Array
(
    [_edit_lock] => Array
        (
            [0] => 1480423602:5
        )

    [_edit_last] => Array
        (
            [0] => 5
        )

    [tie_sidebar_pos] => Array
        (
            [0] => default
        )

    [tie_post_slider] => Array
        (
            [0] => 184
        )

    [_yoast_wpseo_opengraph-title] => Array
        (
            [0] => פרשת תולדות
        )

    [_yoast_wpseo_opengraph-description] => Array
        (
            [0] => פורטל זהר הצפון
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw_text_input] => Array
        (
            [0] => פרשת תולדות
        )

    [_yoast_wpseo_focuskw] => Array
        (
            [0] => פרשת תולדות
        )

    [_yoast_wpseo_title] => Array
        (
            [0] => פרשת תולדות
        )

    [_yoast_wpseo_linkdex] => Array
        (
            [0] => 66
        )

    [_yoast_wpseo_content_score] => Array
        (
            [0] => 30
        )

    [_yoast_wpseo_primary_category] => Array
        (
            [0] => 324
        )

    [tie_views] => Array
        (
            [0] => 470
        )

    [rank_math_primary_category] => Array
        (
            [0] => 324
        )

    [rank_math_title] => Array
        (
            [0] => פרשת תולדות
        )

    [rank_math_focus_keyword] => Array
        (
            [0] => פרשת תולדות
        )

    [rank_math_facebook_title] => Array
        (
            [0] => פרשת תולדות
        )

    [rank_math_facebook_description] => Array
        (
            [0] => פורטל זהר הצפון
        )

    [rank_math_robots] => Array
        (
            [0] => a:1:{i:0;s:0:"";}
        )

)

פרשת תולדות: מה בין יצחק אבינו ולצחוק?   

שתפו

א. זהירות בבחירת שמות

הסיבות שבגללן נקבע שמו של אדם הן מגוונות. יש שנקרא על שם קרוב משפחה שנפטר, ויש שנקרא על שם העונה בה נולד, אם נולד בחג או בשבת חגיגית לעיתים כך ייקרא שמו. ופעמים רבות בוחרים ההורים את שמות ילדיהם בגלל נטייתם ואהבתם לשם כזה או אחר. תהיה אשר תהיה הסיבה לקביעת שמו של אדם, מקובלים אנו מפי חז"ל כי אין שמות הניתנים לחינם. שמו של אדם נוגע במידה מסוימת במהותו ובאישיותו, להורים הקובעים את שמות ילדיהם יש יכולת אבחנה פנימית, כזו שאינה ממש הגיונית, אבל נובעת מההכרות הכי עמוקה עם הילד שהיו שותפים ביצירתו, לתת לו שם המתאים באמת עם אישיותו ועתידו. לכן לא ממהרים לשנות שם של אדם, מפני ששמו נוגע לעצם אישיותו והיא לא משתנית, ולא מתאים לה להשתנות בקלות. ובאמת ראוי לתת את הדעת כשקוראים שם לבן או לבת, שמות ישראליים המבטאים שמחה ואביב ופריחה מצויים לרוב, ויש המקפידים לתת לילדיהם שמות יהודיים מקוריים, כשמות גיבורי האומה, גיבורי התנ"ך ועוד. וכשיש שמות מיוחדים כל כך קצת תמוהה התופעה של קריאת שמות לא ישראליים, בעגה אמריקאית או אירופאית, ובעיקר לא מובן מדוע יבחרו הורים לתת לביתם שם של שפחה כהגר, או שם של מלך רשע כעומרי. הגמרא במסכת ברכות דורשת על הפסוק: "אשר שם שמות בארץ" – והמילה שמות מנוקדת שם בקמץ, לשון שממה. ומסבירה הגמרא שצריך לקרוא זאת שמות בניקוד של שם. כי הקב"ה שם את השמות בארץ, ובזה מסבירה הגמרא את שמותיהם של דויד ורות.

ב. על שם הצחוק??

תמוהה היא על כן מאד בחירת השם יצחק. תחילתו של השם הזה היא בבוא המלאכים אל אוהל אברהם ושרה, ובבשורה המופלאה אותה הם מבשרים לזוג הזקנים: "… שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך…" (בראשית י"ח, י'). הבשורה המופלאה הזו של ילד לבני תשעים ומאה, היא מופלאה וניסית, ושרה מגיבה בצחוק: "ותצחק שרה בקרבה לאמור אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן", שרה צוחקת, והקב"ה מקפיד : "ויאמר ה' אל אברהם למה זה צחקה שרה לאמור האף אמנם אלד ואני זקנתי. היפלא מה' דבר"?  ושרה באופן מביך מעט מכחישה שצחקה, אך הנביא מתעקש כי צחקה. אם נלמד את פשט הפסוקים הללו, הרי שהצחוק כאן אינו במקומו ויש עליו ביקורת, הייתכן שצחוק זה קשור בשמו של יצחק?    לא רק שרה צוחקת, גם אברהם צוחק, כשהקב"ה מבשרו על לידת בן :"ויפול אברהם על פניו ויצחק, ויאמר בליבו הלבן מאה שנה יוולד, ואם שרה הבת תשעים שנה תלד" (שם י"ז, י"ז). שם אין הקב"ה מקפיד מפני שאברהם עושה זאת תוך כדי יראה, נפילת אפים, ואם כן הצחוק מתפרש כשמחה ולא כחוסר אמונה חלילה. וגם כאן יש לברר מהי משמעות הצחוק הזה, והאם יש קשר בין "צחוקים" אלה לשמו של יצחק. בלידת יצחק אנו מוצאים שוב את מושג הצחוק: "ותאמר שרה צחוק עשה לי אלוקים כל השומע יצחק לי" (שם כ"א, ו'). כאן מופיע הצחוק פעמיים בפסוק אחד, ובצחוק זה שמשמעו שמחה ופלא, מוסבר שמו של יצחק.

ג. דמות ללא צחוק

המתבונן בדמות של יצחק כפי שמופיעה בפרשיותינו, יתקשה למצוא המשך לצחוק זה בסדר חייו של יצחק. יצחק הוא הנעקד על גבי המזבח, הוא שהפלישתים סותמים לו את הבארות והוא נאלץ לחפור אותם מחדש, הוא מי שבניו מרמים אותו לעת זקנתו ועוורונו, אשתו לכאורה משתפת פעולה עם הבן הצעיר כנגד בחירתו שלו בבן הגדול. קשה לראות מניין בא הצחוק בדמותו של יצחק. בחז"ל מבדילים בין דמותו של אברהם איש החסד המקרב את הכל, שאוהלו פתוח לכל והוא יוצא החוצה ומקרב אליו בני אדם, ובין דמותו של יצחק הנמצא בתוך האוהל הנקרא "עולה תמימה", שלמות רוחנית מופשטת מכל ענייני עולם הזה. חז"ל מספרים שכל אותם שבאו בזמנו של אברהם, והתחברו עם דמותו המיוחדת, מתקשים להתמודד עם אישיותו של יצחק אבינו קדוש והטהור והפרוש מכל ענייני עולם הזה.  ולכאורה אם אמרנו כי שמו של אדם הוא קביעת עצמיותו נצטרך לשאול, מה ליצחק ולצחוק?  מהי נקודת הצחוק המתחדשת ביצחק?

ד. להתרומם לעולם של שחוק

שאלה זו מביאה אותנו לצורך להתבונן במושג הצחוק: ישנם שני סוגי צחוק, הצחוק הקליל והמלגלג, הנמצא בדברי חכמים תמיד בצירוף המושגים "צחוק וקלות ראש", שצחוק זה אינו לוקח את החיים באמיתתם, מפסיד את עומק משמעות חיינו, ואינו רואה צד פנימי בשום דבר. הליצן הצוחק על החיים תופס את נקודת החולשה שבחיינו ומפריז בה, ובזה מעלה חיוך וצחוק של קלות דעת על פני הקהל. ואף על פי שגם לזה יש צורך בחיינו, והצחוק אכן מועיל במידה לבריאות, כשהוא מופרז אומר עליו שלמה המלך בקוהלת: "לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה". אבל יש מושג פנימי יותר של שחוק, בתהילים מייחסים את השחוק לתקופת הגאולה: "אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה" – זהו צחוק אחר מרומם יותר: כשמביטים על החיים מתוך מבט של אלוקים, כשמביטים על צרות העולם ומלחמותיו, ייסוריו וכאביו לא מתוך המבט הריאלי, אלא דווקא מתוך המבט מלמעלה של מגמת העולם, כפי שנברא ומובל ביד הבורא, אז אפשר לצחוק צחוק של שמחה, לראות איך מתוך כל המציאות המורכבת והמסובכת הזו עולה עולם אלוקי, המתגבר ומתעצם ומשתכלל. זהו צחוקם של המעמיקים להתבונן, זהו צחוקם של הנביאים, זה הצחוק של עתיד , אז ימלא שחוק פינו.

ה. הנעקד הוא הצוחק

יצחק אבינו היה מונח על גבי המזבח, הוא כבר היה קשור ועקוד, מוכן למסירות הנפש הכי עליונה מתוך החלטה ובחירה. אברהם אביו כבר הניף את סכין השחיטה כשאמר לו הקב"ה :"אל תשלח ידך אל הנער", וכיוון שהכל כבר היה מוכן מצידם של אברהם ויצחק למהלך העקדה, נחשב להם כאילו נעשתה. "אפרו של יצחק צבור מתחת לכיסא הכבוד", ויצחק נחשב "עולה תמימה", כלומר מצידו כבר היתה עקידה. דמות כזו חיה בעולם שלנו מתוך נבט של עולם עליון, לא המבט הריאלי ממשי ומוחשי מלווה אותה, אלא דווקא המבט העליון של מי שכבר עלה למעלה, וממבט כזה כבר הכל נראה אחרת. יצחק נקרא על שם הצחוק, מפני שהוא בחייו מסוגל לצחוק מהעולם הזה, להביט עליו ממבט פנימי עליון ונשגב, מבט המרגיש את הכאבים והייסורים של עולמנו, איננו מתעלם מהצורך האנושי, ואיננו אדיש לכאביו, אך צופה עליהם ממבט בגובה אחר, ומשם כבר הכל צוחק יותר. זוהי גם סיבת עיוורונו של יצחק, מראה עולם הזה איננו חשוב בעיניו, אין הוא רואה את מבטם החיצוני של רוב האנושות, הוא חי בעולם פנימי המעלה את עולמנו ומרומם אותו אל מציאות חיים אחרת. לעתיד, אומרת הגמרא במסכת שבת, יבוא הקב"ה אל האבות ויתלונן על חטאי הבנים, ואין באברהם ויעקב כח ללמד זכות עלינו, והם עונים להקב"ה: "ימחו על קדושת  שמך", אבל אז פונה הקב"ה ליצחק אבינו, הלוקח תחת אחריותו את כל חטאי ישראל, הוא מסוגל ללמד עלינו זכות שאחרים לא יכולים, מבט הצחוק של יצחק רואה הכל באור אחר, ובזכותו נגאלים ישראל, בע"ה במהרה.

כתבה מעניינת:

פרשת השבוע פרשה מעודכן 2018

פרשת תצווה: פורים קטן

שתפובס"ד אדר א' ואדר ב' לוח השנה העברי כפי שאנו מכירים אותו, כשהתאריכים בו ידועים …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *