זהר.נט חדשות כרמיאל
א. ספר במדבר – ספר הדרך
ספר במדבר, הרביעי שבחמשת החומשים, מתאר את קורות ישראל בהליכתם בדרך לארץ ישראל.
ההליכה בדרך, במדבר, יש בה קשיים רבים גשמיים ורוחניים, וככל שהדרך מתארכת, מסתבכת היא יותר ויותר. כך דרכו של היחיד וכך בדרכה של האומה. כשנמצאים בבית, בקרקע בטוחה, הכל ברור ויציב, “כל הדרכים בחזקת סכנה”, בדרך, בשלב המעבר, עלולת לקרות טעויות ונפילות.
האירועים עליהם אנו קוראים בפרשיות השבוע של ספר במדבר מבטאים את הקושי הגדול והניסיון המורכב שישראל כעם מתמודדים עמו. וגודל ההבטחה האלוקית כגדלו של הנסיון: “כה אמר ה’ זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה” (ירמיה ב’ ב’)
מתוך נקודת מבט זו יש להתבונן בחמור שבחטאי ישראל במדבר, חטא המרגלים, הנקרא בפרשת השבוע. ישראל אמנם חטאו כבר בחטא העגל שיש בו עבודה זרה, וחטאו בחטאים שיש בהם תאוה, אך העונש הנורא של “במדבר הזה יתמו ושם ימותו”, הגזרה שכל יוצאי מצרים הבוגרים לא יכנסו לארץ, נגזרה רק אחר חטא המרגלים. וצריך להתבונן בכך, מדוע חמור חטא זה מכל חטאי ישראל במדבר? מדוע נענשו באופן כה חמור דוקא כאן, ומהן ההשלכות לדורות הנלמדות מחטא זה?
ב. תפקיד המרגלים ושליחותם
משה רבנו כששולח את המרגלים מבקש מהם לבדוק כמה דברים, כולם נוגעים לאיכותה של הארץ המובטחת: “העם היושב בה – החזק הוא הרפה המעט הוא אם רב”, “ומה הארץ אשר הוא יושב בה – הטובה היא אם רעה, השמנה היא אם רזה, היש בה עץ אם אין” ולמרות שאלו הן הדרישות, לא שולח משה רבנו מומחים בבוטניקה, או בגיאולוגיה, ואיננו מצרף למרגלים מומחי בטחון היודעים לבדוק אם העם חזק אם לאו. משה רבנו שולח על פי ה’: “כולם אנשים ראשי בני ישראל המה”, ומדייק רש”י: “כל אנשים שבמקרא לשון חשיבות”, האנשים הנשלחים הם חשובי העדה, וכמו שלומד בעל הטורים “שלח לך אנשים” סופי תיבות חכם. חכמים, חשובים, ומנהיגים, אך לא מקצועיים בתחומים אותם ביקש משה לבדוק, מדוע? עוד יש לשאול: הרי מרגלים הם תמיד אנשים בודדים הפועלים לבד, ככל שירבו במספרם כך יהיה קל לזהות אותם ולתופסם, מדוע שולח משה שנים עשר מרגלים, ולא מסתפק בשניים כמו ששלח יהושע, האם אין הוא מכשיל אותם בכך? ועוד: מרגלים נשלחים בסוד, אין הודעות לתקשורת על משלוח מרגלים, אבל משה מכנס את כולם ובוחר אותם בשמם, והאומה כולה יודעת, האם כך שולחים אנשים למטרת ריגול?
עוד מקשה הרמב”ן בפרשתנו: “מה עשו המרגלים, כי משה אמר להם וראיתם את הארץ מה היא וכו’, ועל כל פנים היו צריכים להשיבו על מה שציוה אותם, מה פשעם מה חטאתם כשאמרו לו אפס כי עז העם והערים בצורות גדולות”? מכל השאלות הנזכרות עולה כי יש להתבונן היטב במטרת שליחת המרגלים על ידי משה, ובחטאם.
ג. לתור או לרגל
שנים עשר פעמים מופיע בפרשתנו הפועל “לתור” , ולמרות שהחטא נקרא אמנם חטא המרגלים, לא מוזכר בפרשה, אף לא פעם אחת, בטוי זה. מהו ההבדל בין לתור ובין לרגל? על כך עונה המלבי”ם בספר הכרמל: “הכלל הוא! כי התר מבקש את הטוב והמרגל מחפש את הרע לגלות ערות הארץ ומומה” וזהו ההבדל בין הציווי האלוקי לשלוח מרגלים ובין הביצוע, בצווי נאמר :”שלח לך אנשים ויתורו” ואילו הם ריגלו את הארץ. למדנו בדברי המלבי”ם כי ביצוע השליחות אמנם נעשה כפי שציוה משה, אך הכונה הרעה של השליחים עוותה את התוצאה. וכך מדגיש גם החתם סופר בפרשתנו, כונתם הרעה של המרגלים היא שורש חטאם, המרגלים לא באו כדי למלא את שליחות משה, דעתם מראש היתה בהתנגדות להליכה לארץ ונבעה מחוסר אמון בארץ ובעם.
משה רבנו שולח את המרגלים, שהם כשרים בשעת מנויים, ומטרת שליחותם היא לחשוף את ההתאמה הפנימית בין סגולת הארץ וסגולת העם, רק לשם כך נשלחים שליחי כל השבטים, כדי למצוא את מקומו הפנימי והתאמתו של כל שבט אל סגולת ארץ ישראל. משה והעם אינם זקוקים למקצוענים בריגול או בכל תחום אחר, הם רוצים להתחבר אל הארץ, לבטא מתוכה את סגולת עם ישראל שתבוא לידי שלמות בארצם, אך המרגלים מואסים בארץ ומתוך שיקול אישי (האם הם יהיו נשיאים גם כאשר יכנסו לארץ?), ומתוך חוסר אמון בה’ ובעמו, הם מעדיפים להשאר במדבר ולא להביא את ישראל ארצה. לכן הם נשלחים י”ב במספר כמנין השבטים, לכן הם נשלחים בקול רם ובשם הצבור, ולכן הם נענשים, כונתם הרעה נחשפת,אך לצערנו הם לא לבד.
ד. וימאסו בארץ חמדה
כותב הרב צבי יהודה הכהן קוק בשיחותיו לפרשת השבוע: בדבריהם של המרגלים מתגלה חוסר הבנה לקשר המהותי שבין עם ישראל לארץ ישראל. המרגלים מתיחסים אל העם היושב שם – לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו- בלא להתיחס אל הארץ וחיוניותה לעם ישראל…חוסר ההבנה וחוסר האמונה בעצם ענין עם ישראל ותורה במציאות, של קידוש החיים וקידוש הארציות הם אשר גרמו למאיסת ארץ חמדה על ידי העם כולו, ונגזר עונש על כל הדור. העם מצטרף למרגלים: “ותישא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא” – ליל ט’ באב הוא הלילה שבכו בו בכי חינם, ונקבע לבכיה לדורות. חוסר הרצון להתמודד עם האידאל של הארץ, ההתאמה המיוחדת שבין העם וארצו, מכשילה את דור המדבר ומשאירה אותו למות שם. חמור הוא חטא המרגלים מחטא העגל ומחטאים נוספים, וכמו שכותב בעל המשך חכמה במכתבו: “…והקפיד השם יתברך על כבוד הארץ יותר מעל כבודו, כביכול, עד שבעשית העגל, אחרי שובם מחל להם השי”ת, וינחם ה’ על הרעה אשר דיבר לעשות, ועל הוציאם דיבת הארץ וימאסו בארץ חמדה נשבע ה’ ולא ינחם” (נדפס ב”תורה ומלוכה” הוצ’ מוסד הרב קוק עמ’ 91). דברים אלה שיצאו מפיהם של גדולי ישראל היוו גם מקור לעשייה על פי ההלכה, כך העדיפו את אתרוגי ארץ ישראל על פני אתרוגי חו”ל, וכך העלו צדקה לעני ארץ ישראל לפני עניי חו”ל, ועוד.
ה. ולדורות – ריבוי אהבת ארץ ישראל
למדנו מפרשת השבוע עד כמה עקרונית היא אהבת הארץ, ותחושת שייכותנו אליה. כנגד המאיסה ההיסטורית של הארץ זקוקים אנו להרבות באהבתה, בקשר אליה ובידיעתה. הרבה דרכים לכך ואין זה המקום להרחיבם, אבל העיקר הוא להפוך את הריגול ולתור את הארץ. ההתייחסות האופטימית, העין הטובה, הרצון למצוא את הטוב בחיילנו, בממשלתנו, להרבות את העין הטובה החושפת את מעלות הארץ, ומעלות היושבים בה, המביטה בעין טובה על המציאות והדנה לכף זכות את ארצנו ואנשינו, ומתוך מבט חיובי כזה, מתוך גישה שכזו, נזכה לשבת בארצנו כולה בשלום ולבטח, ולמלא בה את שליחותנו האלוקית, המיוחדת לעמנו ולארצנו.
