פרשת תרומה: ארון הקודש, ארון של חיים

א. עומדים מול ארון הקודש ביראה

במרכזו של כל בית כנסת, עומד ארון הקודש. בו מונחים ספרי התורה, פרוכת מכסה אותו, וקדושה אופפת את כולו. פתיחת הארון מרכזת את הציבור, כולו בעמידה ובתפילה, ובחלקים המיוחדים שבתפילה אנו פותחים את ארון הקודש כעין שער לשמים. סגולה גדולה יש לפותחי הארון ומוציאי ספרי התורה, מכבדים בפתיחת הארון את בעלי השמחה כשיש כזו בבית הכנסת, ואנשים מוכנים לתרום כסף רב בכדי לזכות בפתיחת הארון. יש ימים שפתיחת הארון היא משמעותית עוד יותר, פתיחה של פרנסה, בימים נוראים, או כפי שנהוג בחלק מהקהילות, מי שאשתו עומדת ללדת מנהג הוא שהוא מתכבד בפתיחת הארון. מי שיביט בעיניים ריאליסטיות לא יבין על מה המהומה, הארון הוא ארון עץ רגיל, וספרי הקודש המונחים בו הם המעניקים לו את העוצמה, אך מי שיתבונן בבתי הכנסת בסוף התפילה ויביט נוכח פניהם של אנשים כה רבים הטומנים את פניהם בפרוכת ארון הקודש, בתחינה ובתפילה לריבונו של עולם, כל אחד על צרתו וכאבו, לא יוכל להישאר אדיש לחזיון האמונה הזה. ארון הקודש שבבית הכנסת רמז הוא אל ארון קודש פנימי יותר שהיה בבית המקדש. הארון שבבית המקדש היה עיקר נקודת הקדושה של המקדש, בו היו מונחים הלוחות, בו היה מונח ספר התורה, לשם היה נכנס הכהן הגדול בעיצומו של יום הכיפורים ומעליו היה מקטיר את הקטורת. בפרשת השבוע שלנו מצטווה משה לראשונה לבנות את המשכן והכלי הראשון שהוא מצווה בו הוא ארון הברית, ועליו נייחד את דברינו הפעם.

ב. קדושה מתוחמת בארון

בניית המשכן המתחילה בפרשתינו, בנויה על הפסוק: “ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם” (שמות כ”ה, ח’),  שככל שנתבונן בפסוק הזה כך תגדל פליאתו, היש אפשרות שהאלוקים הנצחי, הטהור מכל רבב גשמי ועולמי, שאין לו שום שייכות לעולמנו הדל ישכון כאן בתוכינו, האם יש כאן, בדרכי עולם הזה יכולת להכיל את המשכן האלוקי?  הלחינם משכנו של אלוקים הוא בשמים? האם זה לא מפני שאין הארץ אפילו המזוקקת ביותר, טמאה עבורו?  חז”ל מציינים פליאה זו בדברי משה רבנו: “בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה: עשה לי משכן. התחיל משה מתמיה (=מתפלא) ואומר: כבודו של הקדוש ברוך הוא מלא עליונים ותחתונים, והוא אומר עשה לי משכן?  אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה לא כמו שאתה סבור, אלא עשרים קרשים בצפון ועשרים בדרום ושמונה במערב, ואני יורד ומצמם שכינתי ביניהם למטה, דכתיב: “ונועדתי לך שם” (פסיקתא דרב כהנא). המדרש מבאר את הקושי של משה, שכשמצטווה לעשות מקום למשכנו של הקב”ה, הוא מתפלא מפני שאין ביכולת האנושית לבנות משכן לאלוקים, אך כאן החידוש המופלא שבמשכן: השראת שכינה איננה לפי כבוד אלוקים אלא לפי יכולת האדם להכיל אותה, למרות שהאלוקים מלא את השמים ואת הארץ, שכינתו מצטמצמת לכדי עשרים קרשים בכל צד, כסדר היכולת האנושית לקבל קדושה.  עולמנו מוגבל, כך ברא אותו האלוקים והוא עצמו מתגלה בו עם כל מוגבלותו.

ג. ארון מלא אור

כשרוצים לסדר את הבגדים, שמים אותם בארון. לשים חפצים בארון פירושו לשמר אותם במקום סגור ומוגן. הארון לפי זה נועד לצורך מה שמונח בתוכו. ארון הברית המונח בקודש הקודשים שבמקדש, נמצאת בתוכו התורה. את ספר התורה שכתב משה, את צנצנת המן ששמר אהרון, את לוחות הברית ואת שברי הלוחות הכל נכנס בארון, ובגמרא מבואר שזה על פי הנס. מהי משמעות הכנסתם של התורה והלוחות לארון? מהי משמעות הארון כשהוא סגור כך בתוך קודש הקודשים?

כך אומר המדרש: “דבר אחר: מה התורה קדמה לכל, כך במעשה המקדש הקדים את הארון לכל הכלים. מה האור קודם לכל במעשה בראשית, דכתיב: “ויאמר אלוקים יהי אור, אף במשכן (בארון שהיתה בו) תורה שנקראת אור, דכתיב: “כי נר מצוה ותורה אור”, קדמה לכל הכלים” . בניגוד לכל הארונות המכילים את חפצי האדם, שמטרתם היא רק לשמר אותם עד שיצטרך להם האדם ויוציא אותם משם, והארון הוא רק כלי זמני לאיחסון הבגדים, להבדיל אלף הבדלות, ארון הברית אין מטרתו איחסון, ארון הברית הוא נקודת ריכוז של הארת הקדושה בעולם. בארון הברית מרוכזת עוצמת הקודש הפנימית שבישראל, הארון מלא אור, אור של חיים, המבטא את סגולתו המיוחדת, וקירבת אלוקים המיוחדת של ישראל להקדוש ברוך הוא. זה איננו ארון טכני, אולי על דרך משל, זה דומה יותר ל”קופסא השחורה” שיש במטוסים, שם נמצאת תמצית היכולת של המטוס, ושוב להבדיל בין הקודש ובין החול, בארון תמצית החיות הפנימית הישראלית, ספר התורה ולוחות הברית.

ד. הארון נושא את נושאיו

כגודל קדושת הארון כך עוצמת הזהירות בו. את כלי המשכן נשאו בדרכם במדבר בני שבט לוי, שהיו מופקדים על המשכן וכליו. נשיאי ישראל בתום בניית המשכן תרמו עגלות מפוארות ומיוחדות לשאת בהם את כלי הקודש, ואכן בני לוי התחלקו בעגלות לפי חלוקת המשאות. כל משפחה בבני הלוי קיבלה משא משלה, אולם את הארון נשאה משפחת קהת, החשובה יותר: “זאת עבודת בני קהת באוהל מועד, קודש הקודשים. ובא אהרון ובניו בנסוע המחנה והורידו את פרוכת המסך וכיסו בה את ארון העדות” (במדבר ד’, ה’), אין מביטים בארון, כלי הקודש הפנימי איננו ניתן לבחינת עיני זרים, אהרון בעצמו מטפל בכיסויו, ובני קהת נושאים אותו על כתפיהם בלבד, את הארון לא נשאו בעגלות: “ולבני קהת לא נתן (משה עגלות), כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו” (במדבר ז’, ט’). אולם חז”ל כבר מציינים שאת הקודש אין צורך להרים, הארון היה נושא את נושאיו, כך מתואר בספר יהושע מעבר הכהנים נושאי הארון בירדן, כך כבשו יהושע וצבאו כשהם מסובבים את יריחו וארון הברית לפניהם, הארון נושא עוצמת ישראל ורוחם, הוא הנותן בהם עוצמה וכח מול אויביהם.

ה. הכרובים- פניהם איש אל אחיו

לארון יש כיסוי, הכפורת. ומעל הכפורת שני כרובים, ופי חז”ל בדמויות שני ילדים, ילד וילדה, הפונים זה אל זה, כשכנפיהם סוככים על הכפורת. פרישת הכנפים למעלה, היא מובנת, הרי כל המשכן והמקדש מכוונים כלפי מעלה, מתוך תפילה ומתוך רצון לקיים את דבר ה’ , אולם מהי משמעות פני הכרובים זה אל זה?  כך אומרת הגמרא במסכת בבא בתרא: “בזמן שישראל עושין רצונו של מקום (היו הכרובים פניהם זה אל זה), כאן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום (אז הופכים פניהם אל הבית)”. יש יחס ישר בין העוצמה הרוחנית, ובין היחס הפנימי הקים בתוך ישראל ובינם לבין עצמם. כשישראל שלמים עם בוראם, שלמים בתוך עצמם, וכשהשלימות חסירה בנו, היא מופיעה במריבות בתוכינו. פרשיות אלה מקרבות אותנו למשכן ולמקדש ולמשמעותם, מהרה יבנה המקדש ותחזור לשלמותה המצוה של :”ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם”.