Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1510667499:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 9794
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2015/06/hukat.jpg
        )

    [_yoast_wpseo_content_score] => Array
        (
            [0] => 30
        )

    [_yoast_wpseo_primary_category] => Array
        (
            [0] => 324
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 267
        )

    [rank_math_primary_category] => Array
        (
            [0] => 324
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

פרשת תולדות: לחפור עוד ועוד ולגלות את המקור

שתפו

א. תסמונת ״ילד סנדוויץ״

במשפחות רבות בהם שלושה ילדים ומעלה מוכרת התסמונת הידועה בפסיכולוגיה המודרנית כ"ילד סנדוויץ" הילד האמצעי בין הילדים. הוא כבר לא הילד הבכור שתפס בדרך כלל את המקום של הילד הטוב, שכולם מכירים וכולם מעריכים, והוא איננו הילד הקטן המרדן והמפונק, ומתוך חיפוש מקומו במעגל המשפחה הוא עלול לפתח התנהגויות מורכבות. זה אמנם לא הכרחי שכך זה יהיה, אבל במשפחות רבות הילד האמצעי הוא הפחות ידוע ופחות מוכר, ולכן נלחם יותר על מקומו ומעמדו. להבדיל אלף אלפי הבדלות אנו מוצאים באמצעי שבאבות ביצחק אבינו שהתורה ממעטת בסיפורים על דמותו ופעלו. אברהם הוא ראשון האומה, הוא בעל החסד המתפלל ונלחם בסדום, הוא בעל נסיון העקדה, גרוש הגר ומעמד ישמעאל, מרחיבה התורה הרבה בפעולותיו וייחודו של אברהם אבינו. גם יעקב אבינו הגונב את הברכות הבורח ללבן, והמתייסר שם ובורח מלבן , ופרשיות בני יעקב בשכם ותמנה, ומכירת יוסף, גם שם מאריכה התורה הרבה בקורותיו ופעליו.  ועל יצחק אבינו כמעט שאין התורה מספרת כלום, ומיד "ויהי כי זקן יצחק", גם סיפור גניבת הברכות של בנו יעקב בסיוע אישתו רבקה, מעורר שאלות, ויצחק נראה פאסיבי מול אשתו הפעילה. מתוך כל מה שאמרנו עולה ובולטת הפרשה היחידה שבה אנו מוצאים את יצחק אבינו פועל, והיא פרשת הבארות. מה מיוחד בה שהתורה מציינת ומספרת לנו עליה, האם נוכל ללמוד ממנה משהו לדורות?

ב. יצחק אבינו חופר בארות?

פעמיים מספרת לנו התורה על יצחק אבינו כחופר בארות: "וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלישתים אחרי מות אברהם ויקרא להן שמות כשמות אשר קרא להן אביו" (בראשית כ"ו, י"ח).  ואחר כך אנו מוצאים את בריב עם רועי גרר בשלושת הבארות הראשונים: עשק, שטנה, ורחובות. ולבסוף (בראשית כ"ו, ל"ב)באר שבע. וכבר גדולי ישראל הראשונים התלבטו בצורך הכתוב להאריך דוקא בפרשה זו: שואל הרמב"ן (בראשית כ"ו, כ'): "יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות ואין בפשוטי הסיפור  תועלת ולא כבוד גדול ליצחק והוא ואביו עשו אותם בשוה"?  אם נסכם את השאלות העולות מפרשיות הבארות של יצחק נתבונן כך: 1. מהי משמעות סיפור הבארות שחופר יצחק, מדוע מאריכה התורה לספר לנו עניין זה?  2. מה פעל כאן יצחק הרי בסך הכל חזר בעיקר על חפירת אותן בארות שכבר חפר אברהם אביו?  3. אחרי שכבר חופר יצחק את הבארות הוא חוזר וקורא להן בשמות שנתן אביו, מדוע? האם לא רשאי לתת להן שמות מקוריים משלו? האם לא מבליט בכך את חוסר העשיה המיוחדת לו?  וכל השאלות הללו מתעצמות לאור מיעוט סיפור התורה בפרשיות יצחק, האם זה כל מה שיכולה התורה לספר לנו על אודות יצחק?  הרמב"ן בפירושו לומד שענין הבארות הוא ענין נסתר: "אבל יש בדבר ענין נסתר בתוכו כי בא להודיע דבר עתיד כי באר מים חיים ירמוז לבית אלוקים…" . כלומר שלושת הבארות רומז לשלושת המקדשים בית ראשון ושני שחרבו, והשלישי שיבנה במהרה בימינו. אולם עדיין יש להתבונן בדרך הנגלה מהי משמעות חפירת הבארות?

ג. פלישתים חוסמים את בארות אברהם?

ה"שפת אמת" מאריך להסביר את פרשיית הבארות בכמה מפירושיו, ושאלתו מתחילה בעצם קודם, איך יתכן שהפלישתים מצליחים לסתום את בארותיו של אברהם אבינו? הרי לא העיזו לעשות זאת בחיי אברהם, וכל הבארות נסתמו אחרי מותו, מה אירע אחרי מותו של אברהם שיש יכולת לפלישתים לסתום את בארותיו? האם זהו חלילה חיסרון בבנו יצחק?  וכאן מחדש השפת אמת שאמנם היכולת של הפלישתים לסתום את הבארות לא מכוחם באה להם, אלא יש הסכמה ורצון אלוקי שהבארות יסתמו. והסיבה לכך היא שלולא נסתמו הבארות היה ממשיך יצחק ושותה מבארות אביו ולא היה נחשף כוחו המיוחד לחפור את בארותיו שלו. אין הכוונה כמובן למים ולבארות פיסיים בלבד, אורו הגדול של אברהם אבינו, חידוש האמונה שהוא מחדש בעולם, מאיר כל כך ומקרין כל כך, עד כי יצחק אבינו למרות ייחודו העצמי לא היה רוצה לחשוף את כוחו ולחדול מההשפעה של תורת אביו. והנה נחסמו הבארות, פלישתים סותמים את אור תורת אברהם, עכשיו אין ליצחק אבינו ברירה כביכול, והוא נאלץ חשוף את עוצמת כוחו המופלא, והוא מגלה בארות רבים, וזורע בארץ מאה שערים והוא מתברך בברכה גדולה. וכל זה רק בזכות חסימת האור: ״וכל זה היה כדי שיצטרך יצחק לתקן העולם בבחינה השייכת אליו ולכן נסתם דרכו של אברהם אבינו ע״ה לפי שעה״ (שפת אמת תולדות תרל"ח).

ד. מה עושים כשהכל נסתם?

לו היינו שם במקום יצחק אבינו, לו ישבנו בביתו בשעה שקיבל את הבשורה על אובדן בארות אביו הגדול, לבטח היינו מבכים מרה ומלאים תלונות על הדור הצעיר פורק העול, ללא ספק היינו תולים את הקולר בצווארי הדור החצוף וחסר התרבות, ובקולר הוריו ומוריו שיצרו בסופו של דבר את האפשרות לסתום את בארות אברהם אבינו ואת עוצמת תורתו. אבל יצחק אבינו מבין שאין מקום כאן למרירות, יש כאן כוונה אלוקית פנימית, הגיע הזמן להוציא אל הפועל שיטה מחודשת, דרך חדשה. דרכו של אברהם תשוב להאיר דוקא מתוך התחדשותו של יצחק. כשיגמור יצחק לחפור את הבארות שלו הוא יקרא להן כשמות אשר קרא להן אביו, כלומר תתחבר תורת הבן עם תורת האב. "מעשה אבות סימן לבנים" – לעיתים נראה שהאורות נסתמו, שהכל הולך אל החידלון, שאיבדנו את הערכים והציונות, שאנחנו הולכים ומתדרדרים. היודעים להביט במבטו של יצחק אבינו, יודעים לקרוא את ההתחדשות וההתעוררות העתידים להיוולד כאן. אמנם כרגע הכל נראה סתום, אמנם תקופת הזוהר של אידאלים מרוממים נראית כאילו חלפה לה, אבל הסתימה איננה מעידה על סיום דרך, אלא על החלפת מהלך, חידוש והתרעננות עומדים בפתח, והצעידה לקראת תקופה חדשה מתחילה בחסימת אור התקןפה הקודמת.

ה. יצחק אבינו – נפעלות

פתחנו בכך שאצל יצחק אבינו אין אנו מוצאים תיאורים של התורה על פעולות רבות שעשה, שלא כמו אברהם ויעקב ששם אנו מוצאים הרחבה רבה. על פי מה שראינו עד כאן מובן שאצל יצחק אבינו יש מעלה מיוחדת של מי שנעקד על המזבח וניצל, והיא היכולת של יצחק לצפות את דבר ה' ולהמתין לו, האדם הפעיל יוצר בכוח פעולתו לעיתים מצליח לעיתים נכשל, יצחק מחובר אל דבר ה' לא מתוך פעולתו אלא מתוך חיבורו הפנימי וצפייתו אל דבר ה'. הוא לא נבהל מקשיים, ולא מתאכזב ממצוקות וממפלות, הוא יודע לצפות אל הישועה הצומחת מתוך הכשלונות והמפלות הללו, ולדעת להיבנות מתוך ההרס. אם נסגל לעצמנו את סגולת יצחק נוכל להפיק גם מימי הערפל את האור הגדול.

כתבה מעניינת:

פרשת השבוע פרשה מעודכן 2018

פרשת תצווה: פורים קטן

שתפובס"ד אדר א' ואדר ב' לוח השנה העברי כפי שאנו מכירים אותו, כשהתאריכים בו ידועים …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *