Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1447321546:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [_thumbnail_id] => Array
        (
            [0] => 9794
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => פרשת השבוע
        )

    [_yoast_wpseo_metadesc] => Array
        (
            [0] => פרשת השבוע / הרב יעקב ידיד
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 63
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 447
        )

    [essb_cached_image] => Array
        (
            [0] => https://zhk.wpengine.com/wp-content/uploads/2015/06/hukat.jpg
        )

    [rank_math_description] => Array
        (
            [0] => פרשת השבוע / הרב יעקב ידיד
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => פרשת השבוע
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

פרשת תולדות: עולמות מנוגדים

שתפו

א. עולמות שונים ומנוגדים

יעקב ועשיו נולדים בפרשת השבוע שלנו, תאומים, בלידה אחת ומאב ואם זהים. לשניהם אותו בית גידול ואותו מוצא, ובכל זאת שניהם הפוכים, מנוגדים, ושונאים זה את זה. הם אמנם נולדו ומתו באותו יום, אבל חוץ מנקודות המוצא והסיום אין דבר משותף ביניהם. דמותו של יעקב מורכבת למתבונן השטחי, הוא אמנם מצטיין באישיות רוחנית "איש תם יושב אהלים", אבל יודע גם לרמות את עשיו, לגנוב את הברכות, לברוח מלבן.  דמותו של עשיו כפי שמצטיירת בפתיחת פרשתנו, כשהוא מוכר את בכורתו – מעלתו ליעקב עבור נזיד עדשים, היא דמות חמרנית ושלילית, שאינה יודעת להבחין בין עיקר לטפל בערכי החיים, שאינה יודעת מעלה רוחנית, ושמסתפקת בדבר קטן וחד פעמי ומוותרת עבור זה על עתיד גדול. הפרשה הזו צריכה עיון רב, הן בדמות הענקית של יעקב אבינו בחיר האבות, המוליד את שבטי ישראל וממנו התפתחות האומה, והן בדמותו של עשיו, שהוא רשע אבל מכבד את אביו. לו היינו נשארים בעולם הספר, עוד הינו מצליחים להבחין בין העולמות, אבל הניגודים בין הבנים הם חלק מהניגודים שאנו פוגשים עד היום הזה, במלחמות, בפיגועים, בטרור שאנו חווים, השנאה בין יעקב ועשיו עדיין קשה, והניסיון להכריע אותה ארוך מאז ועד היום. ננסה להתבונן מעט בסתירה הזו המתסיסה את חיינו

ב. הריון מאוחר וקשה

עשרים ושתים שנים היו נשואים  יצחק ורבקה, עשרים ושתים שנים של עקרות של תקווה לילדים, של משאת נפש ותפילה: "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא". ( בראשית כ"ה כ"א, ובתרגום יונתן: "ארום עקרא הות גביה עשרין ותרתין שנין").  כל עקרות היא מצוקה גדולה, ועקרות ארוכה כל כך בודאי קשה היא יותר ויותר. וכאן מתלווה לעקרות הזו גם החשש הגדול להמשכו של בית אברהם, החידוש שהתחדש בבית זה , הופעת האמונה, אם לא יהיה לו המשך הוא עלול להיקטע. ותפילתם לא על עצמם בלבד אלא על השאיפה הגדולה והתקווה שהעולם תולה בהם. התורה מאריכה לתאר את ההריון של רבקה: "ותהר רבקה אשתו. ויתרוצצו הבנים בקירבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה'".  יש התרוצצות פנימית בתוכה פנימה, ולמרות שחיכתה עשרים ושתים שנה, ההתרוצצות הזו גורמת לה לחשוב פעמיים: "אם כן למה זה אנוכי", ובמדרש: "מלמד שהיתה אמנו רבקה מחזרת על פתחיהן של נשים ואומרת להן: כך הוא צערן של בנים, הלואי לא עיברתי…" (בראשית רבה פרשה ס"ג, ו'), וברמב"ן הדברים אף חריפים יותר: "אם כן למה זה אנוכי – אם כן יהיה לי למה זה אנוכי בעולם, הלואי אינני, שאמות או שלא הייתי" (בפירושו לפס' כ"ב). מי שציפתה שנות דור לילדים, התפללה היא ובעלה ולא התייאשו, האם כאב ההריון גורם לה לוותר על הכל?  הייתכן שאישה שמסוגלת לעמוד במתח נורא של עקרות וציפיה לא תהיה מסוגלת לעמוד בצער העיבור?

