פרשת שמות: כור ההיתוך של מצרים

שתפו

א. מי יכול לישראל?

עמים רבים שפות רבות ומנהגים שונים ישנם בעולם. יש עמים עשירים יותר וישנם פחות, יש אמיצים יותר ותרבותיים יותר, בעלי גוונים וצבעים שונים, ולכולם מקום בעולם, אך ייחודי הוא עם ישראל. מעבר לכל כישרונותיו הברוכים עומד עם ישראל בתכונה אחת שאין לעם אחר כמותו, והיא נצחיותו. עם עתיק יומין, שקם על במת ההיסטוריה העולמית בשחר ילדותה, ושרד את כל התלאות העולמיות, וחרף כל הניסיונות להכחידו, או לבולעו בין העמים הוא שורד וישרוד איתן וטהור מעל העמים הצעירים שקמים ומתפרקים תחתיו. תרומתו להיסטוריית העולם היא אדירה ומתמשכת, אך נצחיותו היא סוד הקיום של העם הזה, ושל העולם כולו איתו. כעוצמת הפלא של נצחיות ישראל, כך עוצמת השנאה כלפיו. אומות העולם לא מתפעלות מנצח ישראל אלא מנסות בכל הדורות לבחון את יכולת קיומו. בכל דור היה מי שניסה את "הפתרון הסופי", וגם היום יש מי שממרחק מאות קילומטרים מאיתנו משתדל להשיג לעצמו את הכלים שיוכלו להשמיד את ישראל. אבל ייחודית היא מצרים במהפך הגדול שהיא עוברת ביחסה לישראל. מצרים ששרדה את הרעב בזכות יוסף, שקיבלה כסף מכל העולם כי רק לה יש לחם, פרעה שנתן ליוסף את כל מצרים תחתיו, פתאם "לא ידע את יוסף". כמה כפיות טובה ורוע יש במצרים כדי להפוך עורם דור אחד אחרי שכל כך נהנו בזכות יוסף, ולשעבד את בניו ואחיו. וכמה שינסה פרעה להעמיס גזרות וגזרות על גזרות על ישראל "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ", ואפילו אם ינסה להטביע את בניו הקטנים של ישראל במי ים סוף, דוקא משם יצמח מושיעם של ישראל.

ב. מה זו גלות?

לפני שננסה להתבונן בתולדות ישראל במצרים נצטרך לשאול: מתי בעצם  מתחילה גלות מצרים? מתי עוברים ישראל מאורחי כבוד במצרים למשועבדים? מהי גלות מה הגדרתה, ומה כל כך נורא בה? ישראל ירדו למצרים מרצון, בעגלות ששלח פרעה, בכבוד גדול, ותחת הנהגתו של יוסף. הם חיו במצרים בשפע כלכלי ורוחני, ובשקט יחסי לאורך כל חיי יעקב וכל חיי יוסף אחריו. ופתאם מוצאים את עצמם תחת שיעבוד נורא של מצרים. האם התחלת השיעבוד הוא התחלת הגלות?  המהר"ל בתחילת ספרו "נצח ישראל" מגדיר את הגלות בשלושה מרכיבים: 1. יציאה מהמקום הטבעי. 2. אינם עומדים ברשות עצמם. 3. פיזור האומה.  כשננסה להבין את דברי המהר"ל נראה כי שלושת המרכבים הללו הם תוצאה של יציאה מטבע חיי עם. עם חי ופועל דוקא כשהוא ריבון לעצמו, אומה לא יכולה להיות מה שמתאים לה כשהיא תחת שלטון זר, וכפופה להחלטות של אחרים. הריבונות והעצמאות רק הם יכולים להביא את תכונות העם ולהוציאם מהכח אל הפועל. כשעם לא חי בסביבתו הטבעית, לא חי בארצו, הוא לא מרגיש "בבית" כדי להרשות לעצמו להתרחב ולהתפתח, ובוודאי שכשהם פזורים בין האומות הם לא יכולים להביא לידי ביטוי את תכונותיהם. הגלות אם כן התחילה מרגע בו יצאו בני יעקב למצרים, הרגע בו יצאו ממקומם הטבעי והריבוני, למקום של שלטון זר, גם אם הוא שלטון נח, הוא התחלת הגלות. משהתחיל השעבוד נעשתה הגלות קשה עוד יותר.

ג. רמיסת ישראל במצרים

מצוקת ישראל במצרים, אם כן מתחילה עוד בטרם הדיכוי הפיסי, ירידתם למקום בלתי טבעי להם הוא כבר גלות. אבל המצרים לא מסתפקים בכך, ראשית לכל עבודת פרך – "בתחילה גזר (פרעה) וציוה לנוגשים שיהיו דוחקין בהן, כדי שיהיו עושין הסכום שלהן, ולא יהיו ישנים בבתיהם..והיו ישנים על הארץ…היו מחליפים מלאכת אנשים לנשים ומלאכת נשים לאנשים…" (שמות רבה פ"א, ט"ו). עבודת הפרך לא היתה רק כדי להקים ארמונות הנדרשים לפרעה, מטרתם היתה זדונית ומכוונת לעינויים: "וישימו עליו שרי מיסים למען ענותו בסבלותם" – המטרה היא העינוי, "ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה", "וממשיך ומבאר המדרש: "לאחר שהיו עושין מלאכתן בטיט ובלבנים, ובאים לנוח לערב בבתיהן בא המצרי, ואומר לו, צא לקוט לי ירק מן הגינה, בקע לי את העץ הזה, מלא לי חבית זו מן המים.. אומר לאיש קום לוש ואפה, אומר לאישה מלאי חבית זו…"(תנחומא ויצא ז'). וכשלא היו עומדים ישראל בתנאי עבודת הפרך, ומכסת הלבנים לא היתה מתמלאת לפי שרירות לב המצרי, היו לוקחים בכח תינוקות מחיק אימהותיהם וממיתים אותם, ושמים אותם כלבנה בבניין, מאתיים ושבעים תינוקות ישראל נהרגו כך (ספר הישר). אך הקשה מכל היתה גזרת המתת הבנים עם לידתם: "כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו…" לא ללדת, משמעו לא לחיות לא להתחדש, זו גזרת כליה על ישראל, הרצון המצרי שישראל יתכלו מעצמם הוא רדיפתם עד לכליונם, זהו עוצם השיעבוד והגלות.

ד. וישראל ממשיכים וצומחים

באופן פרדוקסלי, המצרים עם כל יכולותיהם לא מצליחים להוציא אל הפועל את כוונותיהם, מעצמה מצרית עתירת יכולות לא יכולה למנוע את גידולה של האומה הישראלית: וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ", פרעה בעצמו, מוצא זמן בתוך עיסוקי הממלכה הגדולה לצוות באופן אישי על המיילדות להרוג את הבנים, והמציאות טופחת על פניו, העם הזה גודל וגודל, מתרבה ומתרחב למרות כל גזירותיו.  "ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותימלא הארץ אותם" ומסביר המדרש: "כל אחת ואחת ילדה שישה בכרס אחת…" (שמות רבה פ"א, ז'). התעצמות ישראל היא לזרא בעיני המצרים "ויקוצו מפני בני ישראל" – שנעשו בעיניהם כקוצים (רש"י שם). לא רק שאינם מתמעטים, הם גודלים ומתגברים, והופכים מאוסף של שבטים לעם. צריך להבין כמה תעצומות נפש צריך כדי ללדת בתוך מציאות של זריקת הבנים ליאור, מי רוצה להרות וללדת במצב כזה, מי רוצה להביא לעולם תינוק שכל רגע חייו בסכנת הכחדה, וישראל ממשיכים וגודלים, ממשיכים ומתעצמים.

ה. עיצוב ישראל והפיכתו לעם

השיעבוד במצרים הוא גזירה, כך נאמר לאברהם אבינו בברית בין הבתרים: "ועבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה…", זו גזירה אלוקית, ולא מתוך חטאי ישראל, ולא בגלל מעשיהם נידונו בשיעבוד הזה, ואנו המאמינים בטוב ה' יודעים שגזירה זו באה לטובת ישראל ולא כנגדם, ואין אנו יכולים לרדת לעומקה, אבל הפסוק בספר דברים : "ואתכם לקח ה' ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים להיות לו לעם נחלה כיום הזה" (דברים ד' כ', וכן בירמיה י"א, ד'), והמדרש מסביר: "כשם שהזהבי פושט ידו ונוטל הזהב מן הכור כך הוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים…" (מדרש לקח טוב). הזהב איננו זהב אם אינו בתוך כור היתוך , אם הזהבי לא מכניס יד ומוציא אותו משם הוא לא יהיה זהב, כור ההיתוך יוצר את הזהב כזהב. המהר"ל מסביר שיצירת ישראל, הפיכתו לעם, ויכולתו לקבל תורה ולהיכנס כעם עצמאי ריבון בארצו, את המהפך הזה הוא עובר בתוך מצריים, העינוי והשיעבוד חישלו את העם הזה, והעצימו אותו להיות עם חזק. איננו מבינים בגזירת ה', ואיננו יכולים להעמיק בגודל הכוונה האלוקית, אבל את תוצאת השיעבוד המצרי אנו רואים בעוצמת הגאולה והחירות שהגענו אליה  אחר כך.

כתבה מעניינת:

פרשת השבוע פרשה מעודכן 2018

פרשת תצווה: פורים קטן

שתפובס"ד אדר א' ואדר ב' לוח השנה העברי כפי שאנו מכירים אותו, כשהתאריכים בו ידועים …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *