהתאוה" (שפת אמת תרל"ב). מעשר בהמה בא כדי להרים גם את חיי הרכוש, והרכושנות, למציאות מרוממת יותר. אדם שלוקח מבהמותיו ונותן אחת מכל עשר לכהן מבטא בכך שלא כמות רכושו היא העיקר, ויש בחייו ערך מרומם יותר וגדול יותר מלאסוף עוד ועוד רכוש. עם ישראל בחודש אלול רוצה ומנסה להתרומם מעל חיי החולין, מעל עול חיי הכסף והפרנסה המהוים את עיקר מאמציו של האדם כל השנה. אנחנו מנסים להרים מעשר מהנקודה הבהמית שלנו. לא לחינם קבעו חכמים את מעשר הבהמה בחודש אלול, כי זה עיקר משמעות החודש הזה, להרים מעשר, להתרומם מ על חיי הבהמה. אבל כדי להיות מסוגלים לכך אנו זקוקים לשתי המשמעויות של אלול, האחת להוריד מעלינו את עול הגוף לדעת ש"לא אנחנו", ואחר כך לחבר את עצמינו אל הקב"ה ולדעת ש"לו אנחנו". מזלו של חודש אלול הוא מזל בתולה. התעלות לתשובה באה ממקום שעוד יש בו תמימות, יש בו בתוליות, של אמון ביכולת לשנות ולתקן, האמון הזה הוא היסוד לכל מהלך התשובה. אולי זהו עוד קשר למעשר הבהמה שאין בה התחכמות וגם אין בה יאוש, להאמין בתוכינו שאם נירצה ונתאמץ נצליח לשנות ולהשתנות. חודש טוב.