ג. שני עולמות בכרס אחת

חז"ל מסבירים את המבוכה של רבקה מתוך מבט פנימי יותר: יצחק ורבקה אינם עוד שני בני זוג הזוכים לילד משלהם, יצחק ורבקה הם אבות האומה, הילדים העתידים לצאת אינם עוד זוג ילדים חביבים. כאן הולך להתפתח העולם הישראלי המיוחד. וההתרוצצות  מלמדת שיש בעיה: "בשעה שהיתה עומדת על בתי כנסיות ובתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת, זהו שכתוב: בטרם אצורך בבטן ידעתיך, ובשעה שהיתה עוברת על בתי עבודה זרה עשו רץ ומפרכס לצאת.. (בראשית רבה ס"ג , ו').  רבקה יכולה לספוג כל כאב פיסי עבור הזכות ללדת, אין היא מתקשה בכך, אבל היא לא יודעת מה טמון באופיה של הלידה הזו, מה עתיד לצאת מכאן, מה יתפתח מהריון זה. שהרי הסתירות הפנימיות הן הסממן הבולט כאן, עולם של קדושה ועולם של טומאה מתערבבים בהריון אחד. ההתרוצצות מלמדת שיש פעילות מנוגדת, יש פעילות נמרצת המושכת לקדושה, ובאותה עוצמה יש פעילות נמרצת המושכת לעולם של טומאה, את זה לא יכולה רבקה לספוג. ההתרוצצות ההפוכה מעוררת אותה לשאול את ה', שהרי כל מאמצי ההריון הזה היו כדי להביא המשך לבית המופלא הזה, ביתם של אברהם ושרה יצחק ורבקה, והנה בהתרוצצות הפנימית שבתוכה היא מזהה את הנמרצות גם לעבודה זרה. והתשובה האלוקית היא שאכן לא ילד אחד כאן אלא שניים, ולא שני ילדים אלא שני עולמות הפוכים ומנוגדים זה לזה. עולמו של איש תם יושב אהלי בית המדרש, ואיש יודע ציד לצוד אישה מתחת יד בעלה.

ד. שני אחים שאינם נפגשים

פרשת ההריון של רבקה, והתשובה האלוקית לה, הן לימוד חשוב לדורות. ראשית עלינו ללמוד מכאן עד כמה מנוגדים ושונים עולמותיהם של יעקב ועשיו, שני עולמות שאמנם יצאו מכרס אחת, אבל כבר מאז אויבים הם זה לזה: "ויתרוצצו הבנים בקרבה – ר' יונן וריש לקיש: ר' יוחנן אמר: זה רץ להרוג את זה וזה רץ להרוג את זה. ריש לקיש אמר זה מתיר ציוויו של זה, וזה מתיר ציוויו של זה" (שם).  כבר מהבטן הם הפוכים ומתנגדים זה לזה, משמע: שלא גניבת הברכות מטרידה את עשיו אלא עצם מציאותו של יעקב מחרידה אותו, וכלשון חכמים: "הלכה: בידוע עשיו שונא ליעקב", זוהי מלחמה פנימית עמוקה מאד וקשה מאד, שתימשך לאורך כל הדורות, ולא תיפסק אלא לתקופות קצרות. והידיעה הזו חשובה לנו כדי שלא ננסה באמצעים חיצוניים למצוא חן ולהתקבל בעיניו של מישהו, מציאת החן מעולם לא הועילה לישראל, ודווקא כשאנו יודעים ש"אתה בחרתנו מכל העמים" והולכים בגאון בתורתינו ובלאומיותינו, אז ידעו גם האומות להעריך את מציאותנו.

ה. כוחות עולם המתרוצצים בתוכינו

כותה הראי"ה קוק בספרו אורות: " שתי נטיות מתרוצצות הננו פוגשים בנפש האדם לשתי מגמות מחולפות.  נטיה למלא את כל שאיפת הרע, את כל התאוות היותר שפלות…ולעומתה לא נוכל להתעלם מלראות את שאיפת הטוב המתגלה לפעמים ברוחו של אדם… אבל כל נטיה חפצה חפצה להתגדר בלבדה ולהיות היא השלטת…" (עמ' קלט) לא מאבק בין אחים יש כאן אלא מאבק פנימי בנפשו של אדם, בין הטוב שבו לרע שבו, בין יעקב לעשיו שבתוכנו. נדמה שתיאור ההריון של רבקה, והתייחסותה אליו מוכרים לנו: מבוכה וחוסר יציבות הוא התחושה החריפה ביותר מתוך דברי הכתוב, רבקה מרגישה את הסתירה הפנימית ובחושבה שזהו ילד אחד היא נחרדת מהמורכבות הגדולה מדי שלו. כשיגדלו הנערים ויצא כל אחד לדרכו ולעולמו תיקרא רבקה בתואר המיוחד "אם יעקב ועשיו" (בראשית כ"ח, ה'), היא יכולה להיות אם ליעקב ובאותה מידה אם לעשיו, אבל לשני ילדים ולא לאחד הכולל שני ניגודים אלה. חיינו בדורות הללו מלאי מבוכות והפכים סותרים, ואנשים הדוגלים בדרך אחת עוזבים לדרך הפוכה, והמבוכה רבה, גם מבוכת הדעת וגם מבוכת הנפש. רבקה מלמדת אותנו שהדרך של לדרוש את ה', מתחילה בהבנה ששני ההפכים המנוגדים לא מתחברים, יש להעמיד את חיינו על ערך פנימי יציב אחד, הוא המוביל אותנו לנווט נכון את ספינת חיינו. אמונה נותנת עוגן פנימי ויציב, שמאפשר לאדם לפעול ולהיפגש גם עם עולמות מנוגדים אך להיות אחד בתוכו ובהוויתו. דווקא בדורות של מבוכה, חשובה אותה יציבות רוחנית הבאה לידי ביטוי ב:"ותלך לדרוש את ה'".

כתבה מעניינת:

פרשת השבוע פרשה מעודכן 2018

פרשת תצווה: פורים קטן

שתפובס"ד אדר א' ואדר ב' לוח השנה העברי כפי שאנו מכירים אותו, כשהתאריכים בו ידועים …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *