זהר.נט חדשות כרמיאל
ארוסתו של קיריל מכרמיאל יצאה למסע הימלטות מפרך של יומיים ממולדתה. השניים צפויים להיפגש בפולין. קיריל: ״לא האמנו שתפרוץ מלחמה״
מאת גיל דובריש
המלחמה באוקראינה יוצרת סיפורים אנושיים מרגשים. אחד מהם קשור ישירות לכרמיאל: קיריל בן ה-32 שמתגורר כאן מאז ילדותו (לבקשתו, לא נפרסם פרטים מזהים נוספים) טס השבוע עד לפולין כדי לפגוש את ארוסתו, קטיה (26) שנמלטה מאוקראינה.
קיריל עלה ארצה מקייב, בירת אוקראינה, בשנת 1996 כשהיה בן 5, ביחד עם משפחתו. רק בשנה שעברה חזר לבקר שם, כדי לפגוש את קטיה, בת זוגו וכיום ארוסתו.
״הכרנו כמעט לפני שנה, ב-14.3.2021, באפליקציית הכרויות״ אומר קיריל. ״היא בת 26, אחרי כמה חודשים של שיחות אודיו ווידיאו נפגשנו. טסתי לקייב והיא הגיעה באוטובוס מהעיר שלה, פולטאווה, 4 שעות נסיעה. מאז ועד היום נפגשנו מספר פעמים, בארץ ובחו״ל. הכימיה בינינו נהדרת, אנחנו מאוד מחוברים ביחד, היא מבינה אותי היטב. הכרתי את הבת הקטנה שלה שנולדה מזוגיות קודמת שלה ואת אימה שמתגוררת איתה. זה הפך להיות רציני מאוד ודי מהר, בחודש דצמבר, כבר הצעתי לה נישואין״.
המלחמה תפסה בהפתעה את קיריל וקטיה. ״לא האמנו שהרוסים יפלשו ותפרוץ מלחמה״ הוא אומר. ״גם בימי הקרבות הראשונים עדיין חשבנו שזו תהיה פלישה קטנה אבל הרוסים המשיכו להתקדם לערים המרכזיות. ואז כבר דיברתי עם קטיה על עזיבה, אמרתי לה ׳תארזי ותבואי עם הילדה׳. בהתחלה היא לא היתה מוכנה לעזוב את הבית ואת אמא שלה״.
– מה גרם לארוסתך לשנות את דעתה?
״בימים האחרונה השתנה מצב הרוח, קטיה הבינה שנשקפת סכנה מוחשית לחייה ולחיי בתה, כי אי אפשר לדעת מתי הרוסים יגיעו לעיר שלה, פולטאווה. רק 100 ק״מ משם, בחרקוב, מתנהלת מלחמה קשה מאוד. גם אמא שלה העדיפה שבתה ונכדתה ימלטו למקום בטוח״.
קיריל מספר כי ״יש בעיר תחושה של בהלה, זה מפחיד במיוחד כשיש לך ילדה קטנה. לקטיה ולאמא שלה אין איפה להסתתר, אומנם יש מרתף קטן מתחת לבית אבל הוא לא מוגן. יש עוצר בכל ערב, על כל התושבים לשהות בביתם משעה 5 – ולא לצאת עד הבוקר״.
בשבוע שעבר ניסתה ארוסתו של קיריל להימלט פעמיים ללא הצלחה, פעם אחת הרכבת הושבתה מפעילות ברגע האחרון ובפעם השניה גילתה שההסעה שהובטחה לה עד לגבול הייתה מעשה נוכלות של עבריינים אשר ניסו להרוויח כסף מהמצב. בסופו של דבר מצאה פתרון: מיניבוסים שיצאו לכיוון מערב. בסוף השבוע האחרון ארזה קטיה תיקים, אוכל ושתיה ויצאה לדרך עם בתה הפעוטה. קיריל מספר כי הנסיעה הייתה ארוכה ומייגעת: ״הם נסעו 26 שעות במקום 14 שעות במצב רגיל. כל כמה קילומטרים נאלצו לעצור קילומטרים נתקלו על-ידי לוחמים אוקראינים שבדקו מסמכים״.
אחרי יותר מיממה בדרכים הגיעו השתיים לעיר לבוב במערב, שהפכה למקום כינוס עבור הפליטים, לפני צאתן לאירופה. הן עלו על אוטובוס לוורשה, בירת פולין, ונתקעו כ-24 שעות במעבר הגבול. קיריל: ״זה קשה מאוד, היא ובתה היו עייפות מאוד, נמאס להן מהנסיעות בדרכים, הילדה הקיאה כמה פעמים. מזל שהביאו קצת מים וסנדוויצ׳ים מהבית, אחרת לא היה להן שום דבר לאכול בדרך. לקטיה כמעט סוללה בטלפון, לכן שמרנו על קשר בשליחת הודעות״.
– איך אתה הרגשת בימים האחרונים?
״עד שקטיה הגיעה לעיר לבוב, הייתי מאוד מתוח, הייתה תחושה קשה של פחד. הרגשתי שהרוסים עשויים להפציץ את העיר בכל רגע, זה פחד שמשתלט עליך בצורה שאי אפשר להסביר, לילה אחד לא עצמתי בכלל את העיניים. מאז שהן הגיעו לעיר לבוב נרגעתי, כי הן עברו את החלק המסוכן והדרך משם לפולין הרבה יותר בטוחה״.
קטיה ובתה עברו את הגבול לפולין ופגשו את קיריל בוורשה. היא ובתה לא יכולות להיכנס לישראל כי הילדה לא נושאת דרכון, לכן בשלב הראשון מתכוון קיריל לשכור עבורן דירה בוורשה. ״בפולין לא דורשים דרכונים כי שתיהן מוגדרות כפליטות מלחמה״ הוא מסביר. ״המטרה שלי היא להביא אותן לכרמיאל בהקדם, אבל זה כרוך בבירוקרטיה, במסמכים מהממשלה האוקראינית ובהשגת אישור יצאה לחו״ל מהאב הביולוגי. לטענתו עסוק בלחימה כרגע ואין לו זמן להתעסק עם המסמכים. כמובן שאחרי השגת האישורים הנדרשים מאוקראינה אצטרך לפתור את העניין מול רשויות האוכלוסין וההגירה בארץ״.
– מה אפשר לאחל לכם?
״תאחל לנו שהטוב יקרה. זו הברכה הכי טובה״.
